עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

סיימתי עם הדרמה

10/06/2019 20:11
Venus
מה שונה היום הזה משאר הימים ?
מה שונה השנה הזאת משנה שעברה ?
אני מתקדמת לאט לאט.
צעד אחר צעד.
ואין לי מושג לאן...
ואין לי מושג כמה זמן שאני אמשיך לצעוד ככה...
אבל יש בי כוח.

קשה לי להבין מה אני באמת רוצה לעשות הלאה.
אבל בכל מקרה זה בידיים שלי.
אני לא צריכה למהר.
אני הולכת בקצב שלי...הכל בסדר.

ככל שאני כותבת יותר ככה אני פחות ופחות מבינה.
אבל אני אופטימית.
החיים לא חייבים להיות ברורים.
העיקר שאני מרגישה בסדר נכון ?


סיימתי לרדוף אחרי דברים.
סיימתי להתעסק בעבר.
אני מרגישה שעכשיו אני באמת משוחררת יותר.


החדר שלי התחיל להתבלגן שוב.
אני מוצאת שיש קשר בין המצב הנפשי שלי לאיך שהחדר שלי נראה.


אני מקווה שאני אסדר אותו היום.

אני מחכה שהלב שלי יגיד לי מה הלאה.
מה אני באמת רוצה לעשות.
אבל הלב שלי שותק.
למעשה כבר הרבה הרבה זמן שהלב שלי שותק.

ואני חושבת שבמקרה הזה אין ברירה אלא לעשות מה שאני חושבת.
ואני חושבת שכרגע הכי טוב עבורי זה להתמקד בעצמי.

לחזור לעשות ספורט.
לשנות את התזונה בהתאם כי כשעושים ספורט אי אפשר לאכול שטויות.
הגוף פשוט לא יעמוד בזה.

אני צריכה לסדר את כל מה שכתבתי בתיקיות.
להתכונן ליום שבו אני אצטרך למחוק את הבלוג הזה.

הבלוג הזה לא יכול להישאר לנצח.
אני יודעת את זה.
אבל אני גם יודעת שאני יכולה.
אני יכולה להישאר פה לנצח.
אבל הוא לא אמור להישאר לנצח.
הוא רק שלב מעבר.

אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את מה שאני כותבת.
אני רוצה לפרסם דברים עם שמי עליהם.
שמי האמיתי.

אבל כרגע זה עדיין לא הזמן.
אני עדיין לא סיימתי לגדול פה.
ללמוד את עצמי.
לטפל בעצמי.

ואולי זה לא מה שאני אמורה לעשות.
אויל אני לא אמורה לפתח את הכתיבה שלי למשהו יותר רציני.
אולי זה אמור להישאר פשוט ככה.

אבל...למרות שאני לא בטוחה אם אני באמת רוצה לפרסם את הכתיבה שלי לכולם.
לא באמת אכפת לי מביקורת.
אבל אני יודעת שאני עדיין לא שלמה עם הכתיבה שלי.
שיש לי עוד הרבה מקום לגדול לתוכו.
וגם...כתיבה זו התשוקה היחידה שלי כרגע.
יכול להיות שלא תהיה לי ברירה אלא להפוך אותה לקריירה.
הלוואי והיה לי חלום ברור בקשר לכתיבה.
אבל אין לי.
אני פשוט רוצה לעשות את הדברים שאני אוהבת ולכתוב על מה שמעניין אותי בקצב כל כך מהיר שאני חוששת המקלדת שלי תתקע.

אולי אני אמצא תשוקה אחרת.
משהו יותר ברור.
משהו שאני באמת רוצה לעשות...ברמה שאני בקושי ישנה מרוב שאני רוצה לעשות את זה.
כתיבה היא נחמדה.
אבל זה לא זה.
זה לא ה10 שלי.

כתיבה זה אולי ה - 7.5 שלי.

אין לי מושג מה זה אומר כל המספרים האלה ואני באמת לא יודעת למה אני כותבת למרות שאין לי ממש משהו להגיד.
אני פשוט כותבת.
זה כזה פשוט.
כמו לנשום.


מצאתי את זה.
זה מה שאני הולכת לעשות מעכשיו...אני הולכת לנשום.
כשעבדתי לא הרגשתי שאני נושמת.
למעשה לנשום באמת זה לא כזה פשוט.
להיות רגוע בלי חששות...זה לא קל.
לעשות דברים שעושים לך טוב בלי להילחץ מהעתיד או לחשוב על העבר...זה באמת משהו שאני מתמודדת איתו כל הזמן.

אבל אני סיימתי.
עכשיו אני נושמת.
מתמקדת ברגע הזה ומה שאני רוצה לעשות היום וזהו.

ביי.
סיימתי עם הדרמה.









הדס
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: