רגשית.
לא יודעת מה קורה לי...לא יודעת למה שמשהו מתקלקל אני מתחרפנת.
למה זה מרגיש כאילו כל העולם מעצבן אותי.
אני מנסה להיות רגועה ולחשוב מחשבות טובות אבל כל מה שבא לי זה לצרוח ולהכות ולקלל כאילו אין מחר.
ועשיתי את זה.
השתוללתי.
זה מה שקורה כשאתה נותן לכעס להצטבר בתוכך...זה בסופו של דבר מתפוצץ.
אני מניחה שבחיים שלי תמיד יהיו אנשים כאלה...אנשים שמתעצבנים...אנשים שמעצבנים...אנשים שמתעצבנים מזה שאני התעצבנתי עליהם.
זה מדבק.
העצבים פשוט עוברים מאחד לאחר...וזה לא נגמר אף פעם.
מזל שאני לא בן.
אם הייתי בן הייתי פשוט מוגדרת כבן אדם אלים ומסוכן.
אני לא חושבת שכל מי שמתעצבן ומוציא את הכעס שלו החוצה הוא אלים.
אני חושבת שזה נורמטיבי.
כל עוד אתה לא פוגע באף אחד...ולא ברכוש של אף אחד חוץ מעצמך...אני חושבת שמותר לי.
אני חושבת שמותר לי לשבור את מה ששייך לי.
אבל אין זאת מחשבה מסוכנת?
אני עוד צריכה לחשוב על זה.
אני אוהבת את איך שזה מרגיש.
את הירידה הזאת אחרי האש והתופת שהשתוללה בתוכי.
באמת לכעוס...לא ברמה של לרצות לפגוע במישהו...ברמה של פשוט לצאת מהכלים לרגע...ואז לחזור למוטב.
שנאה זה כוח כל כך חזק.
בן אדם יכול לכוון את כל חיים לפי מה שהוא שונא והוא אוהב.
תחשבו אל זה.
דמיינו...אתם שונאים חתולים...לא מסוגלים לראות את החיה הזאת...ואז מישהו שקרוב אליכם מחליט לגדל חתול.
מה הייתם עושים?
תחשבו על זה ביותר גדול...מעשן...עובר על החוק...מתלבש מוזר...מריח כמו שום.
מישהו שאתם מחבבים עושה משהו שאתם שונאים.
פשוט שונאים.
זה משפיע עליכם?
זה משנה משהו?
תכלס...אין לי מושג.
אבל אני כן זוכרת שהיית לי חברה...שכולם לא אהבו...ואני מתתי עליה.
לא הבנתי למה כולם שונאים אותה.
ואז אחרי זמן...פתאום ראיתי דברים...ששנאתי אצלה.
אני רק אומר שזה כמובן לא שרד.
ברגע שבבן אדם יש משהו שאתה שונא...זה משפיע.
אפילו אם זה משהו קטן.
יש לי כל כך הרבה פגמים.
זה לא כזה קשה למצוא משהו לשנוא אצלי...אני מניחה שאני סוג מדחיקה את המחשבה הזאת "מה אם פתאום מישהו יראה בי משהו שהוא לא אוהב בכלל?".
זה קשה.
כי רוב האנשים שרואים משהו שהם לא אוהבים באחר...פשוט מתרחקים.
ואז אנחנו נותרים...בלמה הוא עזב אותי?...הוא שונא אותי?...עשיתי משהו לא בסדר?
זה פשוט אי הבנה אחת גדולה.
אז מה אני ממליצה לעשות?.
לא לשנוא.
האם זה אפשרי לא לשנוא?
אני יכולה לכעוס.
אבל אני לא חושבת שאני יכולה לשנוא.
לא בן אדם.
אולי התנהגות מסויימת בבן אדם...אבל ברמה של "ראבק תשתנה"...לא ברמה של "אני פשוט שונאת אותו".
אני חושבת שמחשבות שליליות מביאות עוד ועוד מחשבות שליליות.
ואז אתה הופך לגוש של שנאה כעס אלימות וריקנות בלתי נסבלת.
ואני לא רוצה להיות כזאת.
ואני לא חושבת שאני מסוגלת להיות כזאת.
אבל החיים לא צפויים.
בכל רגע אני יכולה להפוך לבן אדם שאני אשנא.
אני מקווה שאם זה יקרה...מישהו יהיה שם כדי לומר לי..."היי...זאת לא את...את יותר טובה מזה...תתעלי מעל הקושי ותעמדי על הרגליים שלך".
לי לא היה ברור מה על מה בדיוק הפוסט הזה...זה פשוט פוסט שנוצר מסערת רגשות ללא היגיון.
;){kind=link}