עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

על חינוך ומשפחה

21/07/2019 09:58
Venus
אוקיי אז ככה.
אני קצת בדאון - שוב.
חשבתי שאולי אחרי השבת אצל סבתא מצבי ישתפר...
אבל ברגע שעליתי על האוטו הבנתי שזהו...היה כיף והכיף נגמר.

אבל זה בסדר...
השתנתי.
פעם לא הבנתי כמה הכל רעוע...וכמה שום דבר לא מובן מאליו.
אז אני מעריכה יותר את המשפחה שכן יש לי.
ואת זה שעכשיו אנחנו בקשר טוב ואולי בעתיד לא.

אני אעשה את ההשתדלות שלי...

בכל אופן היה נחמד.
הבן דוד שלי גדל ועקף אותי בגובה...
והקול שלו גם השתנה.
שהתחלה חשבתי אוקיי...הוא גדל והוא כבר לא שם עליי.
אבל אז הוא לאט לאט נשבר הקרח ופתאום שוב זהיתי את הבן דוד שלי.

אחותו הקטנה לא השתנתה...
היא נשארה אותו דבר אולי רק טיפה יותר רגועה.

בנות דודות שלי מחו"ל גם לא השתנו.
וזה לא שאני מכירה אותם עד כדי כך טוב.
אבל עדיין...הגדולה היא שקטה וחכמה וחושבת הרבה לפני והאופי של אחותה נשאר אותו דבר.


בשבת היה כיף.
הסתובבנו ושיחקנו כל השבת.
חוץ מהזמן שבו ישנו.
אני מניחה שאני תמיד אוהב משחקים.
ואפילו שהיה חם בחוץ עדיין נהנתי לצאת ולהסתובב בפארקים השונים.


בן דוד שלי כבר בן 14...אז הוא יודע לדבר אנגלית טוב יותר מבעבר.
אולי אפילו בדיוק כמוני.
הוא גם היה בLA לפני כמה זמן ותירגל את האנגלית שלו ברמת הדיבור.
ככה שהוא היה מוכן.

אז כל השבת הסתובבנו ודיברנו ושיחקנו.
אני אוהבת להיות עם ילדים.
הם הרבה יותר משוחררים מאנשים מבוגרים.
אנשים מבוגרים פשוט כל כך משעממים.

אני חושבת שבערך לפני שנה הבנתי שלשבת ולדבר זה נחמד...
אבל שעדיף רוב הזמן פשוט להסתובב ולעשות דברים ותוך כדי לדבר.


בן דוד שלי הפיל אותי לרצפה הרבה פעמים.
הוא כמעט איבד לי כפכף.
וזה לא שהבאתי עוד זוג נעליים.


אני עכשיו ממש מתחילה להרגיש שהגיל שלי והאופי שלי לא מתאימים.
האופי הוא לא הבעיה.
אני אוהבת את האופי שלי.
הבעיה היא הגיל...ואיך שאנשים מצפים ממני להתנהג בגיל הזה...
ואיך שאנשים אחרים בגילי מתנהגים.
אולי זה כי הסביבה שלי פשוט כזאת.
אנשים משעממים.
אולי זה בכלל לא קשור לגיל.


בכל אופן...
לריב מכות עם בן דוד שלי ולהיות אלימה כל השבת ולזרוק כפכפים ולמחוץ את שאר הילדים הקטנים במשפחה שלי עם חיבוק...כל אלו היו דברים שבנות דודות דלי מחו"ל לא מכירות.
מסתבר שישראלים הרבה יותר קשוחים.
הם מקללים את השני באהבה.
הם מרביצים אחד לשני באהבה.
והם לא מבקשים סליחה כל כך בקלות.

ניסיתי להסביר להן שזה לא כולם ככה...
שזה תלוי במשפחה ומה מקובל.
במשפחה שלי....לאף אחד לא אכפת מה הילדים עושים.
העיקר שלא יהיו חצופים.


בן דוד שלי הוא ממש שונה בנוף.
אבא שלו הונגרי וגבוה ככה שהוא נראה שונה מכולנו...מלבד השיער המתולתל בצבע חום.
הוא גם אמא שלו חינכה אותו יותר טוב...ככה שהוא בא במגע איתי ועם אחי...הוא יכול להיות מושפע מכמה שאנחנו חצופים.
כי איך שאני ואח שלי מתנהגים שונה לגמרי מאיך שהוא רגיל להתנהג בבית.
ממש ניסיתי לא לפגוע בנימוסים שלו ולקלקל את החינוך הטוב.
אם יש משהו שאני לא מוכנה להיות...זו השפעה רעה חחח

בשולחן שבת אמא שלו שאלה אותו "אתה אוכל בלי כיפה?".
והוא התחיל להתווכח איתה שאין לו כוח ללכת ולחפש את הכיפה.
והיא אמרה "אתה מתחיל (לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה) ? תגיד לי כדי שאני אתכונן נפשית."
וזה היה משהו כל כך חינוכי לשאול.
והוא אמר...מה הקשר אבל...
ואני אמרתי - "פשוט תלך לחפש את הכיפה".
ואח שלי לחש ,"זה לא שאין לו כוח הוא פשוט לא רוצה לשים כיפה".
ואני אמרתי לאח שלי לסתום את הפה.
"זאת אמא שלך",אמרתי,"פשוט תלך...אתה לא רוצה להסתבך".

הלוואי ומישהו היה אומר לי את זה בגיל 14.
"זאת אמא שלך".

אני חושבת שאמרו לי בפעם הראשונה..."זאת אמא שלך" בגיל 18.
הייתי בשירות הלאומי כשהתלוננתי וסיפרתי על איך רבתי עם אמא שלי...והבנות שהיו איתי בשירות היו מבית הרבה יותר חינוכי ממני...והם אמרו "אבל זאת אמא שלך".

אני לא הבנתי את זה עד אז.
אני לא הבנתי שזה לא משנה שהיא לא מושלמת...בגלל שהיא אמא שלי מגיעה לה הרבה יותר כבוד.

בהתחלה לא יכולתי לקבל את זה.
איך יכולתי לקבל את זה אחרי 18 שנה בהם לא כיבדתי את אמא שלי ?
כאילו שאם הייתי מקבלת את זה הייתי מודה שעד היום לא הייתי בסדר.
אבל עכשיו זה כבר קל יותר...לא כמו שזה צריך להיות כמובן...אני רחוקה משלמות...אבל אנחנו עובדות על זה.




עכשיו בואו נחזור לרגע הזה.
באוטו.
מוצאי השבת.
רבתי עם ההורים שלי...יותר נכון פשוט הייתי חוצפנית.
ולריב עם ההורים באוטו זה אף פעם לא כיף.
אבל הם הגיבו בסדר לחוצפה שלי...
הם פשוט הסתכלו זה על זה ואמרו בלי מילים "הבת שלנו חוצפנית אה?","מה נעשה?","מה כבר אפשר לעשות?","בוא פשוט נתעלם".


וזה מה שהייתי הכי צריכה כרגע.
שיניחו לי להביע את עצמי.
הייתי חוצפנית כי כאב לי.
כאב לי כי ידעתי שאני חוזרת למקום שקט ומשעמם...שנקרא החיים שלי.
כי כמה שזה כיף להיות עם המשפחה המורחבת...עם הילדים בעיקר...הם פשוט לא החיים שלי.
אני חושבת שבאותו הרגע הבנתי שזה שעכשיו כיף לי איתם והם נהנים איתי...לא אומר שהמצב ישאר ככה לנצח.
מתישהו כבר לא יהיה להם אכפת ממני.
ככה זה ילדים...ככה זה הזמן...זאת המציאות ואלה החיים.
באוטו חזרה הביתה זה פשוט היכה בי חזק.
כבר בשבת היה לי חשק לבכות.
ולא ממש הבנתי למה.
הריק הזה השתלט עליי שוב.


הייתי חוצפנית כי כאב לי.
ומה שאני הכי צריכה...זה שמישהו יבין את זה.
שיכבדו את זה ולא ינסו לחנך אותי.
מאוחר מידי לחנך אותי כמו שצריך.
אני לא בגיל.
עכשיו אני זאת שאחראית על החינוך שלי.



נ.ב
המשפט היומי (בכותרת למעלה ) מתוך השיר של QUEEN
love of my life.




edya
סיציליאנה
21/07/2019 12:18
מעציב אותי כמה מהר אנשים מקטלגים לא נכון התנהגות בתור "חוצפה".
דעתנות, ישירות, עמידה מאחורי האמת שלך.
הדברים האלה הרבה פעמים מתפרשים כחוצפה.
לפעמים זו באמת חוצפה, אבל לא תמיד,
אני לא יודעת מה הייתה הסיטואציה אצלך,
אבל עצוב לי שנכנסת למעגל האשמה הזה על משהו שאולי היה דווקא בסדר.
כשמישהו מרגיש שהוא מעלייך, ואת אומרת לו משהו שהוא לא רוצה לשמוע,
הוא יקרא לך "חוצפנית" גם אם היית עניינית ומנומסת.
זו דרך ההתמודדות שלהם, וזו דרך התמודדות לא מבינה ולא מכילה.
לא כל מה שלא אוהבים לשמוע- הוא משהו שצריך לחנך.
3>
Venus
21/07/2019 13:10
כן...זה נכון מאוד.
לפעמים באמת החוצפה היא פשוט אמירת האמת בדרך רגועה.
ולפעמים היא פשוט חוצפה ישר ולפנים כי ככה אני מרגישה באותו הרגע.
בכל אופן...לא חשבתי על זה שאולי קוראים לי "חצופה" כי הם פשוט לא אוהבים לשמוע את האמת.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: