עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

חבר דמיוני

25/03/2019 12:01
Venus
אני שונאת את העבודה שלי.
בעצם לא...אני שונאת ללכת לעבודה שלי.
העבודה עצמה נסבלת.
אני לא יודעת מה לעשות לגביי זה.
זה נראה שדברים...פשוט הסתבכו.
אם לפני חודש יכולתי פשוט להתפטר היום זה כבר קצת יותר מסובך.
שלא לדבר על כך שנשאר לי עוד חודש ושבוע עד שאני אסיים חצי שנה.
אני חושבת על זה יותר מידי.
אני לא יכולה להתפטר עכשיו ובכל מקרה יביאו מישהי אחרת שתתחלק איתי בשעות.
ככה שהחודש האחרון שלי אמור להיות קליל ורגוע.
אבל אני באמת שונאת את העבודה שלה.
לא רק ללכת לעבודה.
העבודה עצמה.
אין טעם לשקר לעצמי שהיא נסבלת.
היא לא.
היא בלתי נסבלת.

למה אני עושה את זה?
למה אני משקרת לעצמי שאני אוהבת משהו שאני בעצם לא ?
שאני בסדר כשאני למעשה כלל וכלל לא בסדר.

אני לא רוצה להפסיק לכתוב עכשיו.
אני רוצה להמשיך ככה לפחות לעוד 5 דקות.
זו הדרך היחידה שיש לי להפסיק להרגיש כל כך חרא.


אני שונאת ללכת לעבודה יותר משאני שונאת לעבוד.
תסמכי על היקום סאנשיין.
תחזיקי מעמד.
אני יודעת שזה מרגיש כבר יותר מידי אבל עוד שנייה ואת שם.
עברת את החודש האחרון.
חודש שלם שבו כל יום שנאת את מה שאת עושה ואת זה שאת עושה את זה למרות שאת תכלס לא חייבת.
התאמצת כל כך.
אל תוותרי על זה.
אל תתני לחודש האחרון שהיה פשוט סיוט להיות לשווא.


תהיי חזקה.
תאמיני.
תגדילי.



BE STRONG
HAVE FAITH
GROW UP




אני מנסה להבין איך זה שאני כבר שנים מחפשת להתאהב והבחור פשוט לא נחשף.
כאילו מי אתה ?!
יאלה כבר.
נמאס לי לחכות לך.

אני חושבת שקצת השתגעתי.
התחלתי להזות.
אני כל הזמן מדמיינת בחור שהולך לצידי.
אני שומעת מוזיקה והוא צועד מולי.
מצחיק אותי.
מדגמן לי.
יורד על הברכיים ומתחנן שאני אתייחס אליו.
אבל הוא רק בתוך הראש שלי.
אני יודעת איך הוא נראה.
אבל יותר מזה אני יודעת איך הוא גורם לי להרגיש.
כשאני איתו אני לגמרי רגועה.
כשאני איתו היום החרא שלי נעלם מפניי.
מצאתי את עצמי מחייכת חיוך טיפשי לאוויר.
מקווה שאף אחד לא ישים לב שיש לי חבר דמיוני.

אני מניחה שזה בסדר שיש לי חבר דמיוני כל עוד אני יודעת שהוא דמיוני.
מוזר שכשהייתי קטנה לא היה לי חבר דמיוני אבל בגיל 21 פתאום התחלתי להתנהג כמו ילדה קטנה.

בכללי לאחרונה אני עושה הרבה שטויות עם המוח שלי.
שומע שיר באוזניות מסתכלת על האנשים באוטובוס וקופצת מפרצוף אחד לשני ומדמיינת אותם שרים את השיר שמתנגן.
זה אחד הדברים הכי כיפיים בעולם.
לדמיין אישה או נער שרים שיר.
חלק מהם מצחיקים אותי כשאני מדמיינת אותם שרים וחלק מקסימים אותי בכמה שהם יפים.
וכל חטאם היה לשבת מולי באוטובוס.



כן השתגעתי.
אבל לא עד הסוף.
כי אם זה היה עד הסוף הייתי מאושרת עכשיו.

















edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: