עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

בעיות כעס ורגישות

26/06/2019 18:33
Venus
יש הרבה דברים שאני שונאת.
אבל אחד מהם שמשום מה תופס אותי כל פעם מחדש ויכול לשגע אותי זה כשאנשים קונים לי משהו שאני לא צריכה.
שאני לא פאקינג ביקשתי.
אני שונאת את זה.
וזה קרה לי עכשיו ואני עצבנית.
אני שונאת שדברים שמביאים לי הולכים לפח כי אין להם שימוש עבורי.

אני אסביר מה קרה.
לפני 2 דקות עליתי על האוטובוס עם אמא שלי.
היא עלתה לפניי ואני חיכית בתור.
לפני שהיא עלתה היא שאלה אותי אם לשלם עליי.
אמרתי לה לא.
היא שאלה אותי שוב.
אמרתי לה לא.
לא צריך.
אני אשלם על עצמי.
חיכיתי בתור והיא כבר נכנסה.
שילמתי על עצמי.
ואז היא צורחת את השם שלי ואומרת שהיא כבר שילמה עליי.
הנהג לא יכל להחזיר לי את הכסף.
ולא היה אכפת לי.
שילך להזדיין הכסף.
מה שחירפן אותי היה שאמא שלי קראה לי מטומטמת.
אחרי שבפירוש אמרתי לה לא.
אמרתי לה לאאאאאאאטאאטטטאטטטט.
אני לא יכולה להסביר למה זה מעצבן אותי אבל זה מעצבן אותי בקטע פוגע.
זה פוגע בי.
אני רגילה שקוראים לי מטומטמת.
אבל כשהיא מאשימה אותי ששילמתי על עצמי אחרי שאמרתי לה שלא תשלם עליי !?#?
כאילו וואט דה פאק.
אני כאילו עם דמעות של כעס בעיניים שלי.
איך את מעזה לכעוס עליי !??!
אמרתי לך לא.
את יודעת שאמרתי לך לא.
מה חשבת ?!?!?
שאני אדע באופן טלפתי ששילמת עליי ?!?!?!

הקטע עם אמא שלי.
שהיא לא קולטת.
היא לא תגיד שהיא טעתה.
היא פשוט תגיד "בסדר,תעברי הלאה".
ואם אני אעז לדבר על זה שוב היא תתעצבן.

אני שונאת שהיא עושה את זה.
זה כל הזמן קורה איתה.
כאילו...בחייאת...הרגשות שלי צריכים ביטוי.
ואם אני מרגישה שאת מתסכלת אותי ואת לא מקשיבה לי ועושה דברים חסרי תועלת זה לא משנה כמה הכוונות שלך טובות את עושה יותר נזק נפשי לי במקום לעזור לי.

זה כאילו...
גם כשאני בסדר צועקים עליי.
גם כשאני הכי ברורה בעולם לא מבינים אותי.
ואני יושבת באוטובוס כועסת על אמא שלי כי היא עיצבנה אותי בכך שלא הסכימה להודות בזה היא לא בסדר.
בזה שלא נתנה לי לבטא את הרגשות שלי בשקט.


אני לא יכולה פשוט להרפות מהרגש הזה.
הוא כל כך חזק ושלילי וזה גדול עליי.
אני לא יכולה להילחם בו.
אם היא הייתה אומרת "אוקיי לא נורא"...הייתי משחררת.
אבל ברגע שהיא קראה לי מטומטמת וקשת הבנה כי היא אמרה שהיא תשלם עליי...
או מיי גאד יש לי דמעות בעיניים.
אני מרגישה כל כך מטומטמת.
אמא שלי כל הזמן מביאה אותי לקצה ואחרי זה היא תוהה לעצמה למה אני מתנהגת כמו שאני מתנהגת.


אבל היכולת להגיד "אוקיי את לא אמא שלי" ולעבור לשבת רחוק ממנה באמת הקלה עליי.
אני לא צריכה לסבול יחס כזה וחוסר הבנה.
לא אכפת לי שהיא אמא שלי.
יש צורה להתייחס לבן אדם.

broken wings
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: