זה לוקח זמן.

* "אחרי ש..." של אנה טוד , נכון? איך היה. לקרוא ספר עד הסוף זה הישג בקטנה לדעתי, הם נוטים להיות הרבה יותר דורשי השקעה מסרטים. עיתון אני מניח זה גם שימושי לשומרי שבת, הם יותר קלים לקריאה. קראתי השבוע בעיתון לאישה מלפני 3 חודשים על בחורה בת 18 שהיתה דתית אבל איכשהו פתחה חשבון אינסטגרם וגילו אותה לדוגמנות והדוגמנות והכסף הרחיקו אותה מהדת. היא קראה לזה הצלחה, דוגמנות וכסף במקום חיים דתיים. אני לא יודע מה דעתי בנוגע לזה, אני בעד חופש דתי, שהדת אמורה להיות מתוך בחירה ולא מתוך כפייה.

* ברגע שאת משתכנעת ללכת אחרי המטרה, אני מניח שהעקשנות אמורה להתחיל לפעול ולהשאיר אותך יותר בתלם של המשימה. העקשנות זה בטח מהמזל, שוורים הם עקשניים כך אומרים. אני לא יודע בנוגע לכך, אני יודע גם לוותר ולהתגמש על דברים.

* אני עושה עכשיו התעמלות בוקר, זה לא בשביל להיות שרירי, זה פשוט מנהג בריא ומאריך חיים. כמה דקות של תנועות, נראה לי שבשביל התחלה - אולי תאמצי את זה גם את, כמה מתיחות ותרגילים. לצאת ממש לריצות, זה רק אם את גם נהנית מזה, זה לא באמת חובה, אני מעשן ואני מסתדר מצוין עם זה שאני לא באמת מסוגל לרוץ מגלל הרי

- היה נחמד.
זה ספר שמישהי התחילה לכתוב באינטרנט ככה שהוא כתוב בצורה קלילה וכל פרק הוא קצר ומאוד.
הוא לא נמרח והסוף הוא פתוח...יש סדרה שלמה של זה.
אני חושבת שרוב האנשים בעד חופש דתי.
חופש להשתייך איזו דת שבא לך וחופש להיות חסר דת.

-העקשנות שלי היא מוזרה.
כמו ראש בקיר כזה.
ברגע שהחלטתי שאני לא מוכנה לעשות משהו בשום פנים ואופן אני ממשיכה להתעקש שוב ושוב לא משנה כמה ינסו לשכנע אותי.
לפעמים אני מתעקשת לעשות דברים חסרי היגיון.
אני חייבת לעשות את זה גם אם אף אחד לא ממש מבין למה.
אבל אני יודעת לוותר...אני אוהבת שאנשים מתחננים אליי...אני אוהבת לרצות אבל לא בקלות.


-אני לא יכולה לרוץ.
שהייתי ילדה זה היה כיף.
היום זה פשוט ממש כואב.
זה כנראה כי אני לא נושמת טוב ואני לא רצה ביום יום.
אם אני עושה התעמלות זה רק בערב.
לא יודעת למה זה פשוט המצב.

אני שמח שהיה לך נחמד, אני התאכזבתי אבל היום מספרים. גם צומת ספרים וגם סטימצקי תיאמו מבצע קמצני של 2 ב100 וזה ממש קמצני כי בדרך כלל זה 3 ב120 או אפילו ב100, אז למרות שציפתי למצב בסוף לא קניתי. אין לי כסף לזה.
פעם הייתי קורא בספריה, אבל מכיוון שאני לא קורא יותר מדי ובשנים האחרונות קראתי יותר ספרי עיון כאלה, עברתי לקנות ספרים. ככה הספר נשאר אצלי אחרי שאני גומר אותו ואין אחרים שקראו ואכלו עליו קודם. וזה לא עולה יקר כי אני אפילו לא ספר בחודש, וזה גם למה הפסקתי עם הספריה כי הם כל הזמן ניג'סו שאני מאחר.

גם לי לפעמים יש קרייזים כאלה, דיבוקים למשהו, זה דווקא טוב, כלומר אם זה גורם להצליח ולהיות מרוצה מהתוצאות אחר כך. זה נחמד דווקא שיש ממש מוטיבציה למשהו, מאניה של ממש להשיג אותו או להצליח.

לא יודע למה כואב לך כשאת רצה, אולי את באמת פשוט לא בכושר. תהיי בריאה או משהו :)

זה שאת עושה לי לייקים לפירסומים שלי (שזה נחמד), זה אומר שאת קוראת ואין לך מה לומר או מסיבה אחרת?

אני שונא להתחנן. הייתי צריך להתחנן כמה פעמים לאמא שלי לעזרה כלכלית, לא נעים. באופן כללי זה לא כיף להתחנן. חוץ מאשר בתפילות וזה.

אה, התכוונתי בהתחלה של התגובה, לחודש הספר. אולי יש משהו בכיכר בעיר אבל אני לא יודע מתי, פעם הם עשו גם שם. די ציפתי לזה, אני יכול פחות או יותר לקנות רק מבצעים.

כן אני יודעת על מה אתה מדבר.
אני בעצמי עבדתי בחנות ספרים.

-אני באמת לא בכושר.
ותודה.

-בדיוק מה שכתבת...אני קוראת ואין לי מה לומר.

-לקחת את "אני אוהבת שמתחננים אליי" למקום אחר לגמרי ממה שהתכוונתי.
אני פשוט אוהבת שמבקשים ממני יותר מפעם אחת כי בהתחלה תמיד יש לי נטייה לומר "לא".
וברגע שמבקשים ממני שוב ושוב אז זה מרכך אותי...פשוט קשה לי להגיד "כן" לדברים מסויימים שכדאי לי להגיד להם כן.
לא ממש יודעת איך להסביר.

אני גם אוהבת לקנות ספרים.
יש לי הרבה ספרים בבית מכל מיני סוגים.
כל פעם בא לי לקרוא משהו אחר ויש תקופות שלא בא לי לקרוא אז זה טוב שיש ספרים בבית בהיכון לכשאני ארצה לקרוא.