עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

יותר אמיתית

31/07/2019 03:53
Venus
אני שונאת את זה שאני רומנטיקנית חסרת תקנה.
משום מה...אני לא רואה את עצמי מתאהבת במישהו אמיתי.
במישהו שרוצה להיות שם בגללי.

אני פשוט חווה את כל הרגשות האלה עכשיו.
לא יודעת איך להסביר את זה...
אני פשוט רואה את עצמי מאוהבת ומאושרת עם מישהו...
אבל אז אני מתעוררת...וזה לא אמיתי.

אהבה מתחילה להרגיש ממש דמיונית.
אני יודעת שאין אף אחד אחר שאני יכולה להאשים במצב הזה.
הרי בחרתי להיות לבד.
אבל זה לא שהיו לי אופציות מפתות.

אני פשוט לא מרגישה ראויה לאהבה עכשיו.
שאני לא בשיא שלי בכלל.
אני פשוט רוצה להגיע למקום הזה לפני שאני מוצאת את זה שאני אוהבת.
המקום הזה שבו אני שלמה עם עצמי.
מכל הבחינות.

אני לא יודעת מה העולם רוצה ממני.
אני לא יודעת מה אני רוצה ממני.
לפני חודש כל מה שרציתי היה לכתוב...
עכשיו כבר מיציתי.

אני לא רוצה לכתוב יותר על החיים שיכלו להיות לי.
אני רוצה ללמוד לחיות את החיים שיש לי.
אבל איך אני עושה את זה?

אני פשוט נורא מקווה שבעוד חודשיים אני אהיה במקום אחר בחיים שלי.
אני באמת מנסה להרזות ואפילו הורדתי אפליקציה של תרגילים שאני אמורה לעשות במשך 60 ימים.

היום התחלתי את היום הראשון.

פשוט בא לי לשם שינוי להתחיל ולסיים כמו שצריך.

אני תוהה לעצמי עכשיו האם אני מכחישה את הדברים שאני באמת אוהבת.
האם שיכנעתי את עצמי שמשהו מסויים לא מתאים לי רק כי פחדתי מה אנשים אחרים יגידו.

אני פשוט רוצה קצת בהירות.
אני מרגישה שעכשיו דברים קצת יותר ברורים...
אבל אני עדיין מוקפת ערפל.

משהו בי השתנה.
אני מרגישה אותו עכשיו.
הוא לא כואב.
הוא פשוט...חדש.

אני מרגישה יותר אמיתית.
פחות משוגעת.
שכשאני מחייכת זה אמיתי.
שזה חיוך שחוזר על עצמו שוב ושוב כשאני נזכרת באותו הרגע.

אבל אין ספק...העצבות שבי חזרה.
הרגישות.
העדינות.

נמאס לי להעמיד פנים שאני קשוחה.
למרות שאני כן.
אבל אני סוג אחר של קשוחה.
אין לי ממש איך להסביר את זה.
אני פשוט קשוחה מתי שאני צריכה להיות.











ילדאיש
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: