עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מול הפרצוף

23/04/2019 11:07
Venus
אני באמצע התקף חרדה קטן.
זה תמיד קורה לי כשאני מאבדת משהו חשוב.
והפעם אני לא מצליחה להשתלט על זה.
אני לא יכולה זה פאקינג כואב.

מה איבדתי ?
משהו מטופש.
מטען למצלמה.
אבל נכנסתי להתקף כי הוא חשוב לי והוא נעלם ואין לי מושג איפה ראיתי אותו בפעם האחרונה ובטח שלא איפה עוד הוא יכול להיות.
זה לא הגיוני לי.
זה בלתי אפשרי לי.
דברים לא פשוט נעלמים סתם ככה.
אני מנסה להיזכר איפה ראיתי אותו בפעם האחרונה אבל אני לא מצליחה.
רבתי עם אבא שלי שביקש את המצלמה.
אני עוד מעט אמורה ללכת לעבודה ואני לא יכולה לתפקד עד שאני לא מוצאת את מה שאיבדתי.
אני יודעת שזה מוגזם.
אבל קשה לי להתנער מזה.
אני לא יכולה להשלים עם זה שפשוט איבדתי את זה כי זה פשוט לא הגיוני לי.
אני מנסה להבין לאן הוא היה יכול להיעלם ואני מתעצבנת מהמחשבה שאולי מישהו נגע לי בו בלי רשות.
אני רוצה לחנוק את הבן אדם הזה.
אם אכן קיים כזה בן אדם.
אם לא אני פשוט רוצה למצוא את זה כי אני באמת לא יכולה לתפקד עכשיו.
החרדה משתלטת עליי.
אני שונאת לאבד דברים.
אני שונאת את זה שההורים שלי לא מבינים כמה זו נקודה רגישה אצלי.
שלא יושבים לי על הראש כשאני מאבדת דברים או ממהרת לעבודה ואני מחפשת דברים חשובים.


הפעם זה היה אבא שלי שלא הבין.
שהתעצבן.
שאולי אפילו נעלב מההתנהגות שלי.
אבל תחשבו שאני נכנסת להתקף חרדה מול הפרצוף שלו והוא אפילו לא קולט ויושב לי על הראש ושואל אותי שאלות טיפשיות שוב ושוב.
אם הייתה חלופה למטען הייתי מביאה לך !!!!!!!!
קיבינימט !!!!!!
אתה רואה שאני מחפשת ואתה רואה שקשה לי עם זה שאיבדתי כל כך קשה לך לראות את מה שמול הפרצוף שלך!??????




עדכון:
חייבת להתארגן לעבודה.
אני לא מסוגלת.
אני יותר דפוקה ממה שחשבתי.
בחיי שאם מישהו לקח לי את זה בלי רשות הוא הולך כל כך להצטער על זה.
רק בגלל כל החרא הנפשי הזה שאני עוברת בגללו.

יש לי משפט שאני אומרת לעצמי שוב ושוב כשאני מאבדת משהו מתחילה קצת לאבד את זה.
"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה" - שזה בעצם מה שאיינשטיין אמר פחות או יותר.
אבל הפעם זה לא עוזר לי.
הפעם אני ישר עברתי לשלב החרדה והבהלה.
אולי זה כי הוא היה חסר כל כך הרבה זמן ובכלל לא שמתי לב.
לחפש משהו אחרי שהוא אבד מזמן רק אומר שיש פחות סיכוי למצוא אותו.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי אותו.
אין לי מושג איפה הוא יכול להיות.
חשבתי שהוא במקום מסויים והיום גיליתי שלא.
שלמעשה הוא לא היה שם לפחות בשבועיים האחרונים.
אז לעזאזל.
איפה הוא?
מה אני יכולה לעשות כדי להעביר את מועקה הנוראית הזאת שיושבת לי על החזה ?

אני צריכה מנטרה חדשה.
כי המנטרה של איינשטיין טובה רק כשהמוח שלי אומר לי שאני פשוט צריכה לחפש יותר טוב.
עכשיו המוח שלי צועק שהוא לא יודע מה לעשות.
שהוא נואש.
מה אני יכולה להגיד לעצמי כדי להרגיע את עצמי ?!

תשכחי מזה.
רק לכמה שעות פשוט תשכחי מזה.
תלכי לעבודה.
אל תחשבי על זה אפילו.
וכשתחזרי תעברי אחד אחד ותשאלי אם יכול להיות שהם לקחו בלי רשות.
אל תכעסי.
פשוט תסבירי בהיגיון מה מעשה כזה עושה לך.
ואם אף אחד לא לקח לך את זה.
אז פשוט תמשיכי לחפש.
ואם לא תמצאי.
לא נורא.
אל תרגישי רע.
זה לא שווה את זה.

ARIXXXMadGirlhaunted princess
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: