עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

על קבלה,שלווה פנימית ויד רועדת

14/06/2019 03:44
Venus
לקבל את עצמי כמו שאני.
סורי.
לא רוצה.
אני רוצה להיות יותר.
וזה לא כי אני ביקורתית כלפי עצמי.
זה פשוט כי אני יודעת שיש בי הרבה יותר ממה שאני מראה.
זה פשוט כי יש לי תשוקה אמיתית לעשות ולהיות יותר ממה שאני עכשיו.

ואני לא רוצה לוותר על זה.

אני מקבלת את זה.
מושלמת אני לא ואני גם לא אהיה.

אבל להגיד "זו מי שאני וזהו" לא !!!
ממש לא !!
אני חושבת שאני כן מקבלת את האופי שלי ואת המוזרות שלי ואת מי שאני מבפנים אבל קשה לי קצת עם זאת של בחוץ.
טוב אני מגזימה...לא קשה לי...
אני פשוט מסתכלת במראה את עצמי רוב הזמן...אבל לפעמים אני מסתכלת ואני רואה דברים שאני כאילו - "מה?! זאת אני ? ככה אני ניראת ? ככה אני באמת רוצה להתלבש ?!".

תראו...
כל אחד שונה וכל אחד בא ממקום אחר והמילים שלי באות ממקום מאוד אישי.
אני במשך הרבה הרבה זמן לא הייתי עצמי.

אז החלטתי להפסיק לדכא את מי שהייתי ולהוציא אותה החוצה.
להעיר את "הילד הפנימי" נקרא לזה.
ואני חושבת שהחלטתי לעשות את זה לפני שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

מה שאני אומרת זה שזה בא ממקום מאוד טבעי ולא כי חשבתי על זה אלא פשוט - כי זה מה שהרגשתי !
ואתם יודעים כמה זה נדיר אצלי ?
כמה זה נדיר לעשות משהו שלא בא מהראש אלא מהאש הפנימית הזאת.

כשאני יוצאת לעשות ספורט אני יוצאת כי אני משתגעת על לעשות ספורט...אני אשכרה רוצה לצאת ולזוז !
אני לא מכריחה את עצמי !


וזה עושה את כל ההבדל...


אני לא אומרת לעצמי "את צריכה להיות רזה כדי שההורים שלך ירדו ממך".
לא.
אני אומרת לעצמי "אני רוצה להיות בריאה וחזקה וקלה ופשוט לרוץ !!!".
ומה לעשות שהדרך למה שאני רוצה היא ארוכה.
ואני מבינה.
ועל רוב הדברים ויתרתי כי אני פשוט עצלנית.

אבל הפעם אני לא מוותרת.
כי זה בא ממקום אחר.
זה בא ממקום של "אני באמת רוצה !! אני כל כך רוצה !!!".

כי ידעתי שלא באמת אכפת לי מאיך שאני ניראת.
ועדיין...לא ממש אכפת לי...לפעמים זה קצת מציק לי כי אני מרגישה כל כך אחרת.
אבל זה לא משנה אם אני שלמה אם איך שאני ניראת או לא.
מה שמשנה זה שאני רוצה משהו שהוא פשוט אחר.

שכחתי שיש בי צד שאשכרה אוהב ספורט.
כאילו עשיתי הליכה באיזה יום ועברתי ליד מגרש כדורסל ריק ועברה אצלי המחשבה ..."איך בא לי לשחק כדורסל !! אולי אני אגיד לאח שלי שישחק איתי ?".
ואתם לא מבינים כמה המחשבה הזאת הזויה.

כי מה לעשות שבתור ילדה אהבתי נורא לשחק כדורגל וכדורסל...אבל שהתבגרתי הבנתי שאני ניראת זוועה כשאני משחקת.
אני נהיית כולי אדומה ומגיעה ואני במילא נמוכה אז זה נראה קצת הזוי שאני אוהבת כדורסל.
כאילו זה גדול עליי...
ואני מדברת על גיל 14.

עכשיו שאני חושבת על זה...גיל 14 היה הגיל שבו היה לי הכי...אבל הכי קשה בעולם עם עצמי.

אבל אתם יודעים מה ?
עכשיו כל הקושי הזה כבר לא מעניין.
השלמתי עם זה.
זאת אני.
ככה אני ניראת.
זה הגובה שלי.
זה השיער שלי.
ואני נמשכת לבנים שהם כמה וכמה רמות מעליי.
וזה בסדר !!

כי אני לא משווה את עצמי לאחרים.
אני זאת אני וזה שהבנים שאני אוהבת לרוב יוצאים עם בנות גבוהות עם שיער מושלם ואופי עדין לא אומר שאני לא אמצא מישהו שאני באמת נמשכת אליו בטעם האישי שלי.
ועזבו כי יש טעם חיצוני ויש טעם פנימי והבן אדם הכי מכוער בעולם יכול להפוך לחתיך בעיניי אישה מאוהבת.


טוב אני סוטה מהנושא כרגיל...

היום הבנתי שחסרה לי "שלווה פנימית".

טוב זה מביך אבל אני אספר.
הלכתי עם אחי הגדול למקום שאין בו חנייה כדי שהוא ילך לקחת משהו שהוא הזמין ואני בינתיים אחכה באוטו ואם הוא חוסם אז שאני אתקשר אליו שיבוא.
אני בן אדם מאוד חרדתי ולפני זה הוא גם הלחיץ אותי שהעולם הוא לא כמו שאני חושבת ושאנשים בקלות יכולים לריב מכות.
אז הכנתי את המסך בפלאפון שאני אצטרך רק ללחוץ והפלאפון יחייג אליו מהר.

וכמובן...מישהו רצה לצאת ואח שלי חסם.
התקשרתי...אני רוצה לקלל אותו אבל הוא אח שלי...כי הוא לא עונה.
למה ?
הקו תפוס.
הרגשתי מתוסכלת.
התקשרתי שוב.
תוך כדי הבן אדם שרצה לצאת כבר התקרב כי ראיתי מרחוק שהוא עומד לצאת אז ברגע שהוא כבר הגיע ממש ליציאה פשוט יצאתי מהאוטו שהיה מונע עם המפתח והכל...ויצאתי לקרוא לאח שלי מעבר לכביש.

אח שלי כעס עליי קצת שהשארתי את האוטו מונע ואמרתי לו שידעתי שהאוטו מונע בגלל זה מיהרתי והוא סוג של הרים את הקול ואמר "אז תגידי לו שיחכה (לבן אדם שרצה לצאת) ושנייה אני מתקשרת לאח שלי".

אני לא בן אדם כזה.
אני לא בן אדם שיעשה משהו שיעכב/יגזול מבן אדם אחר.
אז כן...אפילו אם אחרי דקה אח שלי כן היה עונה...אני לא ידעתי את זה...אז למה שאני אחכה אם אני לא יודעת כמה זמן זה יהיה ?
סליחה - אבל זמן של אנשים אחרים חשוב בדיוק כמו הזמן שלי...

אחרי שהוא יצא מהאוטו והבן אדם השני כבר הלך (בלי יותר מידי דיבורים כי סימנתי לו רק ביד שנייה ומיד רצתי לקרוא לאחי)...נשארת לבד באוטו.

חשבתי על מה שאח שלי אמר.
על זה שהשארתי את האוטו מונע.
על זה שהוא דיבר עם אמא ובגלל זה הקו היה תפוס.
ואז הסתכלתי על היד שלי...היא רעדה.
רעדה בקטנה...אבל רעדה.

הרבה זמן שלא הייתי במצב כזה...
כמה שנים טובות.
כי אני תמיד נמנעת ממצבים מלחיצים.
וכשהרעד מגיע אני יודעת שאז...אני הכי פגיעה.

אמרתי לעצמי שמה הסיכוי שעוד מישהו יצטרך לצאת ואח שלי שוב לא יענה...הבנתי שזה לא הרבה והתחלתי להתמקד בהלרגיע את עצמי.

הסיבה שהיד שלי רעדה זה כי המחשבה שלי הייתה "למה? למה הקו היה תפוס ?" מן רגע כזה שבו את מבינה...שאין לך באמת שליטה גם כשאת חושבת שכן.
לפחות לי...אין שליטה על הרגשות שלי ועל הדברים שמלחיצים אותי.

בסופו של דבר הרגעתי את עצמי ששרתי שיר שמדבר על "לנער את השטן מעצמך".
וזה עזר להפסיק את הרעידות בלי באמת לנסות ולהפסיק אותן...פשוט להתמקד במשהו אחר.

והמסקנה שלי הייתה...שאין שלווה פנימית.
אין לי את הרוגע הזה שיש לאנשים אחרים.
יש לי בעיה עם חוסר שליטה על מה שקורה לי.
זה אולי ברמה נמוכה במעשים שלי...אבל הגוף שלי...הגוף שלי יודע שזה קשה לי.
הוא מאותת לי "את לחוצה,את חרדה,את מתחילה להיכנס להתקף" בלי באמת...להסביר לי למה.
למה אני לחוצה כל כך ?!

פשוט השלמתי עם זה.
אני בן אדם רגיש.
ואין לי ביטחון שהכל טוב.

כשאח שלי חזר לאוטו שוב...
דיברתי איתו על זה כי רציתי לומר לו שזה הוא שלא בסדר.
ואז הוא אמר "מה קרה עברנו את זה כבר לא !?",הפתיע אותו שהוא דיבר איתי יפה וברגוע...אני מניחה שמבלי ששמתי לב אחי הגדול התעדן.
ואז התחלתי להרגיש את הדמעות בעיניים.
אמרתי פאק איט זה מבין אבל אני הולכת לבכות כדי שיראה שזה לא סתם עבר לי...שזה לא משהו שאני יכולה פשוט לשכוח ולעבור הלאה.
לא.
אני.
אני !!!!
צריכה לעכל את זה.

אני אגיד את זה שוב..."לעכל".

אז בכיתי.
הוא נלחץ בקטנה וחייך "למה את בוכה?!".
ואז צעקתי עליו תוך כדי שאני בוכה "אני בן אדם רגיש !!! זה השפיע עליי !! אני בוכה כי אתה מכעיס אותי !!".
"הדברים האלה מלחיצים אותי ! ואתה הזהרת אותי 3 דקות לפני על כמה העולם מפחיד !!".
והוא הסביר שהוא פשוט אמר שאם מישהו ידבר לא יפה ויתנהג בעצבנות שאני אתקשר וגם אגיד לו שהאדם האחר עצבני והוא יבוא מוכן...וכשאני אומרת מוכן אני מתכוונת למלחמתי.

ואני לא רציתי את זה...אז זה לא ממש עודד אותי שהוא הסביר לי למה באמת הוא התכוון כי תכלס אני לא פחדתי מהאדם השני אני פשוט ידעתי שאני צריכה לעשות את המאמץ כדי שהאדם האחר לא יתעצבן ושהמצב לא יסלים.

אחרי שסיימתי לפרוק ולבכות הזהרתי אותו "אל תגיד לאבא ואמא שבכיתי !!" והוא צחק...צחוק כזה של....אם לא היית אומרת הייתי בטוח מספר להם שבכית כמו ילדה קטנה על כלום.

אני לא מתכוונת להסתיר את זה יותר.
את זה שאני רגישה.
הסתרתי מספיק את הדמעות שלי בילדות...ומה זה עזר לי ?!
זה לא עזר.
עכשיו כשאני בוכה בגלל בן אדם הוא יודע...אפילו אם זה מביך והבן אדם השני לא ממש מבין.
אמרתי לו שהוא לא מבין בנות.
הוא רב איתי על זה...אמרתי לו שפשוט אין לו אינטליגנציה ריגשית.
כי בכיתי אבל הוא לא הבין למה.
בנות אחרת יבינו למה.
הוא יבינו שרגשות זה משהו שקשה להבין ובטח ובטח שקשה לשלוט בהן.


אחרי זה הלכנו לקנות אוכל וכשבאתי לאוטו אח שלי אמר משהו שכביכול יכול לפגוע ואז אמר "סתם".
אח שלי אף פעם לא אומר סתם.
הוא עוקץ ויורד עליי ברגיל.
אז שאלתי אותו "מה אתה מפחד כי בכיתי קודם ?".
הוא אמר "אני לא יודע...שלא תבכי לי שוב".

אני חושבת שלמדתי שאח שלי השתנה קצת...ושאני אוהבת את השינוי הזה...ושאני צריכה לזכור שהוא עכשיו בן אדם קצת יותר מבין ורגוע ולא החמום מוח הרגיל שאני מכירה.
אני צריכה לאפשר לו להישאר הוא ולא להחזיר אותו לאחור.

מכירים את זה שאתם עושים איזושהי התקדמות ואז אנשים אחרים מזכירים לכם את מי שהייתם ואתם מהר מאוד חוזרים להיות הבן אדם שהייתם פעם ומאבדים את מי שהתחלתם להפוך להיות ?
אם לא...אז אתם לא מבינים את המחשבה הזאת של "אולי אני צריך לעזוב כדי שאני אוכל להיות אני".

אני רוצה שאח שלי ירגיש בנוח להיות מי שהוא עכשיו ואני לא אוציא ממנו בטעות את החמום מוח שהוא היה.

אנחנו צריכים להשתנות ביחד.
ואם אנחנו לא משתנים אז אנחנו צריכים לזכור שאנשים אחרים כן משתנים...ולא להזכיר להם את מי שהם היו.
כי זה לא הוגן.



הנה השיר ששרתי לעצמי כדי להרגיע את עצמי כשהיד שלי רעדה -















edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: