עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לכתוב -הסוף-

14/06/2019 18:19
Venus
כשאני אוהבת מישהו...זה לנצח.
זאת הבעיה אצלי.

אבל איתו זה היה אחרת.
לא סתם אהבתי אותו.
היה בנינו קשר מיוחד...משהו מעבר...ולא הספקתי להבין מה זה בדיוק.

אבל ידעתי שמשהו קושר בנינו.
מעניין אם גם הוא הרגיש ככה...
שיש בנינו משהו שקשה להבין.
סוג של קשר והבנה.

לא ניסינו לחבב אחד את השניה.
לא היינו נחמדים.
אני הייתי קרה והוא היה עוקצני.
אבל לאט לאט...העוקצני הפך לאדם רך והלב הקפוא שלי התחמם.
אני לא יודעת אם זה בגללו.
אני רק יודעת שהשתנינו ביחד.

חיפשתי מישהו שהיה אכפת לי ממנו.
והוא היה לי מתחת לאף ולפני שהבנתי איך...הוא פשוט הפך לאדם שאכפת לי ממנו יותר מעצמי.

מה הוא רצה ממני ?
איך הוא ראה אותי ?
מה הוא הרגיש כלפיי שגרם לו לעזוב ?

חשבתי שהסיפור נגמר.
כי המשכנו הלאה.
אבל עדיין...אני עדיין זוכרת.
ועברו שנים.
למעשה עברו בדיוק 4 שנים מאז.
זה היה בערך בתקופה הזאת שהבנתי שהוא ממש לא רוצה אותי בחיים שלו.
הוא היה כל כך מרושע בהתעלמות שלו ממני.
העלים אותי ובודד אותי מהשאר.
כשהיינו עם עוד אנשים הוא פשוט גרם לי להרגיש לא רצויה.
"עופי מפה. עופי לי מהעיניים" - כולו צרח בלי מילים.

מאז עברנו עוד הרבה ניסיונות שלי להבין מה קרה.
והרבה התעלמות שלו.
הוא פשוט חתך אותי.
לא ידעתי שאפשר לחתוך בן אדם בצורה כזאת.

וזה לא שהכרנו קצת...הכרנו תקופה ארוכה.
וזה לא שהיינו זוג או משהו ונפרדנו.
לא.
היינו פשוט חברים טובים.
אף אחד לא ידע שאנחנו חברים טובים כי מול כולם הוא היה מתעלם ממני.
אבל כולם ידעו שיש בנינו משהו.
גם אם הם לא ממש הבינו מה זה המשהו הזה.

הם ידעו שיש בינינו קשר.
וזו לא אהבה ולא שנאה.
זה משהו אחר.

אני מניחה שבגלל שעוד לא הבנתי מה זה היה.
ושאני לא יודעת מה הייתי בשבילו.
בגלל זה אני לא שוכחת אותו לגמרי.


יש כזה משפט "רק אהבה חדשה תוכל לנקות את האבק ממרתפי הלב".
משהו בסגנון בכל אופן.
אז כמו שאני מבינה את זה...רק חבר אחר יוכל למחוק את החבר הזה.
אבל...הוא לא היה סתם חבר.
אז לא כל אחד יכול למחוק אותו.
ואני לא מצליחה לוותר עליו.
אני רוצה לוותר עליו.
אני אומרת ליקום...תעזור לי לעבור הלאה.
אבל אני ממשיכה לשמוע "תחכי".
תחכי לו.
אל תוותרי עליו עדיין.
הסיפור שלכם עוד לא נגמר.


אני מניחה שאני יודעת שזה לא נגמר...
כי לפני כמה חודשיים לקראת סוף החורף הלכתי לחברה שקרובה שלו ואז כשהיא ליוותה אותי הביתה ראיתי אותו.
והוא...הוא ניסה שוב לנתק אותי.
להעלים אותי.
להשתיק אותי.
אמרתי לו "אני מדברת עם חברה שלי".
אני מניחה שהוא רגיל לכך שכשאני מדברת זה אליו ואין לי על מה לדבר עם אנשים אחרים.
ולמרות זאת...למרות שעברו 4 שנים...הוא עדיין לא סגר את הסיפור הזה.
גם אם הוא מעמיד פנים שכן.
גם אם הוא סגר את הספר לפני שהגיע לסוף.
הוא עדיין תקוע שם.
בקטע שבו הוא החליט לעזוב.
הוא לא מצליח לסיים את הסיפור בזה.
הוא לא מצליח לרשום  - הסוף-.


כי זה לא הסוף.
הוא יראה אותי שוב.
והוא עדיין ירגיש כמו שהוא מרגיש כלפיי.
לא ברור לי מה זה.
אבל רק כשהוא יפסיק להרגיש ככה ולי יפסיק להיות כל כך אכפת ממנו...רק אז נוכל לכתוב את המילה - הסוף- בסיפור שלנו.






edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: