פיתחתי אובססיה קלה לזה שמכור אליי.
הוא אומר דברים שמקפיאים אותי, וגורמים לידיים שלי לבעור.
אני רוצה לגעת בו, אבל הכוונות שלי לא טהורות.
אני לא רוצה ללכלך את עצמי בתאווה.
אני ככה כי אני שונאת את איך שהוא לא מוכן להראות לי איפה הגבול.
למה הוא כזה רכרוכי?
אני נותנת לו מחמאה אחת או שתיים, והוא נופל לרגליי.
"בחור לא יכול להרשות לעצמי להיות כל כך קל להשגה", אני מתלוננת.
הוא אומר שזה כי אף אחד לא מחמיא לו.
אני טובה אליו מדי?
זה לא אכזרי מצידי, לתת למישהו אחר משהו שאני מתכוונת לקחת בחזרה?
אולי אם זה היה מישהו אחר, זה היה בסדר, אבל אני מסוכנת לו.
אני לא טובה, אבל אני רכה ומקבלת.
ויש דברים שאני לא יכולה לקבל ממנו, וכאן הבעיה.
אני יכולה להיות טובה יותר משאני בדרך כלל, אבל אני לא אוכל לאהוב אותו כמו שהוא רוצה.
עמוק בפנים, אני אוהבת מישהו אחר, וביום שאני אתפוס בו, אני אנטוש את מערכת היחסים המיותרת הזאת.




















