כבר פחות כואב, אולי הוא עבר לגמרי, עוד מוקדם לדעת.
איך אני אמורה לדעת, מתי אני מתקרבת לאדם הנכון?
אני לפעמים מרגישה שאני לוקחת אותו, ואת החיבה שלו כלפיי כמובן מאליו.
אבל אני עוד לא ממש מאוהבת, אפילו שבכיתי אתמול כי לרגע הרגשתי בודדה מדי, אני עוד לא שם.
והקטע הוא, שאני גם לא רוצה להיות שם, לא איתו.
אני לא רוצה לסבול עד כדי כך ממשהו שאמור לעשות לי טוב.
אבל אם הוא האדם הנכון עבורי, זה לא משנה כמה אני אנסה להתנגד לזה, זה יקרה.
ובכל זאת אני ממשיכה להתנגד.
זה הזוי איך בכל פעם שאני מתחילה לדבר איתו על להתרחק, אני מוצאת את עצמי עושה עוד צעד קדימה לעברו.
למה אני לא מצליחה לשלוט בזה?
יכול להיות שהוא מוצא חן בעיניי?
כשנישקתי אותו זה הרגיש נכון באותו הרגע, אבל ניקיתי את השפתיים כשחזרתי הביתה.
זה גם הרגיש נכון אחרי, אבל הנוכחות שלו עליי עדיין מרתיעה אותי.
אני לא רוצה אותו.
אני פשוט לא רוצה אותו.
אז מה אם אני מרגישה דברים.
אני רוצה להישאר לבד, והוא יודע את זה.
אז מה אם בכיתי אתמול כי התגעגעתי אליו למרות שהוא דיבר איתי?
אני לא רוצה להתקרב יותר, אז אני פשוט אתן לזה זמן, וזה יעלם.
אולי אפילו נוכל להיות ידידים, אבל כרגע כל מה שאני חושבת עליו, זה גבולות.
;){kind=link}