עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
broken wingsjust morנעמונתטיגר הבובהEscobar1Rain
Ani KarmaKimutimJust a JoeMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתנופקXGemini
Space girledyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

הבחירה של הלב - פרק 1

16/04/2019 01:56
sunshine
כל חיי הייתי לבד.
אני מה שנקרא "אנטי חברתית".
בנוסף לכך אני גם בת יחידה.
בבית הספר היו לי חברות...אבל סתם הייתי ברקע...לא באמת הרגשתי שייכת.
וכשחושבים על זה...גם אף פעם לא ממש ניסיתי.
תמיד הרגשתי שונה...ואני לא מתכוונת להתאים את עצמי לאחרים.
בסופו של דבר בית ספר הסתיים.
כבר לא הייתי צריכה לסבול נוכחות של אנשים שאני לא באמת מכירה ולא מכירים אותי.


מתנשאת.
אנוכית.
חכמולוגית.
כלבה.
נסיכת הקרח.

לא משנה איך קראו לי...זה לא פגע בי.
כי זה היה נכון.
מה יש לה להיעלב אם זה נכון ?
ותכלס...למי אכפת ממה שאחרים אומרים ?
לא אכפת לי מהם ומהדעות הלא רלוונטיות שלהם.



עברו כבר כמה חודשים מאז שסיימתי תיכון.
לא הרבה השתנה.
אני עדיין רוב היום לבד.
אני מרגישה פשוט...שלפעמים זה בסדר להיות לבד.
כשאני לבד טוב לי.


לא ראיתי ולא דיברתי עם נועם הרבה זמן.
קשה להסביר את היחסים בנינו.
כשלמדתי איתו באותו בית הספר והמורה תיקי ביקשה ממני לחנוך אותו ולעזור לו בלימודים...דברים היו ברורים.
אבל עכשיו פתאום הוא מבקש ממני עזרה...שזה שינוי ענק כי כשהכרתי אותו בהתחלה הייתי צריכה לתחמן אותו כדי לגרום לו להקשיב.
"כמובן שאני אשלם לך. אני ממש צריך את העזרה שלך יעלי",איך יכולתי לומר לו לא?
לא הייתי לי סיבה טובה לומר לו לא.

עברתי בשער והייתי המומה ממראה הבית של נועם.
שערי הארוך היה פזור ולבשתי טי-שקט קצרה לבנה עם מחשוף וי וחצאית קפלים ארוכה בצבע ורוד עתיק.
הרגשתי הכי בנוח בחצאית ארוכה וטי שרט פשוטה.
מישהי פתחה את הדלת.
"היי",אמרתי עם בחיוך,"את יעל נכון?. תיכנסי חמודה",ענתה האישה
אם היו מבקשים ממני לתאר את הבית של נועם במילה אחת...הייתי בוחרת במילה "שלו".
לגמרי ההפך מהבית שלי.
אמא שלי ציירת ככה שכל הבית עמוס בכל מיני ציורים,צבעים,ופריטים אחרים ממש מוזרים.
הבית שלי מבולגן כמעט תמיד.
אפילו כשהוא לא.
הבית של נועם לעומת זאת היה נקי ומסודר והכל היה חשוף לעיני כל וברור.

לקח לי כמה רגעים להבין שהאישה שפתחה לי את הדלת היא מנקה ולא בת משפחה.
ברגע שנכנסתי היא הכניסה כלי ניקוי לארון ומיהרה לעוף הביתה.

היא השאירה אותי לבד בבית הגדול והשקט מידי.
איפה נועם לעזאזל?
אולי אני פשוט תקרא לו ?
לא...שקט מידי.
חייגתי אליו.
יכולתי לשמוע את הפלאפון שלו מצלצל...הפנתר הורוד.
ללא ספק הפלאפון של נועם.
שמעתי את הצליל מתקרב ואת נועם יורד במדרגות למטה.
"נועם!!",מישהו מלמעלה צעק.
זה לא היה נועם שירד במדרגות.
בחור שנראה כבן 20 ירד כשבידו הפלאפון של נועם.

שיער זהוב,גופייה לבנה ומבט משתהה.
משהו בו נראה...מוכר.
טבעי.
"פגשתי אותו כבר פעם ?" - שאלתי את עצמי.
אבל לא היה לי מושג מי היה הבחור וזה גם לא ממש עניין אותי מספיק כדי לחשוב על זה.
כשהבנתי שהפלאפון שבידי עדיין מחייג ללא צורך ניתקתי.

הבחור בהה בה כמה שניות כשהפלאפון שבידו הפסיק לצלצל.
"נועם!!!",הוא קרא שוב בלי להסיט את מבטו מיעלי.
"מה?!",נועם קרא ויעלי ניסתה להבין מאיפה מגיע הקול.
"המורה שלך פה",צעק הבחור עם השיער הזהוב.
"אני כבר בא!",ענה נועם בתשובה.

הבחור התקדם לעברי עד שעמד במרחק של חצי מטר ממני.
"את יכולה להביא לו את זה?",הוא שאל והגיש לי את הפלאפון שבידו.
"אוקיי",עניתי ולקחתי את הפלאפון מידו.
"אחלה. אגב,אני איתמר אח שלו",הוא אמר בחיוך,"בהצלחה!".
"תודה",עניתי באוטומט.
איתמר עלה במדרגות ואני מצאתי את עצמי עומדת באמצע הסלון כמו עץ.
בסופו של דבר החלטתי להתיישב על הספה.
יעלי הניחה את הפלאפונים על השולחן ואת התיק שלה על הרצפה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כשנועם הגיע לבסוף הוא התנצל ואמר שהוא היה צריך לשטוף את הכלב שלו שהתגלגל בשלולית מסריחה ברחוב.
כשהוא הופיע מולה עם שיער רטוב יעלי לא יכלה שלא לחשוב למה השיער שלו שחור כל כך ואילו של אחיו זהוב.
"פעם ראשונה שאני בבית שלך",אמרה לו ונעמדה על רגליה היא חייכה אליו,"לא אמרת לי שאתה עשיר".
נועם צחק,"אם הייתי אומר לך היית יוצאת איתי?",הוא שאל בהתגרות.
יעלי חייכה חיוך זורח,"אתה חמוד!. אבל אתה חייב להפסיק לפלרטט עם כולן יום אחד זה יתנקם בך".
"אני לא מפלרטט עם כולן",הוא הגן על עצמו,"רק עם בנות חכמות כמוך".
יעלי צחקה עכשיו בקול,"אתה שוכח את נופר".
"היי נופר אומנם לא העיפרון הכי חד אבל את חייבת להודות שיש לה קסם".
"אני לא רוצה לצאת כלבה אז אני לא אומר עוד מילה בנושא",יעלי ענתה תוך כדי שהיא מרימה את התיק שלה מהרצפה.
נועם רק חייך אליה,"אכפת לך אם אנחנו נלמד במטבח?. פשוט החדר שלי לא מסודר".
"אתה יודע שלא אכפת לי אבל אם נוח לך יותר במטבח אז אין לי בעיה".
"אוקיי",הוא ענה ולקח ממנה את התיק.
יעלי לא יכלה שלא לחייך.
"אתה מנסה עליי מהלך ?. כי אם כן זה עובד טוב. תרשום את זה לעצמך בספר הפיתוי שלך בענק -חוק ראשון: תהיה ג'נטלמן!-".
"איך ידעת שיש לי ספר כזה?",הוא שאל ספק ברצינות ספק בצחוק.
"במה המבחן הראשון שלך?",יעלי שאלה כשהגיעו והתיישבו ללמוד על הבר במטבח.
"ספרות",הוא ענה.

במשך שבוע הם למדו למתכונת בספרות.
כל השבוע הזה יעלי לא ראתה את ההורים של נועם אפילו פעם אחת.
את אחיו איתמר ראתה מידי פעם כשרצה משהו מהמטבח או כשיצא החוצה לחצר.
מאיפה שהם ישבו יעלי יכלה לראות את הבריכה הגדולה ומבנה שממנו איתמר נכנס ויצא לעיתים תכופות.
לא היה עוד מישהו בבית חוץ מהם העוזרת והכלב הפרוותי של נועם.

"קיבלתי 94 !",נועם צעק כשיעלי באה להכין אותו למבחן במתמטיקה.
"במה ?!",היא שאלה מופתעת כשנועם רץ אליה.
לפני שהבינה מה קורה הוא הרים אותה באוויר.
היום היא לבשה שמלה ארוכה בצבע כחול כהה וכשנועם הרים אותה באוויר וסובב אותה אחד מהכפכפים שלה התעופף לו רחוק.
"נועם חיים תוריד אותי עכשיו !",היא ציוותה בקול סמכותי.
הוא הוריד אותה בעדינות וחייך אליה חיוך נבוך,"אל תקראי לי ככה !",הוא צחק.
"לא ענית לי...במה קיבלת 94?",היא שאלה שוב.
"במתכונת בספרות",הוא ענה בהתרגשות.
"אה",היא אמרה וצחקה,"כל הכבוד!",היא אמרה והביטה עליו במבט מבולבל.
"מה?",הוא שאל כשראה שהיא רוצה לשאול משהו.
"לא,פשוט...זה מפתיע אותי שאתה כל כך שמח. לא שזה רע !. אתה צריך להיות גאה...עבדת קשה".
"ת'אמת?",נועם אמר,"זה לא רק הציון",הוא אמר בחיוך ממזרי.
"מה?",היא שאלה מסוקרנת.
"את מכירה את נטלי נכון?",הוא שאל בהיסוס.
"כן. החמודה עם המשקפיים".
"כן זאת !",הוא ענה בהתלהבות,"אז היא ממש אוהבת ספרות והיא כאילו הכי חכמה בכיתה אז התערבתי איתה שאני מקבל יותר ממנה".
"על מה התערבת?",יעלי שאלה בחיוך.
"על נשיקה!",הוא אמר בהתלהבות של ילד מתבגר.
יעלי לא יכלה שלא לדחוף אותו המומה.
"נועם!!",היא אמרה בהתרגשות,"היא אשכרה התערבה איתך ?!".
"אשכרה יעלי. אשכרה! אשכרה! ",הוא ענה בהתלהבות,"ונחשי כמה היא קיבלה?".
יעלי הכירה את נטלי וידעה שאין לה שום ציון מתחת ל90...ונועם כנראה ניצח,"92?",ניחשה לבסוף.
"87!",הוא ענה.
יעלי חייכה.
"אתה הולך לגבות את הנשיקה הזאת?",היא שאלה.
"האמת...לא יודע...זה מרגיש לי קצת...",נועם התחיל לגמגם,"-לא מוסרי",יעלי השלימה אותו.
"מה לא מוסרי?",אמר קול וקטע את השיחה.
איתמר עמד מולם עם רצועה ביד.
"כלום",ענו שניהם יחד.
איתמר קימט את מצחו בחשד ופנה לכיוון המלונה של קרלוס.

נועם ויעלי הסתכלו אחד על השני.
"אני לא רוצה לדעת מה הוא חושב עלינו",היא אמרה וצחקה.
"למי אכפת!?",אמר נועם חסר סבלנות,"מה אני אמור לעשות עכשיו?!".
"אם אתה שואל אותי-"יעלי התחילה לומר,"אני שואל אותך",נועם קטע אותה בכוונה.
יעלי הרביצה לו שוב בעדינות בחזה ולחשה,"אני חושבת שהיא קיבלה ציון נמוך בכוונה".
"מה?",הוא שאל מבולבל.
"אוי נועם אל תהיה תמים. אתה בחור הורס תאמין לי שהיא רוצה שתנשק אותה וזה למה היא קיבלה ציון כזה נמוך".
"87 זה לא נמוך",נועם התלונן.
"אנחנו מדברים פה על נטלי",היא אמרה ונעצה בו מבט.
נועם חשב על מה שיעלי אמרה,"אז לנשק אותה?".
"ברור שתנשק אותה אבל אתה קודם כל צריך להזמין אותה לדייט !".
נועם חייך.
"תודה!",הוא אמר והרים אותה שוב.
"נועם",היא אמרה בכעס.
הוא מיד הוא הוריד אותה אבל לא יכל שלא לתת לה בוסה על הלחי.
"נועם!!",היא לחשה בבהלה,"מה אם מישהו היה רואה".
"אז?",הוא שאל בבדיחות.
"אתה חסר תקנה",היא אמרה,"יאלה יש לי תוכניות הערב אני לא יכולה להישאר איתך עד מאוחר".


"אני הולכת לשירותים בינתיים תפתור את שני התרגילים האלה",היא אמרה וקמה ומהכיסא.
הוא הביט בה מבולבול,"שני תרגילים?",הוא שאל,"את הולכת למספר 1 או למספר 2 ?",ברצינות.
יעלי הסמיקה.
"את יודעת שאני צוחק!",הוא אמר מופתע וצחק בקול.
"זה עדיין מביך!",היא התלוננה,"וכן שני תרגילים לא אמורים לקחת לך הרבה זמן אז יאלה אני מצפה ממך לסיים עד שאני חוזרת!".


יעלי ירדה 2 מדרגות ופנתה ימינה אל המסדרון.
השירותים היו בצד שמאל מול הדלת האחורית.
לפני שהספיקה להגיע לידית איתמר נכנס עם קרלוס.
הוא הביט בה כאילו הוא רוצה לומר לה משהו.
היא היססה שנייה ולבסוף קדה לו מעט עם הראש.
"יעל",הוא אמר לה,"אפשר מילה ?".
הוא נשמע רציני.
"הכל בסדר?",היא שאלה.
"זה בקשר אלייך ואל נועם".







נ.ב

שעתיים אני יושבת וכותבת את הפרק הזה.
אולי אפילו יותר.
אני לא ממש שמה לב.
בכל אופן מקווה שאהבתם את הפרק.
מקווה שלא הפריע לכם כמה שנועם ויעלי קרובים למרות שהיא המורה שלו.
ומקווה שאתם לפחות קצת במתח לדעת מה יהיה בפרק הבא.
אני חייבת ללכת לישון למרות שאני מתה כבר להמשיך ולכתוב את הפרק הבא.

אה ולמי שלא יודע זה סיפור שאני כותבת מחדש.
אולי אפילו אם שינויים מהותיים.

אה ולא הספקתי לעשות קריאה שנייה.
ודי כואב לי הצוואר.
מחר בבוקר אני אקום ואמשיך כי אני עובדת ערב.


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.