עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

החופש לרוץ

08/07/2019 00:32
Venus
רצתי היום.
אני לא מאמינה שאשכרה רצתי היום...
נכון זה היה אולי 2 דקות ואפילו לא רצוף.
אבל עדיין !!!!
אני מרגישה כל כך טוב שעשיתי את זה.
התחלתי ללכת לפני כמה ימים ואפילו כשהלכתי כאב לי.
כי אני לא נושמת טוב אז יש לי כאבים בכתפיים אם אני שוכחת לנשום...
כן אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני...אבל לפעמים אני שוכחת לנשום.

היום פשוט התחלתי לרוץ.
לא יודעת למה.
לא לקחתי את זה קשה מידי.
ונכון אומנם רצתי דקה עד שהחלטתי שמיציתי ושאני אמשיך לרוץ אחר כך.
הדקה הזאת גרמה לי להבין שאני יכולה לרוץ יותר מדקה.

אולי בגלל זה המשכתי את ההליכה שלי כשאני רוקדת ברחוב ומדלגת והולכת לאחור ושרה בלי קול בצורה מוגזמת...
מסתבר שאין אף נפש חיה בשכונה שלי אחרי השעה 11 וחצי.
וזה היה כל כך כיף.
השעות שאני הכי אוהבת להיות בהן בחוץ הן השעות שאני לא יכולה יותר מהבית.
לא לבד בכל אופן.
אחרי השעה 12...ההורים שלי כועסים אליי אם אני מסתובבת בחוץ לבד.
אני לא מבינה אותם.
למה הם מגבילים אותי ?
גורמים לי להרגיש שעשיתי דבר נוראי רק כי חזרתי ב4 לפנות בוקר לבד ברגל מחברה שגרה 20 דקות הליכה ממני.
כאילו...למה שאני אקח מונית בשביל זה?
למה שאני אחזור מוקדם יותר אם אין מי שיחזיר אותי כשאני לגמרי יכולה ללכת ברגל !?

הייתי רוצה לדבר על זה איתם.
אבל אני לא אוהבת שהם מתחילים לצעוק עליי.
יש דברים שעליהם ההורים שלי לא מוכנים לשמוע.
אולי אם אני אלמד הגנת עצמית או משהו כזה אני אוכל להסתובב ברחוב מתי שבא לי...
זה נשמע מגוחך כל כך.
הישוב שלי כל כך בטוח...למה אני לא יכולה להסתובב בו בחופשיות !?

אני מניחה שזה למה נהנתי כל כך לרוץ.
זה הרגיש כמו טעימה קטנה מהחופש.
חופש ממה שאנשים חושבים עלי כשהם מסתכלים עליי רצה.
חופש מההורים שלי שישנים ולא שמים לב לשעה שבה הבת שלהם יצאה לעשות ספורט.
חופש מהכבלים ששמתי על עצמי...הדעה הזאת שאני לא מסוגלת לרוץ.
אני מסוגלת לרוץ...ולא לסבול תוך כדי.
אומנם כרגע זו רק דקה.
אבל לאט לאט.
דקה תהפוך ל2 לאט לאט זה יגיע ל5 דקות...ומבלי שאני אשים לב לרוץ לא יכאב בכלל ואני אוכל לרוץ כמה שבא לי.



IM AL
סיציליאנה
08/07/2019 13:38
כל הכבוד :]
לאט לאט את תשתפרי בזה,
ואז זה יהיה אפילו יותר כיף!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: