ממש ממש קצר.
אני לא מרגישה בנוח ככה.
זה קצר מידי.
בהתחלה כשאמא שלי גזרה הייתי בהיי.
אבל אז פשוט לא הפסקתי לחשוש שזה אולי לא ישר מאחורה.
אמא שלי אמרה שזה ישר אבל משום מה לא סמכתי עליה.
אח שלי אמר שזה לא ישר.
ונתתי לו ליישר לי את השיער.
הוא גזר עוד על מנת לישר.
אוי זה כל כך מתסכל כשאני חושבת על זה.
הייתי באמת צריכה להסביר לו מה זה אומר "ליישר" !?
קיצר.
עכשיו השיער שלי ממש קצר.
בכיתי קצת.
בכיתי כי הייתי מרוצה בהתחלה ואז כמו מטומטמת נתתי לאח שלי לגעת לי בשיער.
אני לא מבינה למה.
למה התעקשתי לשאול את אמא שלי שוב ושוב אם השיער שלי ישר.
למה לא האמנתי לה כשהיא אמרה לי שהוא ישר.
למה נתתי לאח שלי לישר לי אותו כשהיה ברור לי שאם זה לא ישר זה לא עד כדי כך נורא מהתגובה שלו.
קיצר.
אני כועסת על עצמי.
כי עכשיו יקח שלושה חודשים עד שיהיה לי את השיער כמו שאמא שלי גזרה לי אותו.
הייתי מאושרת לאיזה 5 דקות ואז הרסתי את זה.
מה הקטע שלי !?
למה עשיתי את זה ?
הלוואי ויכולתי להחזיר את ה3 סנטימטרים שהוא הוריד לי ולחזור לתחושה הזאת של אחרי שאמא שלי גזרה לי את כל השיער השרוף.
לא אכפת לי מאיך שהשיער שלי נראה עכשיו.
זה רק שיער.
אבל זה...זה הרגיש כל כך טוב איך שזה היה קודם ועכשיו אני לא אוהבת את איך שזה מרגיש.
אז אני בוכה.
אני בוכה על הרגשה טובה שאיבדתי.
על שלמות מסויימת שהרגשתי וויתרתי עליה.
וכן...אני עדיין כועסת על עצמי.
אני כל כך כועסת על עצמי...כי אני לא מבינה למה אני ממשיכה לעשות דברים כאלה.
למה אני ממשיכה לחבל לעצמי בהרגשה.
אני כנראה אכתוב על זה מחר בבוקר שוב.
למה אני ממשיכה לאכול את עצמי !?
אני מרגישה את זה...
אני מרגישה את הכעס הזה על עצמי.
את השנאה העצמית הזאת.
איך מלהיות ב"היי" מטורף בהתחלה הגעתי לשרפה עכשיו.
אני לא יכולה להפסיק לשרוף את עצמי.
אני כל כך כועסת ומתוסכלת.
אני לא יכולה לסלוח לעצמי.
וזה רק שיער !!!!
אבל כנראה שאנחנו לא באמת שולטים ברגשות שלנו.
לא משנה כמה אנחנו משקרים לעצמנו שכן.
אני מרגישה חרא ואני מעדיפה להודות בזה מאשר להתכחש.
ואני מרגישה ככה לא בגלל שהשיער של עכשיו ממש קצר...
אני ככה כי הרגשתי בהיי מטורף והייתי מאושרת ועכשיו אני בקצה ההפוך שלו.
כי היה לי בדיוק את מה שרציתי בידיים וחיבלתי בזה.
בגלל זה אני כועסת.
הנה משהו שלא הרגשתי בעבר.
נ.ב
(21:45)
עכשיו אני מבינה שאני פשוט צריכה לשחרר מאיך שהשיער שלי היה קודם.
מאיך שהתלהבתי שהרגשתי את האורך ואת זה שהוא יותר בריא.
אז השיער שלי מרגיש אחרת עכשיו...אז מה ?!
תשכחי מאיך שהרגשת קודם.
תתחילי להרגיש את איך שאת אמורה להרגיש לגביי השיער שלך.
כשאני מוחקת את השלב הזה אחרי שאמא שלי גזרה לי את השיער ואני מתמקדת בשלב הסופי של איך שהוא נראה עכשיו...
הרבה יותר קל.
אני הרבה יותר מרוצה.
עכשיו אני מבינה שאיך שאני ניראת עכשיו לא מפריע לי.
מפריע לי שאיבדתי את האופציה לשיער קצר אבל לא מידי.
מפריע לי שאני צריכה להתפשר.
אבל מה נורא בלהתפשר ?!
אז במקום גיפ קטלני קיבלתי רכב ספורט...נכון שזה לא מה שרציתי.
אבל זה לא נורא.
"לא נורא חבר ישנן צרות גדולות יותר"
;){kind=link}