עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

פוסט מוזר ב05:53 בצהריים

17/07/2019 17:53
Venus
זהו פוסט שאני כותבת רק כי אין לי שום דבר אחר שיש לי כוח לעשות.
אני עייפה.
וקצת מזיעה כי חם לי.
אבל פתחתי את הדלת והמזגן נכנס.
אני יכולה ללכת לישון.
אבל השעה עכשיו היא 05:33 PM.
וזה פשוט מוקדם מידי.
אני צריכה לסחוב לפחות עד 8 בערב.

היום יום רביעי.
מחר יום חמישי.
הימים עוברים...והשנים רצות.

מה אני עושה עם החיים שלי?
באמת...
למה אני כל כך נכשלת בדברים שבאמת חשובים ?
אין לי חברים...לא קרובים בכל אופן.
אין לי אנרגיה.
המשפחה שלי לא משהו.
והכי גרוע...אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב שלילי.


חצי הכוס מלאה ?
פאק חצי הכוס מלאה.
אני לא רוצה חצי כוס מלאה.
אני רוצה פאקינג בקבוק של 2 ליטר.
ואני אפילו מוכנה להתפשר על ליטר וחצי כמו כל בן אדם רגיל.
אבל חצי כוס ?
זה פשוט מעט מידי...


מה דפוק אצלי שאף אחד לא שומר איתי על קשר ?
אולי אני מרחיקה אותם...
אבל למה הם לא מתאמצים יותר.
נכון...יש לי חומה קטנה.
אבל היא באמת קטנה !!!
אתה רק צריך לרצות - ובום אתה בפנים.

אולי אני לא מעניינת מספיק מבחוץ.
אולי אני ניראת יותר מידי שלילית.
אולי אני לא מחייכת מספיק.
אולי אני לא נעימה מספיק.

אבל פאק.
מישהי אמרה לי לא לדבר רע על עצמי.
לא להוריד מעצמי...
אבל אני לא מורידה מעצמי.
אני פשוט מנסה להבין.

למה אני לבד ?
בטח יש לזה סיבה לא ?
בטוח שאני אשמה בזה לא ?

הרי איזה עוד הסבר יש !?

טוב החלפתי שיר.
השיר הקודם ליטרלי נקרא "אני אנטי הכל" - רק באנגלית כמובן.

אין לי כוח לכתוב באנגלית עכשיו.

אני מפורקת.
עייפה.
פיזית ונפשית.


אני לא יכולה להמשיך ככה.
אני באמת לא יכולה להמשיך להטעין את עצמי...
אני צריכה עזרה.
אני צריכה משהו אחר שיתן לי אנרגיה.

כמובן...אני יכולה לעשות ספורט ואולי זה יעזור.
אבל לא בא לי.
לא בא לי שספורט יהיה הדבר היחיד ששומר על המצב רוח שלי.
אני כמובן לא מוותרת על ספורט.
אני פשוט מחכה שהשעון שלי יסתדר.
אני עושה ספורט רק בערב.
ועכשיו כשאני הולכת לישון מוקדם...זה פשוט יוצא שאני לא עושה.
חוץ מזה שאני גם לא אוכלת הרבה בימים האחרונים ככה שזה בסדר לוותר על הספורט.

נמאס לי לבקש.
בייחוד כשאני לא ממש יודעת מה אני מבקשת.
חברים אמיתיים.
לא יותר מזה.
כאלה שירצו להיפגש איתי כל הזמן.
שלא יתנו לי להיות לבד יותר מידי.
שידחפו אותי להינות מהחיים.

כמובן...
אני יכולה לדחוף את עצמי.
אבל זה לא כיף כשאתה לבד.

להיווותתת לבדדדד זההה ללאאאא כיףףףףף


למה לעזאזל רציתי את זה בעבר.
אני לא מבינה.


כמובן שכשהיה לי עבודה...סליחה הייתה לי עבודה....אין לי כוח אפילו למחוק ולתקן.
רק לכתוב.
אז קיצר...
כשהייתה לי עבודה לא ממש רציתי להיפגש עם אף אחד.
הייתה לי אנרגיה רק לעבודה.
היה לי זמן רק לעבודה.
כל שאר הזמן נתתי לעצמי.
אבל עכשיו כשיש לי את כללללל הזמןןןן לעצמי....
זה פשוט יותר מידי.

אני לא יכולה לכתוב כל היום.
אני חייבת שינויים.
אבל קטע...
אין אף אחד בחיים שלי שאני אשכרה רוצה לצאת איתו לאנשהו.
פשוט אין.
כמובן שיש לי 2 חברות...
אבל איתן זה מסובך.
אנחנו יותר מדברות בווצאפ.
הן לא גרות איפה שאני גרה.

אני רוצה חבר/חברה שגרים 5 דקות הליכה ממני.
והכי חרא...X גר פחות מ5 דקות הליכה ממני.
הוא גר בשכונה שלי ואני פשוט....אוכלת את עצמי.
כי אני צריכה אותו.
בתור חבר טוב.
בתור מישהו שיעסיק אותי ויספר לי מה הוא עשה היום.
אבל X לא צריך אותי.
אם יש לי משאלה אחת שאני רוצה כרגע....
זה שX יצטרך אותי כמו שאני צריכה אותו.
שאני אהיה מיוחדת עבורו כמו שהוא מיוחד עבורי.

כל כך מיוחד שהתחלתי לכתוב פאקינג סיפור עליו.
זה סיפור הזוי.
לא בטוחה שמישהו אי פעם יקרא אותו.
הדמיון שלי ממש משתגע שם.
וX הוא לא ממש X.

הבית הוא הבית של X.
הסיפור מבוסס על הסיפור שלי ושל X.
אבל בסיפור הדמות הראשית...לא דומה בכלל לX.
הוא רק סמל לX.


אני לא אספר לכם על מה הסיפור כי הוא באמת הזוי ולא הגיוני כרגע.
אני רק אגיד שהוא מדע בדיוני ושעושה לי טוב לכתוב אותו.

אני כל כך תשושה...
וזה רק 05:52.

זה מתחיל להרגיש מוגזם כמה שאני עייפה.
וחם לי.

טוב אני מוותרת.
ביי.











כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: