עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

הפורים שלי

24/03/2019 00:44
Venus
שחררי.
תפסיקי להחזיק כל כך חזק את עצמך.
את בסדר.
אל תפחדי לעוף.
אל תפחדי לשים את הלב שלך על השולחן.
להגיד את אשר יושב עלייך.
אל תכעסי על עצמך שאת לא כמו כולם.
שאת לא משתלבת.
שאת מתוסבכת עם עצמך.

דברים יכולים להיות הרבה יותר פשוטים.
פשוט תתני להם להראות לך שאין לך מה לפחד.
ממה את בכלל מפחדת ?
מכישלון ?
מלב שבור ?
מהשפלה ?
מלהרגיש זוועה ?
אי אפשר לברוח מזה.
לפחות תהיי מוכנה להתמודד עם זה.


תהיי חזקה.
נפשית.
הרפי את השרירים ופשוט תשחררי.
את לא צריכה להוכיח לאף אחד דבר.
אם להיות את זה לא מספיק זה בסדר לוותר.


אל תפחדי.
אין לך ממה לפחד.
הכל יהיה בסדר.
נכון הציפיות ממך גבוהות.
אבל את לא חייבת להתאמץ לעמוד בהם.
תני להם להבין שיש דברים שהם לא יכולים לקבל ממך.




אני מפסיקה להסתבך.
מפסיקה לרדוף אחרי החיים.
אני פה.
החיים יודעים איפה למצוא אותי.
שפשוט יבואו לקחת אותי בזמנם החופשי.
אני הפסקתי לרוץ.
אני הפסקתי לחכות למישהו שיבוא וירפא אותי.
אני מתכוונת פשוט להמשיך לבד.
ככה.
כמו שאני.
עם כל הדפקות בי.
אז אני אבנה משהו עקום.
אבל לפחות אני אבנה משהו.


אולי זו השאיפה לשלמות שדפקה לי את הלב.
כי הלב שלי לא מושלם.
הוא לא טוב לגמרי.
הוא לא חכם.
הוא פשוט הוא.
אני פשוט אתן ללב שלי לזרוח.
אני סיימתי להחזיק חזק בדמעות.
אם אני רוצה לבכות אני אבכה באמצע הרחוב.


אולי זה ישנה משהו.
אולי להפסיק לנסות ולשנות את החיים שלי בכוח יביא לשינוי שאני כל כך חיפשתי.

פשוט שחררי.
פשוט תני לזה להיות.




בפורים יצאתי עם חברים.
יותר נכון עם חברים של חברת ילדות.
הם החברים שלה לא שלי.
מיותר לציין שלא היה משהו.
הרגשתי בלתי ניראת.
הרגשתי שאחת מהם כל הזמן סותמת לי את הפה.
לא נותנת לי לומר דבר.
אני מכירה אותה שנים ויש לי תחושה שיש לה משהו נגדי שאפילו היא לא יודעת שקיים.

אבל אני יודעת.
היא לא סובלת אותי והסיבה למה לא ממש מעניינת אותי...
אני גמרתי להיות בסביבה של אנשים שאני לא מחבבת.
של אנשים שאני בקושי מכירה ובכלל לא מנסים לפתח איתי שיחה.
חברה שלי חושבת שזאת אני.
שאני אשמה.
אבל זו לא אני זה הם.
אף אחד מהם לא מתעניין בי ואני לא מתעניינת באף אחד מהם אז למה להעמיד פנים שיש פה בסיס מצויין לחברות כשתכלס אין.


אף אחד מהחברים שלה לא מעניין אותי חוץ מאחד.
אחד שהיה פעם חבר שלי.
אחד שאני שנים מחכה שיתקרב אליי שוב.
אבל אני בקושי נתקלת בו.
אני מחבבת אותה ואותו אבל את שאר החברים שלה לא ממש.
החלטתי שאני לא אצא יותר עם החברים שלה יותר.
אלא רק אם חברים שהם גם סוג של שלי.


אולי כדאי שאני אלך לאיזה קורס או משהו.
משהו ישיג לי חברים.
אולי כדאי שאני אברר על פסיכולוג.
מישהו שיעזור לי לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת.


טוב הלכתי לברר על פסיכולוגים באזור ביתי.
להתראות.















IM ALהדסedya
yael
24/03/2019 04:21
איזה פורים... שולחת כח למצוא את המרחב שלך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: