אני לא רוצה להגיע לאן שהוא ?
אני באמת כבר לא מבינה את עצמי.
יש ימים שיש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות.
כשעבדתי...היו כל כך הרבה דברים אחרים שרציתי לעשות.
עכשיו שאני יכולה לעשות.
כשיש לי זמן.
אני לא רוצה לעשות שום דבר.
אני לא רוצה לצאת מהבית.
אני לא רוצה להתלבש יפה.
אני בכלל לא רוצה להיות ערה.
בא לי שהזמן יעבור כבר...
שאני אלך לישון ואתעורר בעוד כמה חודשים.
אני חולמת בהקיץ.
אני בכלל לא נמצאת פה.
בחדר שלי.
מול המחשב.
על הכיסא המסתובב והשולחן החום.
אני במקום אחר.
אני פה.
אין לי מושג איפה זה "פה"...אבל שם אני נמצאת.
וגם אתם נמצאים פה.
אני לא רוצה להתעורר.
אבל אני גם לא רוצה להמשיך לחלום.
אני תקועה בין לבין.
לבין מציאות לבין אשליות.
בין התרוממות לבין נפילה.
אני לא רוצה להרגיש שום דבר.
אני פשוט רוצה לישון.
לישון כמו שצריך.
אני כבר לא יודעת מה טוב לי.
מה נכון עבורי.
אני לא רוצה לעשות שום צעד.
אני לא רוצה להתקדם.
אני לא רוצה לבחור.
אני צריכה לבחור בעצמי.
אני צריכה לבחור ביום הזה.
אני צריכה להגיד לעצמי "תחיי".
פשוט תחיי.
כשאני מדברת לעצמי...ואני כותבת תוך כדי....אני כותבת גם את השם שלי "תחיי סאנשיין".
אבל לאחרונה אני לא יכולה לכתוב "תחיי סאנשיין".
כי סאנשיין כבר לא מעניינת אותי.
אני מעניינת אותי.
אני האמיתית.
אני רוצה לקרוא לעצמי בשם שלי.
באותיות שלי.
בצליל שלי.
להעיר את עצמי באמת.
אולי אני מתחילה להתעורר.
באמת להתעורר.
ואולי...אני רק חולמת שאני מתעוררת.
אני לא רוצה להגיע לאן שהוא ?
אני באמת כבר לא מבינה את עצמי.
יש ימים שיש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות.
כשעבדתי...היו כל כך הרבה דברים אחרים שרציתי לעשות.
עכשיו שאני יכולה לעשות.
כשיש לי זמן.
אני לא רוצה לעשות שום דבר.
אני לא רוצה לצאת מהבית.
אני לא רוצה להתלבש יפה.
אני בכלל לא רוצה להיות ערה.
בא לי שהזמן יעבור כבר...
שאני אלך לישון ואתעורר בעוד כמה חודשים.
אני חולמת בהקיץ.
אני בכלל לא נמצאת פה.
בחדר שלי.
מול המחשב.
על הכיסא המסתובב והשולחן החום.
אני במקום אחר.
אני פה.
אין לי מושג איפה זה "פה"...אבל שם אני נמצאת.
וגם אתם נמצאים פה.
אני לא רוצה להתעורר.
אבל אני גם לא רוצה להמשיך לחלום.
אני תקועה בין לבין.
לבין מציאות לבין אשליות.
בין התרוממות לבין נפילה.
אני לא רוצה להרגיש שום דבר.
אני פשוט רוצה לישון.
לישון כמו שצריך.
אני כבר לא יודעת מה טוב לי.
מה נכון עבורי.
אני לא רוצה לעשות שום צעד.
אני לא רוצה להתקדם.
אני לא רוצה לבחור.
אני צריכה לבחור בעצמי.
אני צריכה לבחור ביום הזה.
אני צריכה להגיד לעצמי "תחיי".
פשוט תחיי.
כשאני מדברת לעצמי...ואני כותבת תוך כדי....אני כותבת גם את השם שלי "תחיי סאנשיין".
אבל לאחרונה אני לא יכולה לכתוב "תחיי סאנשיין".
כי סאנשיין כבר לא מעניינת אותי.
אני מעניינת אותי.
אני האמיתית.
אני רוצה לקרוא לעצמי בשם שלי.
באותיות שלי.
בצליל שלי.
להעיר את עצמי באמת.
אולי אני מתחילה להתעורר.
באמת להתעורר.
ואולי...אני רק חולמת שאני מתעוררת.