עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

עובדת לשעבר

30/06/2019 20:02
Venus
אז הלכתי לבקר בעבודה.
היה נחמד.
עמדתי ודיברתי עם חברה שלי בזמן שהיא עישנה סיגריה על דברים.
קניתי משהו שהייתי צריכה.
בהתחלה שהגעתי ראיתי את הבחורה החדשה.
לא התכוונתי להגיד שלום אבל היא עשתה משהו שידעתי שכשהמנהלת שלי תגיע ותראה היא תתעצבן.
אז אמרתי לה "הרי קוראים לי --- הייתי פה לפניך רק באתי להגיד לך ש---".
היא הייתה נחמדה.
והדבר הראשון שיצא לה מהפה זה "איזה קשה פה !?".
חחחח
זה הצחיק אותי.
הדבר הראשון שיצא לה מהפה זה כמה קשה לה.
אחרי זה הלכתי ודיברתי עם חברה שלי על כל מיני דברים ועל המנהלת ועל העובד האחר (שלא היה).
היא הייתה צריכה לחזור לעבודה ואני אמרתי שאני אלך להגיד שלום לבחורה החדשה שוב כי לא הפסקתי לדבר איתה.
והמנהלת שלי ישבה על הכיסא.
אמרתי לה שלום.
היא לא זכרה שחברה שלי אמרה שאני אמורה להגיע.
חברה שלי אמרה שהיא השתנתה אבל אני לא ראיתי משהו מיוחד.
רק הבעתי את תסכולי מכך שהוא לא מאפשרים לה עוד עובדים.
דיברנו על הארגון שבו אנחנו עובדות שוב ושוב וכמה זה מתסכל והיא אמרה שהיא אומרת ומעבירה את זה הלאה אבל הם לא עושים שום דבר.
אחרי זה היא הלכה להפסקת קפה והיא הציעה לי לבוא איתה.
הסכמתי ודיברתי איתה שוב.
שיתפתי אותה שהיה לי קשה בסניף.
כנראה שכשעזבתי שהשמטתי את זה.
רק אמרתי שקשה לי המרחק...לא אמרתי שגם בנוסף לכך העבודה קשה.
היא דיברה איתי על עצמה ועל כך שהיא מרגישה שהיא שמה את החיים שלה בצד בשביל העבודה.

לקראת כשחזרנו לחנות היא אמרה שכשעזבתי היא ביקשה לעבור סניף.
הופתעתי כי דיברתי איתה כבר כמה וכמה דקות על כך שאני במקומה הייתי סניף.
היא כאילו לא סיפרה ואז פתאום סיפרה.

אני דואגת לה...לנפש שלה.
בן אדם צריך להיות מאושר עם מה שהוא עושה.
וזה לא פייר שמפילים עליה את כל העבודה הקשה והלחץ שמזיקים לה לבריאות.
היא עוד לא מצאה עובד.
והיא אמרה לי שלא נעים לה עם העובדת החדשה כי ברור שהיא לא תישאר ושהיא מתייחסת אליה לא יפה ולא נעים לעבוד איתה.
לא ממש הבנתי מה בדיוק העובדת עשתה.
המנהלת שלי אמרה שזה היא לא רוצה להיות פה זה ניכר.
וכשהיא שאלה אותה בבוקר "מה שלומך הכל בסדר?" היא ענתה לה "קשה לי. מתי את באה ?".
היא לא לקחה את זה טוב.
נשארתי בחנות כי עניין אותי להיות שם ולראות ולעזור אם אני יכולה.
עזרתי בדברים קטנים.
כשחנות הייתה עמוסה והמנהלת שלי שלחה את העובדת להביא משהו מהמחסן היא הסתבכה ולא מצאה.
עזרתי לה למצוא.
נראה לי שלעובדת יש בעיה של ביטחון מופרז.
שזה טוב באנרגיה.
אבל רע בתכלס.
כי החנות הייתה עמוסה והמנהלת שלחה אותה להביא משהו חשוב והיא כנראה לא הבינה בדיוק איפה זה אמור להיות.
בחנות קטנה ובשעת העומס...מילת המפתח היא "יעילות".
לבזבז זמן לחפש משהו זה פשוט לא יעיל.
בייחוד כשיש לקוחות שהיא יכולה לעזור להם.

זה החלק שאהבתי בעבודה.
לעזור לאנשים.
אז מן הסתם שלא יכולתי להימנע מלעזור.
המנהלת שלי אמרה בחיוך "את יודעת שאת כבר לא עובדת פה ?".
אמרתי לה "אני יודעת אבל לא יכולתי להתאפק".

זה מוזר שלעבוד ולפנות לאנשים ולשאול אם הם צריכים עזרה הפך להיות חלק מהטבע שלי.
אולי כי אני פשוט באמת רוצה לעזור.
כשאני רואה שהעובדת החדשה עוד לא לגמרי מפוקסת כי היא ממש טרייה ויש לה אלף ואחת דברים חדשים ללמוד...אני רוצה לצעוק לה "כי חשוב זה האנשים שנכנסים לחנות !. לתת יחס ! לשאול אם הם צריכים עזרה ! שהם ירגישו שהם יכולים לפנות אלייך ולא להיות באמצע משהו אחר".
אז אמרתי לה "כרגע עדיף שתעזבי את המשימה הזאת ותתמקדי באנשים".
אחרי זה כשהמנהלת הלכה אמרתי לה שיש דבר חשוב שנקרא סדר עדיפויות...שלפני הכל הלקוחות וחווית הקנייה.

זה מוזר כמה זה חשוב לי...
כל הקטע הזה שלעזור לאנשים לקנות את מה שהם רוצים...
אני לא רוצה להעשיר את החברה שבה אני עובדת.
אני רוצה פשוט לעזור לאנשים.
בלי לדאוג אם עשיתי הרבה כסף או לא.

לקוחות הסתכלו עליי מוזר.
כי הסתכלתי עליהם כמו מישהי שמחפשת לראות אם הם צריכים עזרה...אבל היה ברור שאני לא עובדת.
התאפקתי.
---- אל תדחפי את האף שלך.
זו הבעיה הכי גדולה שלך.
אבל עזרתי כשלקוחות נראו אבודים.
כשהחדשה לא ממש שמה לב אליהם ולא ממש יכולתי להעיר לה...כי מי אני.
עובדת לשעבר.

אני הכי שמחה שעזרתי למשפחה עם ילד...לא יכולתי להתאפק.
הילד פשוט ניגש ושאל איפה ---- ועזרתי לו למצוא.
הם אפילו לא שאלו למה אני עוזרת להם.
ואם אני בכלל עובדת פה.
פשוט עזרתי להם.

מקווה שהמנהלת שלי לא ראתה את זה באיזושהי דרך שלילית.
החנות במילא קטנה.
מקווה שלא הפרעתי.
שלא עמדתי בדרך יותר מידי פעמים.
שהנוחות שלי השתלבה...
כי בכל זאת.
אני בסך הכל - עובדת לשעבר.







כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: