עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

להשלים עם הלבד

29/05/2019 04:49
Venus
אני אף פעם לא אגיד לך את זה.
אבל אני צריכה אותך.
תמיד.
מאז שעזבת אותי לבד.

ברגע זה ממש אני צריכה אותך.
אתה כזה חבר טוב.
וחרא של בן אדם.
וזה למה אני אוהבת אותך.

כי אתה אמיתי.

אבל לא אכפת לך ממני.
אתה לא צריך אותי.
אז אני צריכה ללמוד להפסיק לרצות שתהיה איתי.

אבל מה אני אעשה ?
כל השאר לא מעניינים.
כל השאר לא גרים 5 דקות הליכה ממני.
קשה לי איתם.
קל לי איתך.

אבל קשה לך איתי.
אני יודעת.
ויש לך חברה.
אז אין לי סיכוי לקבל אותך בחזרה.
אני צריכה להשלים אם זה שאיבדתי את החברות שלך לנצח.
אני כבר סוג של משלימה עם זה.
אבל עדיין...יש בי קצת תקווה.

שתיתי קצת.
לבד.
אף פעם לא שתיתי איתך.
הלוואי והיינו קרובים.


אתה כנראה תתחתן בקרוב.
אולי כשתתחתן אני סוף סוף אוכל להפסיק לחשוב שיום אחד אנחנו נחזור להיות מה שהיינו פעם.
תתחתן.
בבקשה.
מהר.
רק ככה אני אוכל להפסיק.


את האמת ?
לא נשארה לי הרבה אהבה כלפייך.
כמעט ולא.
וזה למה כל כך קשה לי איתך.
כי אתה היחיד שהיה אכפת לי ממנו והצליח לעשות אותי מאושרת.
בתור ידיד.


אני עדיין לפעמים תוהה לעצמי אם יש דרך לשנות את המצב בנינו.
אם יש דרך.

אבל אני יודעת שאני צריכה להפסיק.
אבל זה לא שיש לי מישהו אחר שאכפת לי ממנו.
מישהו אחר שרואה אותי באמת.
שמוכן לדבר איתי שעות על גביי שעות לספר לי כל דבר קטן שעובר עליו.
שמדבר איתי על בחורות ועל אנשים אחרים.

אני מתגעגעת אלייך.
אל מי שהיית לפני שנים.
אבל הבן אדם הזה כבר לא קיים.
אני יודעת את זה.
אבל זה עדיין קשה.


קשה לי להשלים עם זה שהבחור ההוא כבר איננו.
כל כך אהבתי אותו.
ולא היה אכפת לי לומר את זה.
לא היה אכפת לי שכולם ידעו.


אולי זה כי אתה הבן אדם שהכרתי הכי מקרוב.
והכי חיבבתי.
וזה שהרחקת אותי פגע בי.
לא ברגשות שלי.
פגע בחיי.
כאילו לקחת לי איבר חיוני והשארת אותי חסרה.

אני לא יכולה לשנוא אותך.
אני לא יכולה לאהוב אותך.
אז מה אני אמורה לעשות ?
כבר התחלתי לשכוח.
אתה נמחקת ממני כל יום טיפה...ועכשיו אני כבר לא רואה אותך.
לא רואה אותך בפנים.
רואה שם רק את הצל שלך.

מתי יגיע היום שאני אפסיק לראות גם את הצל שלך ?
שאני אפסיק לחפש אותך בחלומות שלי ?


אני נזכרת בך מידי פעם וזה בסדר.
אבל הלוואי והייתי שוכחת שאתה קיים.
ככה היה לי הרבה יותר קל להשלים עם הלבד שלי.








IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: