עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

אצילות,כבוד,וחוזק

22/04/2019 14:43
Venus
זהו זה נגמר.
סגרנו מעגל לפני כמה חודשיים.
אין שום כעס.
שום דבר לא מובנים ולא פתורים.
הוא סתם פשוט לא אוהב להיות בסביבתי.

אני למדתי משהו.
קודם כל למדתי שלא אכפת לי ממה שעובר עליו.
זה לא רלוונטי לחיי.
דבר שני - למדתי שאני לא צריכה אנשים שלא אוהבים אותי בסביבתי.
שאני לא רוצה להיות ליד מישהו שיש לו משהו נגדי.


אתם מבינים...היה לי כל כך אכפת ממנו.
רציתי לפתור את זה.
רציתי להיות שוב חברים.
עד שהבנתי שאני לא רוצה מישהו כמוהו בסביבה שלי.


אני לא אתן לו לדרוך עליי יותר.
החלטתי.
אני כבר לא מנסה להיות בסדר איתו.
עברנו את זה.
תכבד אותי ואני אכבד אותך.

התחלתי לומר לעצמי את המילה "אצילות".
יש בי אצילות.
עמוק בפנים יש בי חלק שהוא טוב יותר.
חלק חזק יותר.
אני לא יודעת איך לגלות אותו לגמרי.
אבל אני בהחלט מתחילה להרגיש אותו.
אני חושבת שהעבודה עוררה את זה בתוכי.
להיות הבן אדם הטוב יותר.


אני רוצה ללמוד על עצמי שוב.
כי באיזשהו תקופה חוויתי משבר ענק שפשוט רציתי למחוק את כל מי שחשבתי שאני.
כי נמאס לי.
נמאס לי מתגיות.
נמאס לי מהפגמים.
אז זרקתי הכל לפח.

עכשיו אני רוצה לקחת את כל הדברים שאני יודעת שיש בי מהם טיפה ופשוט לחזק אותם.
לחזק את עצמי.

פעם לא היה אכפת לי להיות חלשה.
להיות אפילו מושפלת.
היום אני מבינה שזה חסר טעם.
חסר טעם לתת למישהו לנצח אותך במשחק שאת בכלל לא מעוניינת בו.
פשוט אל תשחקי.
תהיי יותר מזה.

אני לא משחק של אף אחד.
אני לא צוחקת עם אף אחד על חשבוני האישי.
וזה נקרא כבוד.

אני באמת באמת....מכבדת את עצמי היום.
הרבה יותר מבדרך כלל.
ושוב...אני חושבת שהעבודה גרמה לזה.
אבל תכלס אני לא באמת יודעת מתי בדיוק התחלתי לראות שאני שווה הרבה יותר מאיך שאני מרשה לאנשים להתייחס אליי.











כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: