עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לא נוח

07/04/2019 02:03
Venus
לא נוח לי עם עצמי.
לא נוח לי שהחדר שלי מבולגן.
לא נוח לי שחם לי.
השיער שלי מחרפן אותי.
השפתיים שלי יבשות ושום דבר לא עוזר.
הן שורפות ומדממות.

קשה לי ללכת לישון כשאני יודעת שמחר בבוקר הדבר הראשון שאני אעשה זה אתחיל להתארגן לעבודה.
הלוואי וזה לא היה כל כך לא נוח לי.
הלוואי וזה לא היה כל כך קשה לי.
הרי בסוף החודש בעזרת ה' אני עוזבת.
אז למה אני מתייסרת כל כך ?
הרי אני יודעת שזה עומד להיגמר.
אולי זה כי חיכיתי.
אולי כי לפני חודשיים כבר רציתי לעזוב.

אוף כוס אמק גם הכיסא עכשיו לא נוח לי.
אני אשים מוזיקה.
הרי בדרך כלל כשאני כותבת את הפוסטים שלי אני שמה לעצמי מוזיקת רקע אז למה הפעם שכחתי ?


עדיין לא מצאו לי מחליף.
משום מה זה ממש קשה למצוא לי מחליף ואני בלחץ שלא ימצאו מחליף בזמן.

גם היום במקלחת עלתה בי המחשבה שאולי שכחתי את המפתחות לחנות.
המחשבה הזאת התפתחה לחרדה.
ומשום התחלתי לדמיין מה יהיה עליי לעשות אם כן שכחתי את המפתחות.
לא אהבתי את זה בכלל.
מיהרתי לצאת החוצה מהמקלחת ולבדוק שהמפתחות אכן בתיק שלי.
למרות שבתוכי ידעתי שאני תמיד בלחץ על המפתחות ושרוב הסיכויים שלא שכחתי אותם.
אבל פיקפקתי בעצמי.
אז מיהרתי לבדוק ולהשקיט את החרדה שלי.
ושם הם היו.
המפתחות.
אבל זה לא גרם לי להרגיש יותר טוב.
החרדה עדיין נשארה מעט.
ניסיתי להבין למה אני עושה את זה לעצמי.
למה אני מפקפקת בעצמי כל כך.
כל כך מפחדת לעשות טעות שאני משתגעת.


כבד לי.
החיים כבדים לי.
אני מנסה לשחרר.
האמת היא שכבר שיחררתי מעט.
אבל עדיין כבד לי.

אני רוצה לשחרר לגמרי.
להינות מכל יום.
לקום בבוקר וללכת לעבודה בהתרגשות ולא בדיכאון.
אבל זה כבר לא יקרה.

אני בחרתי ללכת אל הלא נודע.
בחרתי לעשות מה שגורם לי להרגיש טוב.
אנשים לא מבינים אותי.
למה אני לא מחפשת עבודה חדשה ?

הם לא קולטים שאני צריכה זמן.
זמן לעכל את כל החוויה הזאת.
זמן להירגע.
זמן לגדול ולהתפתח ולפרוח עם עצמי.


יש לי כל כך הרבה ספרים בבית שטרם קראתי.
אני מתכננת לקרוא ספר בשבוע אחרי שאני אעזוב רשמית.
לעשות ספורט באופן קבוע.
בכללי להכין לעצמי לוח זמנים פרטי.
לעשות דברים שאני אוהבת.
לטפל בעצמי.
לא נשאר הרבה עד ליום הולדת שלי.
ביום עצמו ביקשתי חופש.
השנה הוא יוצא בצמוד לחג הפסח.
מעבדות לחירות.

חירות אמיתית זה תמיד מה שהנשמה שלי ביקשה.
את החופש.
החופש להיות מי שאני רוצה להיות.
ורק אני יכולה לשחרר את עצמי לחופשי.
אף אחד אחר לא יעזור לי.
אני צריכה להילחם על מה שעושה לי טוב ועל מה שאני מאמינה בו ולעזאזל אנשים אחרים שמעיזים לומר לי מה לעשות.
Dor Schneideredya
edya
08/04/2019 08:46
תעשי יוגה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: