עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

שתי שאלות לא דחופות

27/05/2019 19:17
Venus
"נסתרות הן דרכי העולם".

ככה אמרתי אתמול.
לא זוכרת באיזה הקשר.

לפני כמה דקות כשהתעוררתי חשבתי לעצמי "נסתרות הן גם דרכי האדם".
ואז קמתי וניסיתי להדליק את האור ונזכרתי שנשרפה לי הנורה.
ואז הסתובבתי בבית ותוך כדי ניסיתי להדליק את האור עוד איזה 3 פעמים בערך עד שחלטתי להתיישב על הכיסא ולכתוב את המחשבות שלי.

למה בני אדם כל כך מסתוריים ?
למה כולם כל כך...זהירים ?

אתמול התחלתי לראות סדרה קוריאנית שכבר ראיתי כי שכחתי את העלילה.
הסדרה הזאת ממש טובה.
וכנראה שהייתי ממליצה עליה גם למי שלא ראה אף פעם סדרות קוריאניות.
תמיד כשאני מתחילה לאהוב משהו ממש אני רוצה להמליץ עליו על כולם.
אבל אף אחד לא באמת נותן צ'אנס.
זה כי הראש שלהם אטום.
אני כבר התרגלתי לשפה ולמדתי לזהות את הפרצופים.
אבל אדם שבחיים שלו לא ראה יכול להרגיש מוזר עם התרבות השונה והשפה והפרצופים שהוא לא רגיל אליהם.

אני זכיתי.


בכל אופן הסדרה נקראת "שותים לבד".
המוטיב החוזר בסדרה הוא עניין השתייה לבד...אם עוד לא הבנתם את זה מהשם של הסדרה.
הקוריאנים אוהבים לשתות.
ובכללי בסדרות שלהם יש הרבה אוכל וסצנות בהם הדמות משתכרת ומתנהגת בצורה מביכה.
לרוב זאת בת.
כי בנות מוזרות ומביכות.

למה התחלתי לדבר על זה פתאום ?
אה כן.
כי שאלתי "למה כולם כל כך זהירים?".

השאלה הזאת באה מהסדרה בעצם.
כי הסדרה הזאת העציבה אותי בכך שהדמות הראשית יכלה לשתות פחיות של בירה על איזה ספסל ברחוב.
אם אני הייתי עושה את זה אנשים היו חושבים שאני מוזרה.
כי זה לא בתרבות שלנו.
וזה לא שבקוריאה אין סכנות כמו פה.

ובכל זאת אם הדמות מרגישה שזה נורמלי לגמרי לשבת על ספסל ברחוב ולהשתכר כשהיא לבד...כנראה שבקוריאה זה לגיטימי.
אני מקנאה...
אני לא יכולה להרשות לעצמי להשתכר אם אין מישהו שישמור עליי.
אני מניחה שבאיזשהו מובן כולנו כאלה.

עוד משהו שהעציב אותי זאת הסצנה שבה הדמות הראשית האישה פשוט מתחילה לדבר אל מודעה בתחנת אוטובוס.
האיש המפורסם שבתמונה העליב אותה והתנהג בגסות רוח אז היא פשוט התחילה לדבר אליו באמצע הרחוב.
לתמונה שלו.
אם הייתי עושה את זה בישראל בדוק היו חושבים שאני משוגעת.
וזה כנראה היה מוצדק.
אבל עדיין...אם בקוריאה היו מצקצקים לבחורה כזאת ואומרים "היא השתכרה" בישראל היו אומרים "איזו מוזרה","מפחידה","משוגעת".

כאילו...היי...אם בחורה רוצה להוציא את האגרסיות שלה על תמונה ולדבר אליה באמצע הרחוב היא צריכה לעשות את זה.
למה שהיא תתבייש?
למרות שגם הדמות הראשית הסתכלה לראות שאף אחד לא מסתכל עליה.
בכללי בסדרות הקוריאניות לפעמים הדמויות מדברות לעצמן.
משפט פה משפט שם.
למי שלא ראה בחיים סדרה קוריאנית זה יראה מאוד מוזר.
אבל תכלס...אנחנו מדברים אל עצמנו כל הזמן.
פשוט לא בקול.



עכשיו כשהרחבתי למה שאלתי "למה בני אדם כל כך זהירים?".
אני צריכה להרחיב למה שאלתי "למה בני אדם כל כך מסתוריים?".


את אף פעם לא יודעת מה כוונתם של אנשים כלפייך.
מתי מישהו מחבב אותך ומתי מישהי כועסת עלייך.
טוב אני לא צריכה להכליל סביר להניח שאולי דווקא מי שקורא את זה כן יודע.
יכול להיות שמי שקורא את זה עכשיו הוא אדם חד ורגיש שיודע מה אנשים רוצים ולמה הם מתכוונים.

אבל אני פשוט אניח שכולכם כמוני ואמשיך הלאה.

כאילו...למה אנחנו לא יכולים פשוט להגיד "אגב אני מחבבת אותך מאוד. אתה חושב שנוכל להיות חברים? " או "את ממש עצבנת אותי ולא בא לי לדבר איתך. אני אחזור אלייך כשיעבור לי,ביי".

פתיחות כזאת...זה כל כך מרענן.
אני מניחה שזה אפשרי, פשוט לא עם כל אחד.

זה כאילו שיש שלבים בקשר עם אנשים.

יש כאלה שמהר מאוד משתדגים ומרגישים בנוח להיות פתוחים עם האדם האחר.
יש כאלה שמטבעם הם אנשים פתוחים.
הלוואי ויכולתי לומר שמטבעי אני בן אדם פתוח.
אבל אני לא.
זה באמת תלוי בצד השני.

כי החיים לימדו אותי שיש רמת פתיחות מסויימת שהיא פוגענית.
מה לעשות...לפעמים לומר את מה שאתה באמת מרגיש בלב יכול לפגוע...כמו "אתה פשוט לא הטעם שלי"...למרות שאני אישית חושבת שזה בסדר.
אני לעולם לא אוכל לפגוע במישהו שמחבב אותי.
ואם כן פגעתי במישהו שמחבב אותי...כנראה שהרגשתי שאנחנו בשלב כזה בקשר שבו אני בודקת לראות אם הכנות שלי תבריח אותו.
ויש גם רמת פתיחות שכאילו צועקת "הנה הלב שלי...תעשה איתו מה שאת רוצה"...אבל זו לא הכוונה...את פשוט רוצה להיות פתוחה ולסמוך שהאדם השני ידע להתמודד עם זה בכבוד.
ידע לא לנצל את הרגשות שלך ולענות לך יפה.
לדעת שהוא לא יברח כשדברים נהיים לו קצת...לא נוחים.
מה לעשות...לפעמים פתיחות יכולה להיות לא נוחה.
אבל אם הפתיחות לא נוחה לך פשוט תגיד "את כל כך פתוחה אליי וזה נחמד מצדך אבל זה קצת מכביד עליי".
נכון שזה קשה להגיד...אבל זה לא בלתי אפשרי !




אני מניחה שלא כולם כמוני.
לא כולם חושפים את הגסות שבהם ואת הפגמים רק כדי לראות מי באמת מסוגל לקבל אותם.


אני שונאת להתגונן.
זה הופך אותי לחרא של בן אדם.
לעשות את עצמי קשה להשגה רק כדי שמישהו יתעניין בי יותר...איכס.
אני לא מסוגלת.
להתנהג כאילו יש לי איזה יתרון מסויים על הצד השני רק כי הוא "מעוניין" בי...זו פשוט טעות.
אני לא חושבת שהצלחתי להסביר את עצמי הפעם.
אבל זה בסדר.
אני אעבור הלאה ומקסימום כשאדע להסביר את זה יותר טוב אכתוב פוסט שלם על זה.


שאלתי שתי שאלות...אבל אני לא באמת לחוצה לתשובות.
רק לשאול אותם בקול.
רק לשלוח אותם אל היקום שידע שאני - סאנשיין - מחכה לתשובה.

אני מניחה שזו פעם ראשונה שאני שואלת את עצמי את השאלות האלה.
פעם ראשונה שאני מרגישה שבני אדם יותר מידי מסתוריים וזהירים וטורחת לשאול את עצמי "למה?".
ובגלל שאני רגילה לסחוב איתי שאלות שבועות ושנים...שתי שאלות חדשות שרק נשאלו...הן פשוט לא דחופות.







נ.ב

אני מוסיפה עוד קטע כי אין טעם לכתוב עוד פוסט במילא אף אחד לא הספיק לקרוא את זה.

החלטתי בסוף לא ללכת להיפגש עם חברות.
היא הודיעה לי איפה זה פחות משעה לפני ואני גרה הרבה יותר רחוק מהן ולוקח לי יותר זמן להגיע.
ככה שהתעצבנתי מזה.
ונכנסתי למוד של ביצ'ית.
אז ברור שיכולתי להתעקש וללכת ולהתאמץ.
אבל אז הבנתי שמה הטעם שאני אבוא אם אני לא אוכל להיות נחמדה.
אז ביטלתי.
חברה שלי הבינה אותי.
עוד סיבה ללמה ביטלתי זה שאני במוד של ביצ' ותהיה שם מישהי שבאופן קבוע אני והיא לא מסתדרות ואנחנו יכולות להגיע לרמה מאוד נמוכה של דיבור.
היא משגעת אותי.
משהו באופי שלה מעצבן אותי.
אל תשפטו אותי.
אי אפשר לאהוב את כולם.

קיצר...אז מכיוון שזה רחוק ואני ביצ' וזו יום הולדת והיא תהיה שם...בטלתי.
ולא.
אני לא מרגישה רע לגביי זה.
אפילו לא קצת.






אוריוןedya
אוריון
27/05/2019 21:35
פוסט ארוך ויפה, אני גם מופנם. קשה לי להיפתח מול אנשים, באינטרנט זה קצת יותר קל מפנים אל פנים אולי כי זה בכתיבה.
אנשים זהירים כי הם מפחדים להיפגע. כי להיפגע זה לא נעים.
Venus
27/05/2019 22:37
תודה !

"אנשים זה זהירים כי הם מפחדים להיפגע".

אני זהירה כי אני לא רוצה להיות עול על מישהו.
כי אני שונאת את זה שאני מדברת על עצמי אבל האדם האחר לא באמת...לא באמת יכול לעזור לי.

כאילו יש אנשים שאתה נפתח בפניהם...ואתה לא מרגיש שום הבדל.

יש אנשים שאתה רוצה להיפתח אליהם...אבל הם לא מאפשרים לך.

יש אנשים שאתה רוצה להיפתח אליהם...אבל לא מצליח.


ככה זה עבורי.
אני לא מפחדת להיפגע.
אני מפחדת שאנשים יגדירו אותי.

יחליטו מי אני לפי מה שאני אומרת.

לא פעם ולא פעמיים אתה אומר משהו ואנשים פשוט מסיקים מסקנות.

אם אני אגיד "אחים שלי הרביצו לי הרבה בילדות" אנשים יכולים להחליט עבורי שהילדות שלי לא הייתה משהו ושאני ילדה מוכה או שההורים שלי לא שמרו עליי מספיק והם מזניחים.

אני לא מפחדת להיפגע אני מפחדת מהביקורת.
לפעמים אתה רוצה לספר משהו בלי שיבקרו אותך או יחליטו שמה ששיתפת מגדיר אותך.
פשוט קשה למצוא אנשים כאלה.


חברה שלי סיפרה לי פעם שדוד שלה אנס אותה.
מיד אחרי זה עברתי הלאה.
היא חברה טובה.
שום דבר בקשר שלנו לא השתנה.
היא אותו בן אדם.
אבל לא כולם יכולים פשוט להמשיך הלאה מדבר כזה.
אוריון
28/05/2019 16:50
כתבתי פוסט על תיוג.
מוזמנת לקרוא :)
קישור : orion.bloger.co.il/296819/
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: