עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

אלו החיים שלי

23/07/2019 18:20
Venus
דיברתי עם חברות על זה.
אפילו בכיתי עד שנסתם לי האף.
היום יצאתי מהבית והסתובבתי וקניתי כמה דברים עם חברות שלי.

אני חושבת שהתחלתי להשלים עם זה שיש דברים שאבדו לנצח.
עם זה שיש דברים שלעולם לא יבואו.
עם זה שאין לי שליטה על הכל.

הדאגתי אותן קצת.
אבל אני לא יכולה שלא לחייך.
אפילו כשאני עצובה.
אז אני מקווה שהן כבר לא דואגות לי יותר.

קניתי לק בצבע טורקיז.
מקווה שהוא יהיה לי יפה.

קניתי גם קרם שאמרו לטפל בקצוות השיער שלי.
מקווה שהוא יהיה מועיל.

קניתי כדורי ברזל.
מקווה שהם יתחיל להשפיע מהר.


אני צריכה ללכת להתקלח.

ארגנתי לעצמי פינה על הרצפה.
אבל אחרי אתמול אני לא יודעת אם אני אצטרך אותה שוב.

בלגנתי את כל החדר שלי.
הסביבה הטבעית שלי עכשיו שונה קצת.
ואולי זה יעשה לי טוב.

לקחתי ספר שירה מהספרייה בשם "חלב ודבש"
אני לא בטוחה אם הוא נקרא ספר שירה.
אבל הוא בנוי משורות קצרות.
הוא עוזר לי להתחבר לכאב העמוק שלי ולגעת בפצעים שלי.
אני שואלת את עצמי אם נשאר משהו שעוד לא נגעתי בו.

בכל אופן.
אני מרגישה קצת אחרת.

פחות שמחה.
פחות אופטימית.
אבל אני בסדר עם זה.

אני אפילו קצת אוהבת את זה.
אני רק צריכה להשתדל לא להיכנס יותר מידי עמוק לתוך הראש של עצמי.

מחר אני הולכת לעבוד.
אין לי כוח לזה.
אבל אני אעשה את זה הכי טוב שאני יכולה.
ברוגע ובלי לחץ.


וזהו...
אלו החיים שלי.
וזה בסדר.
ביי.


edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: