עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

יקום תשחרר אותי (פריקת רגשות)

21/03/2019 00:24
sunshine
אני לא יודעת מה איתי.
אני לא יודעת מה יהיה איתי.
אני לא יודעת מה אני פאקינג אמורה לעשות.
האם לא לעשות דבר ?
האם פשוט לתת לדברים להתגלגל ?
או שזו תהיה טעות ?

האם...הייתכן ?...איבדתי שליטה על חיי ?

אני לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות.
אני לא יודעת אם אני אמורה לבחור בדרך הקשה כי זו גם הדרך הנכונה או שעליי פשוט לעשות את מה שעושה לי טוב.

אני לא יודעת אם בעתיד הדרך הקשה תהפוך להיות גם למה שעושה לי טוב ובגלל זה אין לי מושג מה אני עושה.
אני יכולה פשוט לשבת ולצפות בחיי מהצד.
לתת להם להתגלגל.
לתת לאחרים להחליט בשבילי.
לפעמים אני לא מבינה למה אני עושה את הדברים שאני עושה.
למה אני מציעה עזרה על חשבוני האישי ?
למה אני מדברת עם המנהלת שלי על האפשרות שאולי אני אוכל לעבוד במשרה חלקית כשאני בכלל לא בטוחה שזה מה שאני רוצה ?
עכשיו היא מבחינתה מחפשת עובדת למשרה חלקית....ואני בכלל החלטתי שאני רוצה לעזוב סופית.
אנחנו רק דיברנו על זה...לא ממש שקלתי את מילותי לא חשבתי שבעצם זה שאני אומרת שכן שזה נשמע לי טוב...אני הופכת את זה לסופי כל כך.


אולי זה יעשה לי טוב לעבוד יומיים בשבוע.
אולי אני לא ארגיש יותר בדיכאון.
או שכמה שאני עושה זה פשוט לא מספיק.


ברור שזה לא ישתנה.
אני עדיין אשנא את העבודה הזאת.
אני פשוט אוכל לשרוד שם עוד קצת זמן...יותר ממה שיכולתי אם הייתי במשרה מלאה.

וזה גם מאוד תלוי.
יכול להיות שזאת שיכולה לעבוד 3 ימים בשבוע לא תתאים והיא תחפש מישהו אחר ואז אני אגיד לה שכדאי שתחפש מישהו למשרה מלאה.


אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
לתת לדברים לקרות ?
לסתום את הפה ולהנהן ?
אני לא רוצה לדבר.
לא רוצה להחליט שום דבר.

אם היקום שומע אותי.
בבקשה שהיקום שומע אותי.
תעשה שבסופו של דבר אנחנו נמצא עובד מחליף למשרה מלאה.
תעשה שאני אוכל לעזוב את המקום הזה שלא עושה לי טוב ומקשה עליי.

אולי לעבוד יומיים בשבוע זה טוב בשבילי.
אבל...בבקשה יקום תעזור לי להשיג את מה שאני רוצה ולא מה שטוב עבורי.
לא יודעת...בפעם הראשונה בחיי אני רוצה לעשות משהו שאני בכלל לא בטוחה שהוא הדבר הנכון.
זה כמו...לצאת עם מישהו שאת חושבת שלא מתאים לך.
או להיפרד ממישהו שאוהב אותך ומתנהג אלייך יפה רק כי את חושבת שמגיע לך יותר.

אני רוצה לעזוב.
אני רוצה להשתחרר מזה עכשיו ולנצח.
לא רוצה לחזור לשם יותר.
לא אכפת לי איך תעשה את זה.
בבקשה תעשה שהחודש הקרוב יהיה קל יותר וכיפי ובמיד בסופו אני אעזוב כמו שאמרתי שאני אעשה.


בבקשה תתן לה להבין שעדיף לה למצוא עובד במשרה מלאה מאשר להוסיף עוד מישהו.
בבקשה יקום תשחרר אותי.
תן לי ללכת.
בלי יותר מידי דרמות.
בלי להילחם.

כמו גבר שמחזיק לך את היד ואת אומרת לו "עזוב"...בבקשה תעזוב את ידי.
תן לי ללכת.
אפילו אם אתה חושב שאני עושה טעות - תן לי ללכת.

אני לא רוצה להילחם ולמשוך את ידי...אני רוצה שתעזוב אותי מרצונך החופשי.

אשכרה העבודה שלי זה כמו חבר שאני רוצה להיפרד ממנו והוא חושב שאנחנו רק בהפסקה אבל בעצם החלטתי שזה נגמר בנינו ואני לא יודעת איך להסביר לו שאנחנו לא בהספקה שזה נגמר סופית ושאני רוצה להיות לבד ולא לראות אותו יותר בחיים שלי.




למה אני כזאת ?
למה כל דבר איתי כל כך קשה ומסובך ?
אפילו המחשבות שלי.
אני עד כדי כך שונאת לעבוד שם...
אני מדוכאת מהמחשבה שבעוד חודש וקצת אני עדיין אהיה שם.
בבקשה שלא.
בבקשה שלא.
אני מתחננת.


האם יהיה לי אומץ לקום ברגע הקריטי ולהגיד..."לא מתאים לי ביי ?".
האם אני אגלה שזה דווקא בסדר ?
שהיקום צודק ?


ככה או ככה אני מקווה שבעוד חודש...אני כבר לא ארגיש כל כך כבולה ומדוכאת כמו שאני מרגישה עכשיו.
אני אפילו לא בטוחה למה.
אולי זה כי אני עובדת כל כך קשה ואני מרגישה שהעבודה הזאת גדולה עליי.
ואני מפחדת להגיד "זה קשה לי מידי...גדול עליי...כמה שאני עושה זה לא מספיק".


אני רוצה לבכות.
כי הלב שלי בבלאגן.
המוח שלי לא מבין מה הבעיה.
הוא מנסה להוביל אותי לתשובה הפשוטה אבל הלב שלי בכלל לא מקשיב.
הלב שלי בכלל לא יודע אם המוח שלי מסכים איתו או לא.
הוא בכלל לא רוצה לשמוע.
המוח שלי יכול להגיד 2 דברים :
1.לעבוד יומיים בשבוע זה אחלה בשבילך ואת חייבת לעשות את זה.
2.את חייבת להגיד לה שזה לא מתאים.

והלב שלי לא מוכן לקבל אף אחת מהאופציות.
ולכן הלב שלי לא שואל.
הלב שלי לא רוצה לדעת מה המוח חושב שעליו לעשות.
הלב שלי נותן ליקום להחליט.

והוא עושה את זה בהיסוס.
כאילו הוא נותן משהו יקר מאוד לילד קטן.
מקווה שיהיה בסדר אבל יודעת שהמון יכול להשתבש.


אני מרחמת על כל מי שקרא את הפוסט הזה.
כל כך הרבה בלבול חוסר ודאות ותחושות רעות שזרקתי לפה.
מעניין אם הלחץ והתחושה הזאתי שאני פשוט טובעת ברגשות של עצמי עברה הלאה.


ביי.






IM ALilan
ilan
23/03/2019 00:30
"אני לא יודעת מה אני פאקינג אמורה לעשות"
לדעתי זה גם מאוד משחרר.
אין דבר כזה נכון ולא נכון, כי מה בכלל אנחנו אמורים לעשות פה? מה בכלל המטרה של היקום?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.