עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

למצוא את עצמי

31/05/2019 12:39
Venus
היום כשאני רואה את עצמי אני מבינה שאני לא צריכה לנסות להיות מיוחדת.

אני יודעת שזה ישמע הזוי אבל בוא נתחיל מזה שהמוח שלי תמיד עובד הפוך.
לא יודעת למה...
ככה הוא בנוי.
כולם פונים ימינה...אני פונה שמאלה...כולם פונים שמאלה...אני ימינה.

אז כן...כשכולם רצו להשתלב אני רציתי להתבלט.
כשכולם רצו להיות נורמליים ורגילים אני רציתי להיות מוזרה ומיוחדת.
לא ממש עשיתי משהו.
לפעמים עשיתי דברים ממש טיפשיים רק כדי שאנשים ידעו שאני לא כמוהם.
שאני "מיוחדת".

היום אני עושה את אותם הדברים הטיפשיים כי זה פשוט כל כך כיף.
זה פשוט מה שאני אוהבת לעשות.


אז פעם רציתי להקצין את המוזרות שלי.
רציתי לשבת מאחור בכיתה ללבוש קפוצ'ון שחור ולשים אוזניות קשת ולשים זין על כולם.
אבל זו לא מי שהייתי אז.
הייתי ילדה טובה.
ילדה שאומנם לא אכפת לה מה חושבים עליה אבל היא מכבדת את המורים.
אז ישבתי מאחור בכיתה.
כי זה פשוט היה הרבה יותר נוח.
ככה גם לא הסתרתי לאף אחד.
אני שונאת כשאני מסתירה ואנשים מבקשים ממני להתכופף...כאילו מה נראה לכם ?!
אז זו הסיבה למה אהבתי לשבת מאחורה.
גם כי אני פשוט מרגישה בכללי יותר בנוח.


אבל אני סוטה מהנושא כמו תמיד.

אז רציתי להיות מיוחדת.
היום אני מבינה שאני לא צריכה לנסות להיות מיוחדת.
אני כבר שונה.
תמיד הייתי...
זה מוזר אבל למרות שהייתי שונה עדיין הרגשתי שאני לא מספיק שונה.

אולי כי בתור מתבגרת ממש שנאתי אנשים.
כאילו...הייתי שונאת אדם.
אני פשוט לא הבנתי מה הצורך בהם.
הייתי צריכה חברות רק לטיולים שנתיים.
לא באמת.

ובסופו של דבר חוץ מזאת שישבה לידי...לא באמת החשבתי אף אחת אחרת כחברה.
לא לכל כך הרבה זמן בכך אופן.
היו לי הרבה חברות זמניות.

את רוצה להתחבר עם מישהו...תשבי לידו בכיתה ט'.
או שתהיו חברים או שתהיו אויבים או שתביני...שאין לך שום דבר במשותף עם הבן אדם.


אני שוב סוטה מהנושא.


רציתי להיות מיוחדת.
היום אני כבר לא.
היום אני מבינה שתמיד הייתי מיוחדת ומה שבאמת רציתי זה רק להראות לכולם עד כמה אני מיוחדת.

היום אני מבינה שכולנו מיוחדים באיזשהו מובן.
אין שתי נשמות זהות.


אני רוצה להסתכל במראה ולהרגיש שאני יפה.
שהפנים שלי תואם לחיצוניות שלי.
אבל זה כל כך קשה להבין...כאילו איך אני ניראת ?
איך אני ניראת מבפנים ?

אני מתחילה לחשוב שאולי אני חיה חיים של מישהי אחרת.

מישהי שמתפשרת על הגוף שהיא קיבלה.
מישהי שמזניחה את השיער שלה.
מישהי שלא אכפת לה איך היא ניראת.

איך זה שכל כך אכפת לי וכל כך לא אכפת לי בו זמנית מאיך שאני ניראת ?


אני החלטתי.
אני לא אומר את זה לאף אחד חוץ מכם.
אני החלטתי שאני מתמקדת במראה החיצוני שלי עכשיו.
שאני אתרכז רק בלהראות את מי שאני מפנים.
שאני לא אשכח מי אני באמת.

הדמות שמסתכלת עליי מראה...היא דומה לי מאוד.
אבל היא לא אני.


אוקיי אז אני בת 22 ועוד לא מצאתי את הסגנון שלי.
אני תמיד מתלבטת בין פאנקיסטית לחנונית.

אני מניחה שזה הדבר הכי מוזר בי.

אני מניחה שאני עוד לא לגמרי מוכנה.
עוד לא מצאתי את המקום שלי.
את האנשים שלי.
את עצמי.



לפעמים אני מרגישה ממש לכודה.
אני כאילו מחכה...
מחכה שאנשים יתחילו לשחרר אותי.
יפסיקו לבקר אותי.
שאיך שאני ניראת לא ישנה לאף אחד.
אבל זה אף פעם לא יקרה נכון ?
זה כל כך עצוב...
כשחושבים על זה זה ממש עצוב.
לפחות עבורי.
כי אני זאת שלכודה ולא יכולה לשחרר את עצמה.
מתי אני אפסיק להיות כל כך פחדנית פשוט אתחיל לעשות את מה שאני רוצה ?
אבל זה כל כך קשה...
הלב שלי לא עומד בזה.


אבל אני חייבת.
מתישהו זה יקרה.
מתישהו אני אסתכל במראה ואגיד..."אה...את זאת שחיפשתי?".










אוריון
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: