תמיד שאני מרגישה צורך לכתוב אני מצליחה תוך כדי כתיבה לפתור עוד משהו לגביי.
אני בעייתית.
אני לא מצליחה לזכור את עצמי.
לא מצליחה לזכור...למה אני פתאום מרגישה רע?
כאילו משהו רע קרה...ופשוט שכחתי ממנו.
זו תחושה מוזרה.
כאילו...טוב זה ישמע מופרך לגמרי...אבל זה לא שלא כתבתי כבר דברים מופרכים קודם.
תחשבו על זה...כמו נס...משהו רע היה אמור לקרות...אבל הוא לא קרה...ואתם אפילו לא יודעים שהוא יכל לקרות.
תחשבו על יקומים מקבילים.
אני לא ממש מאמינה בזה...אבל זה לא משנה כי ככה זה מרגיש.
ביקום אחד המשהו הרע קרה לי...וביקום הזה...הוא לא קרה...בדרך נס הצלחתי להימלט.
וזה כאילו שאני מחוברת לשני היקומים...אני מרגישה שמשהו קרה לי...אני פשוט לא מצליחה לזכור מה.
אולי זה לא יקום מקביל.
זה לא יקום מקביל.
זה משהו דומה.
כמו דז'ה וו.
כאילו חוויתי משהו שלא באמת חוויתי.
אולי דרך חלום...או שברגע של חלום בהקיץ המוח שלי עף למקום אחר וחזר כשהוא בכלל לא זוכר שהוא היה שם.
זה מובן?
אני יודעת שזה נשמע מופרך...אבל אותי זה מעניין.
הלוואי שמישהו יעשה סרט או יכתוב ספר על זה.
על עולמות מקבילים.
דברים שקורים לנו בזמן שאנחנו חולמים בהקיץ.
לא כל אחד יכול לכתוב על זה.
זה משהו שרק מי שמבין איך זה מרגיש יכול לכתוב.
;){kind=link}