עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לדחוף את עצמי

04/08/2019 07:50
Venus
קראתי בשבת 2 ספרים.
יותר נכון...
סיימתי לקרוא אחד כי הוא היה ממש קצר (200 עמ') והתחלתי לקרוא עוד ספר.

הראשון היה "הפרק השני של החיים מתחיל כשמבינים שיש רק פרק אחד".
והשם שלו...לדעתי...זה הדבר הכי טוב בספר.
כאילו.
הוא נחמד.
באמת.
מתוך 5 כוכבים הייתי מדרגת אותו 3.

הוא קליל והוא קצת "רוחני" כזה.
אישה בת 40 שפשוט לא מאושרת לא משנה כמה זה נראה שיש לה הכל.
אה..
הוא גם מהספרייה.
אז...לא מתחרטת על השאלתי אותו...אבל אם הייתי קונה אותו במחיר מלא ואפילו חצי מחיר הייתי חושבת שזה קצת בזבוז.

אולי כי הוא פשוט כבר לא רלוונטי אליי.
כל התובנות שבספר...כבר שמעתי עליהן.
אני מניחה שאת ה"התשובות" שהספר הזה נתן לי כבר ידעתי מזמן.

כבר קראתי ספרים שהתמקדו ספציפית בכל הנושאים האלה.
פשוט לא יישמתי אותם לחיי.


מה כן...
זה היה בסדר.
העלילה עצמה הייתה גם מאוד כיפית.
אבל לא יודעת...רציתי משהו טיפה יותר עמוק.
משהו טיפה יותר מעניין עם טוייסט.


וזהו.
זה על הספר שסיימתי לקרוא.
לקח לי בערך 4 שעות להערכתי...לא הסתכלתי בשעון...אז יכול להיות שאני קצת הגזמתי ולקח לי פחות.
בממוצע לוקח לי שעתיים לקרוא 100 עמודים.
לא יודעת אם זה לאט.
זה כנראה לאט...
אבל אני לגמרי אחת כזאת שיכולה לשבת ולקרוא ספר שעות אם היא רואה בכך צורך.


סיימתי אותו עוד באותו היום.


על הספר השני אני עוד לא אדבר.
לא סיימתי לקרוא אותו.
אני רק יודעת שהוא גרם לי להרגיש דברים...
שאני רוצה לדעת מה קורה בסוף...ואיך זה קורה.

מכירים את זה שאתם רואים איזו סדרה או סרט ואתם תוהים לעצמכם "איך לעזאזל היא תצא מזה עכשיו?".
אתם מנסים לחשוב איך לעזאזל מחבר/סופר/תסריטאי יכולים לפתור תסבוכת שכהם בעצמם יצרו.
כאילו שאתם לא רואים את זה אפשרי.
הם הביאו את הדמות הראשית שלהם נמוך מידי ועכשיו היא בחיים לא תוכל להתרומם מזה.
היא גמורה.
אבל איכשהו...הם מצליחים להרים אותו.
הם מצליחים לפתור לה את הבעיות שכתבו לה.
הם מצליחים לבנות סוף טוב מתוך סיטואציה שנראית כל כך שלילית ובלתי אפשרית.

אבל אולי זה לא תקף רק לכתיבה ולסרטים.
אולי זה אפשרי גם בחיים האמיתיים ?

אני לא יודעת.
כרגע אני לא ממש מה אני עושה.
אני מקלידה חזק מידי.
אני מנסה להיות יותר עדינה ויותר איטית אבל זה נראה שככה אני היום...


אני מנסה לראות דרך החוצה בשבילי.
אני יודעת שהיא בסביבה...
אני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לעשות...


אני מנסה להזכיר לעצמי לעשות דברים קצת אחרת....ולהאמין.

החלטתי לעלות שלב בספורט שאני עושה.
החלטתי שאני רוצה שיכאב לי.
שכאב זה הכרחי על מנת להתקדם.
אם אני מגיעה לרגע הזה שבו טיפה כואב לי ... ואני מוותרת ... אני פשוט עוצרת באותה הנקודה אני לעולם לא אעבור אותה.
אני רוצה לעבור אותה.
השבוע הבנתי שאני צריכה שזה יכאב.
ששינוי הוא כואב.
גם נפשית וגם פיזית.

אני מנסה להפסיק להיות מסנוורת ולהתחיל לראות את המציאות כמו שהיא.

אני מוכנה ללמוד.
באמת.
אני מקשיבה.
אני כבר לא חושבת שיש לי את כל התשובות.
אני יודעת שלא משנה כמה אני אקרא...
יש דברים שקריאה לא יכולה ללמד אותי.


קריאה רק יכולה לתמוך בי.
אבל אני צריכה לדחוף את עצמי.
וזה קשה.
אבל ברגע שאני אתחיל להתאמץ באמת....זה לאט לאט יהפוך לקל יותר.
לפחות...אני מקווה.

















ילדאישedya
אוריון
04/08/2019 08:45
"הפרק השני של החיים מתחיל כשמבינים שיש רק פרק אחד"' שם ארוך, אבל נשמע מעניין. למרות שהאמת יש תקופות ויש תקופות וכל החיים נבנים בעצם מתקופות, רק שנכון החיים הם בעצם על רצף של זמן והקיטועים מהשינויים שעליהם זה רק חלוקה סובייקטיבית שלנו.

למה לא היית מרוצה מהספר? איך הוא נראה? מתי הוא יצא? מי כתב אותו? זה עלילתי כזה ובתוך העלילה יש את המסרים או שזה הרצאה של המחברת שמחולקת לפרקים?
אני גם קורא ספרים כאלה, ספרי העצמה וניהול. ולפעמים גם ספרים פסיכולוגיים כאלה. יש לי נשמה מורכבת. או מודעת כמו שזה נקרא בספר פסיכולוגיה מסוימת. זה פשוט אולי באמת קצת רגישות יתר לעולם או חוסר שביעות רצון, למרות ש.. אף אחד לא מושלם, אולי זה ככה במידה מסוימת אצל כולם. מנסים לשפר דברים, גם פנימית. כי לפעמים מה שמניע בא מבפנים.
Venus
04/08/2019 09:30
כן,הספר עלילתי ותוך כדי העלילה יש מסרים.
איך הוא נראה ?
הוא נראה די נחמד.

למעשה...הוא נראה ממש טוב לדעתי.
אהבתי את הכריכה ואת העיצוב כל כך...

אבל מכיוון שאתה לא ממש יכול להבין מזה משהו אז אני פשוט אשים תמונה שלו בפוסט.

כתבה אותו אישה שאני משערת שהיא צרפתייה כי הסיפור מתרחש בצרפת.

זה לא שלא הייתי מרוצה.
הוא היה כיפי לקריאה.
הוא פשוט לא נחרט.
הוא לא העלה בי בחיוך כשסיימתי אותו.

זה לא שאני לא מרוצה...זה שקיוויתי ללמוד ממנו קצת יותר...
ובסופו של דבר זה היה סתם סיפור קצר ונחמד עם כמה מסרים.
הסצנות שהכי אהבתי היו עם הילד שלה.

עכשיו כשאני חושבת על זה...היו כמה סצנות ממש חמודות...ולא באופן רומנטי דווקא.
אלא הרגעים הקטנים האלה של אושר.
כל הקטע של ההעצמה וחיזוק היו בעיניי קצת טפלים...צפויים.
שוב...זה כנראה כי כבר קראתי על הדברים האלה שוב ושוב.

אם מה שמניע בא מבפנים...
אז אני חושבת שעכשיו כאב זה הדבר שהכי מניע אותי.

לא תשוקה.
לא חזון.
לא אמונה תקווה או גישה חיובית.
פשוט כאב.
אוריון
04/08/2019 10:56
עכשיו הבנתי. אם את במצב רוח כזה שאת חושבת שכאב וחוויות שליליות מזעזעות הם מה שיגרמו לך לנוע הוא כנראה לא היה טוב. זה גם לא הגיוני, כאב הוא עבור רוב האנשים מלבד מאזוכיסטים גורם מרתיע, לא מדרבן. את מנסה להימנע מכאב ונמנעת מדברים שמפחידים אותך - גם אם התוצאה האפשרית שלהם היא חיובית.
Venus
04/08/2019 20:05
אני לא חושבת שהבנת נכון...
אין פה שום מחשבות שליליות.
זה פשוט "אוקיי עכשיו כואב לי בטירוף...הגעתי לשפל המדרגה...אני לא רוצה להיות יותר במקום הזה".
זה שכואב לי גורם לי לקום ולעשות משהו כדי לרפא את עצמי ובאמת לטפל בעצמי.
אוריון
05/08/2019 04:12
אז המניע שלך הוא המנעות מכאב ושאיפה למשהו טוב יותר. מה בכלל כואב לך כל כך לא הבנתי.
אוריון
06/08/2019 16:42
חח הזכרת לי את השיר הזה. שמח שהיום לפי הפוסט שאחרי את במצב רוח יותר טוב :
www.youtube.com/watch?v=IhP3J0j9JmY
אוריון
04/08/2019 11:48
כתבתי פוסט מחזק אצלי. את יכולה לבוא לעשות לייק שאדע שקראת :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: