עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

להינות מהנוף

30/06/2019 11:07
Venus
הגעתי.
חיכיתי למעלית ונכנסתי אליה.
אישה מבוגרת שואלת אותי איפה היא יכולה להשאיל ספרים ללימודים.
אמרתי לה שאני לא יודעת והמשכתי לעלות לקומה שבה אני הולכת לבלות את שנת השירות שלי.
בדרך אני מציצה לדירות אחרות ורואה שהן בעצם כיתות.
בכיתה יש ילדים קטנים ומורה שאני מכירה ולא מכירה בו זמנית.
אני אומרת לו שלום ממשיכה הלאה...בכיתה השנייה יש עוד מורה שאני מכירה ולא מכירה.
אומרת לו שראיתי את המורה הקודם בשם "אסף" ואני בדרך לדירה שלי.
מחליפה איתו עוד כמה מילים....קולטת שמי שזה לא יהיה...אני שמחה שהוא מלמד בבניין שלי.
נכנסת לדירה שלי.
הרבה בנות שירות חדשות.
מתאגנות.
תיקים בכל מקום.
רואה את חברה שלי לחדר ששירתה איתי בשנה הראשונה שלי במקום.
היא הגיעה היום והיא כבר חוזרת הביתה כי היא לא מרגישה טוב.
כעסתי עליה ואמרתי לה שאני לא מוכנה שגם השנה היא תגיע מרחוק - תקלוט שהיא לא מרגישה טוב - ותחזור הביתה.
הרי הנסיעה כל כך ארוכה.
היא התחילה להתווכח אבל עצרתי ואמרתי לה "בפעם הבאה שאת לא מרגישה טוב פשוט תחכי עוד יום אחד שבו את כן מרגישה טוב ואז תחזרי".

ואז הבטתי מעבר לחלון.
הוא היה בצד המערבי של הדירה.
שנה שעברה הוא היה בצד המזרחי.
החלון היה רחב כמו שנה שעברה וגילה לי נוף מיוחד.
והנוף היה כל כך יפה.
סוג של ים מעורבב עם יער ובתים עם גגות אדומים ושמיים.
הרגשתי שאני יכולה ליפול לתוך הנוף הזזה.
ואז החלטתי לצלם לסטורי ולכתוב שהתחלתי שנת שירות אחרי שמיציתי את העבודה.
הסתכלתי בשעה ובתאריך ה30 ביוני 13:47.
הבטחתי להיפגש עם תיקי ב13 !!
אני מאחרת וזו ההזדמנות האחרונה שלי לראות אותה !
קפצתי מהמיטה ב9 בבוקר בדיוק.
מטומטמת.
קמת שעה לפני השעון מעורר שמת.
שמת שעון מעורר את זה לא יכולת לזכור לפני שהערת את עצמך מהחלום !?
הלב שלך פועם מהר.
תחזרי לישון מהר.
שעה זו עדיין שעה וזה מספיק זמן לישון.
10 דקות אחרי מרגישה שאני כבר נכנסת למצב של שינה...לאט לאט...ערה אבל בדרך להירדם.
ואז אמא שלי מתחילה לצעוק.
זה היה ב09:10 בערך...עכשיו 10:54....היא עדיין צועקת.

אבל למרות זאת הצלחתי להירדם.
חלמתי שוב על נוף יפה.
הפעם יותר הגיוני.
והחלון היה בצד המזרחי.
אולי כי לפני שחזרתי לישון אמרתי לעצמי שהנוף שראיתי בחלום לא קיים והמקום שעליו חלמתי במציאות נראה אחרת לגמרי.

הבטתי בו ארוכות.
מתמוגגת מהנוף.
יודעת שזה רק חלום.
ומנסה להתרכז בנוף.
לא לתת לו להיעלם.
מנסה לחרוט אותו בתוך הזיכרון שלי.
מתפללת לה' שיתן לי עוד קצת זמן בתוך החלום.
עוד זמן להביט בנוף.
שאומנם היה יותר הגיוני אבל בשום פנים ואופן לא רגיל.
הוא היה קסום...גוונים של ורוד עם תכלת.
ים עמוק הגיע עד לחלון שלי.
אבל היה נראה יותר כמו בריכה בצבע שלו.
לא יכולתי לעצור את עצמי...
הפלתי את עצמי מהחלון אל תוך הבריכה.

אני לא יודעת לשחות.
אז אומנם רק חלום אבל בכל החלומות שלי כשאני במים אני טובעת.
לא משנה מה אני עושה.
אז לא נלחמתי.
אמרתי לעצמי שזה רק חלום ושאני עוד מעט אתעורר.
שקעתי לאט לאט.
לא עצרתי את הנשימה שלי כמו בדרך כלל.
הכרחתי את עצמי להבין שזה רק חלום ואין שום דבר מפחיד בלטבוע בתיאוריה.
נשמתי דרך המים.
והמשכתי לשקוע עד שהגעתי לקרקעית.
ואז התעוררתי.
והשיער שלי היה רטוב.
הלכתי לאבא שלי להגיד לו שחלמתי שטבעתי וכשהתעוררתי השיער שלי רטוב.
הוא לא האמין לי.
ובכללי הוא לא אוהב לדבר על טביעה וים.
בכל זאת הוא כמעט טבע בניסיון להציל אותי כשהייתי בת 11.
הוא כמוני - לא יודע לשחות.
כעסתי שהוא לא מאמין לי והלכתי למקלחת.
איך זה הגיוני שהשיער שלי רטוב מעט ?
אני הרטבתי אותו כששטפתי פנים ושכחתי ?
ואז באמת התעוררתי.
ואז הכל היה הגיוני.
זה היה עוד חלום.

לא יודעת מה היה הטעם שלו.
מה היה הרעיון.
אבל החלום הזה הצליח לעבוד עליי ולגרום לי לחשוב שהוא מציאות.


אני עוד מעט צריכה לצאת ועוד לא אכלתי ארוחת בוקר.
אמא שלי כנראה עדיין צועקת אבל המוזיקה גבוה אז זה בסדר.
בדיוק שכתבתי את זה השיר נגמר ושמעתי אותה שוב צועקת.

אני מנסה לא לכעוס.
אני כבר רגילה לזה.
היא צועקת שוב ושוב את אותו הדבר כבר שנים.
רק בשינוי אדרת.
תלך לבית ספר,תלך לצבא,קום לעבודה.
למה אחים שלי כל כך מעצבנים !?
גורמים לאמא שלי לצעוק ולהעיר אותי מהחלומות שלי שוב ושוב.
אלו לא הילדים שלי.
אני לא חינכתי אותם.
למה גם אני צריכה לסבול מהצעקות  ??!

בכל אופן.
אהבתי את התחושה הזאת בחלום הראשון.
שמצאתי את המקום שאליו אני שייכת.
אבל אז כשהתעוררתי הבנתי שהמקום אליו אני שייכת...
הוא רחוק מהמשפחה שלי.
נראה כמו שאף מקום לא נראה.
ונמצאים בו אנשים אקראיים מחיי.

לא ממש מקום שאפשר ללכת אליו.
גם אם בתוך הראש שלי הוא יש לו שם של עיר שכן קיימת...הוא עדיין לא קיים.


סיציליאנהIM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: