עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מחשבות אקראיות וחברים

21/08/2019 17:06
Venus
אני ממש אוהבת את הביטלס.
את השירים הראשונים שלהם.

אני כל הזמן מחפשת לאכול או לבזבז כסף אני מניחה שיש לי בעיה.

אני רואה עכשיו "חברים" ואני פשוט לא יכולה שלא להבחין כמה מוניקה רזה...
הלוואי ואני הייתי רזה ככה.
אם הייתי יודעת בוודאות שככה אני אראה אם אני אשקיע בעצמי כבר מזמן הייתי רזה.


יש לי חודש ו11 ימים להוריד 6 קילו.
אני לא רואה את זה קורה.


הבנתי לאחרונה שכל המפגשים האלה שאני מקנאה שאני לא שם...לא ממש מזיזים לי יותר.
אני כבר מבינה שאם אני הייתי שם לא באמת הייתי נהנית.
ושאני לא שם כי אני לא רציתי להיות שם.


אני רק רוצה חברים אמיתיים.
כאלה שקל לשבת איתם ופשוט לדבר.
כאלה שמעניינים אותך ולא מציבים מולך חומה וגם לך אין חומות איתם.


סידרתי את הספרייה שלי.
אני מניחה שזה קצת גרם לי להרגיש יותר טוב.
גם לקחתי 2 ספרים מהספרייה שאני ממש רוצה לקרוא.
שניהם מסדרה ואני צריכה לקרוא אחד לפני השני מסיבה שאין לי כוח להסביר.
שורה תחתונה יש ספר אחד שיותר מושך אותי מהאחר כי אני יכולה פשוט להתחיל לקרוא ואת השני אני יכולה לקרוא רק אחרי שאני אעשה רענון על הספרים הקודמים שקראתי.
ואני לא רוצה להתחיל לקרוא את זה שקל כי יש לו המשך ואני אצטרך ללכת לספרייה לקחת את ההמשך...עזבו קיצר אין לי כוח להסביר.
אם הבנתם הבנתם.


סיימתי לראות את כל העונות של "ריק ומורטי".
אהבתי את הסדרה ממש.
ההומור שלה מדבר אליי.
אני מעריצה סדרות שמכניסות הרבה תוכן בפרק קצר של 20 ומשהו דקות.

עכשיו התחלתי לצפות ב"חברים" מההתחלה.
שמעתי שזה טוב לדיכאון.
לא שאני בדיכאון.
אבל עדיף להקדים תרופה למכה.


הלוואי ואני הייתי יכולה לכתוב כזה טוב כמו התסריטאי של חברים.
הבדיחות והדמויות הן פשוט כל כך מרתקות.
אני מניחה שזה ההבדל בין מישהי שכותבת סיפורים למישהי שסתם כותבת.
אני לא יכולה שלא לחפש אחר האיכויות הנסתרות האלה.
בחברים יש הרבה איכויות נסתרות.
וזה מה שהופך אותה לסדרה נהדרת.

זה היה אמור להיות פוסט של "סתם כל מיני מחשבות".
אבל נראה שאין לי באמת הרבה מחשבות.


אני חושבת שזהו.
שאני צריכה להפסיק לכתוב את הפוסט הזה לפני שאני אהרוס אותו.


אני מניחה שויתרתי על כל מה שרציתי.
עכשיו אני מוכנה לקבל דברים חדשים.
בלי להתאמץ.
אני פשוט רוצה שהדברים החברתיים יבוא לי בקלות.

אני פשוט לא יודעת מה עליי לעשות.
איך לעזאזל פוגשים באנשים האלה שאתה תקרא להם "חברים" לנצח ?

אולי אני לא במקום הנכון.
אולי אני לא מספיק "אני" כלפיי חוץ כדי למשוך את אלו ששייכים לי.

זו מחשבה מוזרה.
אבל אולי אם הייתי ניראת יותר כמו שאני מבפנים האנשים הנכונים פשוט היו מבחינים בי ובאים אליי.

לא שיש לי מושג מי אני.
ומה הסטייל שלי.
אילו סוג של אנשים ירצו להיות בחברתי.
אני פשוט רוצה חברים אמיתיים.

כאלה שאני רוצה לצאת מהבית בשבילם ולא מכריחה את עצמי.






IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: