עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

סיפור קצר - החלק האהוב עליי

25/08/2019 07:02
Venus

אני עומדת מולך.

באותה הסצנה שאני בעצמי יצרתי.


אתה מסתכל עליי ומחייך.

אתה מסתכל דרכי.

אל הנשמה שלי.


אתה לא יודע שאתה בסך הכל דמות שיצרתי.

שאני בחרתי מה תלבש.

ומה היא תלבש.

אני זאת שקבעה שעכשיו לילה.

שאתה תשחק כדורסל נגד הקראש שלה והיא תצפה בכם רבים.

בלי לדעת שזה בגללה…

בלי לדעת שאתה מאוהב בה.

אבל אני יודעת.

אני כתבתי אותך.


אחרי שתסיים ותנצח הוא יעזוב אתכם לבד…

ואז אתה תציע לה באופן אקראי לגמרי לרקוד איתך.


אבל הפעם זה אחרת.

הפעם זאת אני שבתוך הגוף שלה.

ואין לך מושג...

שהבחורה שיצרה אותך עומדת מולך.


אתה מושיט לי את ידך.

ואתה מזמין אותה/אותי לרקוד.


באמצע המגרש המוזנח שבשכונה.

אתה מושיט לי את ידך ואני לוקחת אותה כשדמעות מבצבצות בעיניי.

עוד שנייה אני אתעורר...

ואתה תעלם.

אבל כרגע אני עדיין פה.

ואתה מושך אותי קרוב אלייך.


השיר שבחרת מתנגן מהפלאפון שלך.

אתה חושב שאני לא מכירה את השיר.

אבל אני מכירה.

אני בחרתי בו להיות השיר שאתה בוחר להציע לה לרקוד לצליליו.


"תקשיבי למילים" אתה לוחש לי...

ואתה מחייך.

את החיוך הזה אני יצרתי.

את החיוך הזה אני דמיינתי.


אתה מסובב אותי בהפתעה ומקרב אותי אלייך שוב.

להרגיש את זה...זה כל כך שונה מלכתוב על זה.

אתה מניח את ידך בעדינות על מותניי.


ואתה מרים אותי באוויר בהפתעה.

ואני צורחת.

בדיוק כמו שכתבתי שהיא עושה.


"תוריד אותי !",אני צוחקת.

בדיוק כמו שכתבתי שהיא צוחקת.

אבל הצחוק שלי אמיתי.

האהבה שלי אלייך אמיתית.


אבל מה אתה יודע ?

אתה רק דמות.


אתה מוריד אותי ושואל אותי "מה קרה?", במבט מודאג.

"מה?",אני שואלת מבולבלת.

"את ניראת עצובה",אתה אומר בחיוך ומסיט תלתל שנפל על פניי.

את זה אני לא כתבתי.


"הכל בסדר",אני עונה.

אבל קולי בוגד בי.

אתה קורא לי בשמה.

בשמה של הדמות שיצרתי.

ואני מחבקת אותך בהפתעה.


אני לא יודעת מה יקרה הלאה…

האם תחבק אותי בחזרה ?


אני מחכה רגע שנראה ארוך ומייסר כל כך…

וכשאני מרגישה את הזרועות שלך מתהדקות על גבי אני נאנחת בהקלה.

שכחתי שיצרתי אותך כזה...

חם ואוהב.


"אני עוד רגע אתעורר",אני אומרת,"אבל בינתיים תן לי להישאר ככה" ואני מחבקת אותך יותר חזק.


אתה שוב קורא לי בשמה.


אתה לא יודע שאני לא היא.

אתה לא יודע שלא היא ולא אתה אמיתיים.

שהאהבה שלכם לא אמיתית.

שאתה בסך הכל חלק מסיפור שכתבתי.


החלק האהוב עליי...



נ.ב


לא התכוונתי לפרסם פה יותר סיפורים.

אבל אני חושבת שהצלחתי להסביר דרך סיפור מה כל כך קשה לי בכתיבת סיפורים.

קשה לי שזה לא קורה לי.

ואני יודעת שזה פתטי ומוזר.

אבל באמת שהסיפור הזה איפשר לי להסביר קצת יותר לעומק את החיבור שאני מרגישה לסיפורים שלי.

וכמה שאני נותנת מהנשמה שלי לסיפור...

וזה קשה כשאני לא מקבלת כלום בחזרה.


אני יודעת שזה מוזר...

אבל אולי מישהו יאהב לקרוא את הסיפור המוזר הזה.


עכשיו אני אסביר איך הגעתי לכתיבת הסיפור הזה.

משהו שאני בדרך כלל לא עושה.


הייתי באמצע כתיבת סיפור ארוך ושמעתי שיר שהכניס לי לראש סצנה חדשה.

תכננתי לכתוב סצנת כדורסל שבה הדמות הראשית צופה בקראש שלה וזה שהיא בסופו של דבר תהיה איתו משחקים משחק כדורסל...מין מלחמת אגו מי יותר גבר.

בסופו של דבר...זה שהיא אמורה להיות איתו מנצח.

והשיר ששמעתי הכניס לי לראש סצנה שבה הוא מציע לה לרקוד כשהוא משמיע שיר מאוד כיפי...שלדעתי מאוד התאים לסצנה.


זאת סצנה שאני רוצה לכתוב בעתיד.

ואני מחכה פשוט להגיע לקטע בסיפור שהסצנה אמורה לקרות כדי אשכרה לכתוב אותה.

אבל אז שמעתי שיר אחר...והשיר הזה פשוט גרם לי לראות אותו מציע - לי- לרקוד.

ולא לדמות הראשית.


ומכיוון שעוד לא כתבתי על זה...וסצנה הזאת עוד לא לגמרי שייכת לסיפור...ולדמות שאני כותבת את הסיפור בשבילה

זה איכשהו הפך להיות הסצנה שלי ולא שלה.


אני לא יודעת אם יש בזה איזשהו היגיון...

אבל הנה קישור לשיר שלחצתי עליו ובעצם יצר את כל הסצנה הזאת.

זה בעצם השיר שהתנגן כשהמחברת רקדה עם הדמות שלה.








IM ALedya
IM AL
25/08/2019 11:32
מקנא בך על החוויה הזו של ליצור עלומות שלמים, של סצנות שלמות וסדורות.
את "רצה למרחקים ארוכים" בכתיבה שלך וזה מקסים.
מרגיש שאני במקסימום רץ למרחקים קצרים :).
הכתיבה שלך גורמת לך לריגוש נכון ? כלומר ריגוש בגוף ולא רק במחשבה.
שואל מאחר ואצלי זה כך כשאני כותב.
Venus
25/08/2019 15:54
לא הייתי קוראת לזה ריגוש.
אני לא בוחרת לכתוב ובטח שלא מה...זה פשוט משהו שהוא טבעי לי.
וכשאני מעבירה אותו מהראש לדף זה מעניק לי סוג של הבנה עמוק לגביי עצמי.
וזה מחבר אותי לעצמי...לפחות...לצד מסויים בי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: