עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

הצלקות הכי מביכות שלי

23/08/2019 17:40
Venus
אין לי מה להגיד.
נגמר לי.
אני צריכה לסדר לעצמי את החיים.
אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי.
הרעיון הזה שדברים פשוט מסתדרים בעצמם פשוט לא ריאלי.
לא אמיתי.
זה לא קורה.
דברים לא מסתדרים מעצמם.
כאילו לפעמים כן...
לפעמים זמן מרפא.

אבל זה בכלל לא קשור לזמן !

זה קשור לזה שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה.
ושלחכות שמה שאני רוצה יגיע אליי זה פשוט מטומטם.
בעיקר כי...שוב...אין לי מושג מה אני בכלל רוצה.

אני פשוט מפחדת לקחת סיכון.
וזה נטו כי אין לי ביטחון עצמי...
אם הייתי יפה יותר וגבוהה יותר כנראה שלא הייתי כל כך חוששת פשוט לעשות את מה שאני רוצה לעשות.

הנה אני שוב עושה את זה.
אני שוב מפילה הכל על המראה שלי.
זה לא שיש לי בעיה עם איך שאני ניראת.
פשוט אין לי ביטחון עצמי.
אני לא שלמה עם איך שאני ניראת.

וזה לא לגמרי אשמתי...

אנשים הרבה פעמים גורמים לי להרגיש מובכת...כי הם מובכים להסתובב איתי.
לפעמים זה בגלל האישית שלי.

פשוט בא לי להכיר מישהו שיהיה גאה לקרוא לי "חברה" שלו.
גם בנות...

אני לא יודעת למה יש לי רגשי נחיתות...

אני יכולה להרגיש אנשים.
מתי רע להם,מתי לא נוח להם...
ותמיד אבל תמיד יכולתי להרגיש איך אנשים מרגישים כלפיי.

אני זוכרת בכיתה ב' שעשינו מעגל וחברה אחת החזיקה את ידי ומישהי בצד השני לא הסכימה לגעת בי.
זה ממש צילק אותי.
גרם לי להרגיש מגעילה.

בכיתה ז' עמדתי ליד מישהי ונשענתי על גדר ואז היא זזה ונגעה בי והיא אמרה "איכס. נגעתי בה".

בכיתה י"א הבנתי שבנות מחבקות בנות.
ותמיד שהיה איזשהו מפגש חברתי ואיזו מישהי הגיעה באיחור ועברה ונתנה חיבוק לכולם.
תמיד זה הרגיש מביך כי ידעתי שאני לא מכירה אותה...כי אני לא מכירה אף אחד.
אז שילבתי ידיים ופחדתי כי לא ידעתי עם אני אמורה לחבק אותה או לא ופשוט רציתי להיעלם.

החברה הכי טובה שלי.
היא נוגעת בי.
היא ישנה איתי באותה מיטה.
אנחנו רבות מכות.
בכל פעם שאני ישנה אצלה היא נותנת לי לישון ליד הקיר (בניגוד לשאר החברות שלה) וכל הלילה היא מצמידה אותי עוד ועוד לקיר עד שאין לי אוויר.
לילה אחד היא אפילו שכבה עליי ומחצה לי את הריאות.

אבל אהבתי את זה.
זה התיקון שלי.

מישהי שלא גורמת לי להרגיש אפילו טיפת אי נוחות.
שאין לה חומות והיא משוחררת והיא מאפשרת לי להיות משוחררת לידה.

אפילו במשפחה שלי אני מפחדת לגעת...
כשאחי השלישי נהיה מוזר בכל מה שקשור אליי ולא היה מוכן לאכול מסיר שאני אכלתי ממנו...
זה ממש...זה היה ממש קשה.
עד היום אמא שלי מבקשת ממני לחכות שהוא קודם יקח מהסיר ואז אני...
היום הוא כבר אומר "תאכלי" והולך לחדר שלו.
הוא כבר לא עושה מזה ביג דיל.

אני שונאת את הצלקות האלו.
אלו הצלקות שאני הכי מתביישת בהם.

כאילו המילים "מגעילה","דוחה","איכס","אל תגעי בי" חרוטים לי על העור.

פגשתי מישהו שלא יכל שלא לגעת בי.
לקחת לי את היד.
לחבק אותי...
הוא לא נגעל ממני.
הוא אפילו נגע בכף הרגל המלוכלכת שלי.
והייתי בשוק.
שאלתי אותו לגביי זה...
"זה לא מגעיל אותך?".

הוא פשוט היה טיפוס כזה שלא נגעל משום דבר שקשור לבנות.

אני רוצה מישהו כזה.
מישהו שאף פעם לא יגרום לי להרגיש מגעילה.
אפילו כשאני כן...קצת מגעילה.
כמו נגיד שיש לי ריח רע מהפה בבוקר...
או שהאף שלי מנוזל.

אני מניחה שלמרות שעשיתי איזשהו תיקון.
עדיין קשה לי עם האנשים האלה שאני לא יכולה לגעת בהם בחופשיות.

הזוי שזאת הבעיה שלי.
אני צריכה שיגעו בי כדי להרגיש שמקבלים אותי.
וזה אפילו לא משהו גדול.

נגיד אתמול לקחתי משהו מהתנור והתכופפתי ואז אחי הגדול בא ואמר משהו שטותי ועניתי לו משהו ואז הוא בא והניח את הראש שלו על הראשי והבהיר לי בדיוק מה הוא אמר ושהוא בעצם ירד עליי.

אבל זה הרגיש טוב.
כי לא היה דבר כזה נקרא "מרחב אישי".
ואני לא צריכה מרחב אישי עם האנשים הכי קרובים אליי.
אבל איכשהו לפעמים אני מרגישה שיש...
לא עם החברה הכי טובה שלי.
אבל עם כל השאר החברות שלי כן...

הלוואי ואני אכיר אנשים שלא יהיה אכפת להם מפאקינג "מרחב אישי" מטופש.


שבת שלום.



IM ALהדסedya
IM AL
24/08/2019 11:52
את אחת שנוגעת באנשים אחרים כשאת מדברת איתם?
אני נוגע רק אם ממש קרוב, בעקרון הייתי רוצה שכולנו יותר ניגע אחד בשני כשאנחנו מדברים אחד עם השני, אבל מצד שני יודע שיש אנשים שזה מפריע להם לכן נמנע מכך.
זה נראה לי נורא טבעי לגעת תוך כדי דיבור, אבל ממש לא שופט את אותם שנמנעים מכך.
וכן יש אנשים שלא הייתי רוצה שיגעו בי או לגעת בהם , אבל זה לרוב אנשים מהם אני נרתע רגשית.
Venus
24/08/2019 20:15
לרוב אני לא ממש חושבת על זה.
אני פשוט שמה לב שכשמישהו נוגע בי אפילו בקטע זה עושה לי טוב.
כאילו שהוא מקבל אותי ולא נרתע ממני.
וכל אלו שלא נוגעים בי...אני לא ממש חושבת מה זה אומר...פשוט בתת מודע שלי אנשים יכולים להיגעל ממני אז אני צריכה להיזהר לא לגעת בהם בטעות.
וברגע שמישהו נוגע בי אני פתאום כבר לא צריכה להיזהר.
זה גם קשור לשמירת נגיעה ודת ולא רק לטראומת הילדות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: