עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

לרדת מרכבת ההרים

05/03/2019 09:33
sunshine
החלטתי להתפטר.
אני לא מוותרת.
אני עוברת הלאה...

למה שאני אתפשר על מקום שהוא לא מושלם בשבילי ?
למה שאני כל כך אתאמץ ואעבוד קשה ?
אני פשוט לא מבינה למה...

קיבלתי המון.
המון דברים רעים - לקחים וגם המון דברים טובים - מתנות.
אבל בסופו של יום אני לא שמחה ללכת לעבודה.

שאלתי את חברה שלי שהחליפה מלא מלא עבודות.
"איך את יודעת שזהו ?,שמיצית ? מתי את יודעת שאת רוצה לעזוב ?".
היא ענתה בפשטות "כשזה כבר לא כיף יותר".

עבודה אמורה להיות כיפית.
אולי לא כולם יסכימו איתי.
אבל אני לא אחת כזאת שמשתמשת במשפט "העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו".

העבודה שתהיה חיי תהיה בול בשבילי.
בול במידה.
ונכון...העבודה שיש לי כרגע היא טובה לי בהמון מובנים...אבל היא לא מה שעושה לי טוב בפנים.


בכל אופן אני מודיעה על ההתפטרות שלי רק בעוד חודשיים.
אני חייבת לשרוד לפחות חצי שנה.
שימו לב "לשרוד"...זו המילה שאני משתמשת בה.

למה אני צריכה להרגיש שעבודה זה קרב ומלחמה ?
ככה זה מרגיש.
מלחמה על להשאיר רושם טוב על מישהו שרואה בך את הפגמים.

אני לא מרגישה שאני מסוגלת להצטיין בעבודה הזאת.
וזו הסיבה העיקרית למה אני באמת רוצה לעזוב.
ולרשימה יש עוד הרבה סיבות...חלקם הגיוניות וחלקם מטורפות.

יש הרבה סיבות בעד לעזוב...יש מעט בעד להישאר.


באופן מוזר ביום שהחלטתי שזהו...היה לי יום נהדר.
והיום שאחרי גם לא היה נורא...אבל כן היה לי איזו אי הבנה אם המנהלת שלי.
אנחנו פשוט לא מבינות אחת את השנייה.



מיותר לציין שההורים שלי לא הגיבו טוב.
"ומה תעשי?" - לא יודעת.
הייתי צריכה לומר "מה שאני רוצה".


החיים כמו שהם...עם הדרכים הסלולות והחוקים וההסכמות החברתיות...הם פשוט לא מתאימים לכל אחד.


אני לא מאושרת.
פשוט מאוד.
או כמו שצעקתי לאמא שלי כמה וכמה פעמים "לא טוב לי !" , "מה לא ברור ?!".


אתמול נחתה עליי ההבנה שעל אושר צריך להילחם.
שזה לא משהו שבא לאנשים שפשוט יושבים ולא עושים דבר.
מה שבטוח...מה שאני עושה עכשיו...בינתיים...לא עושה אותי מאושרת.

מי יודע.
אולי בעוד חודשיים דברים יהיו אחרת.
אולי אני בסוף לא אתפטר.

אבל זה רק אם דברים ישתנו.
רק אם אני ארגיש טוב באמת ולא רק ברגעים מסויימים.
רק אם זה הרשימה נגד לעזוב תהיה יותר ארוכה והגיונית מהרשימה בעד לעזוב.


חבל שאף אחד לא הזהיר אותי.
שאף אחד לא אמר לי ש"עבודה" יכולה להיות כמו רכבת הרים רגשית.
פעם את הכי למטה ופעם את למעלה וטוב לך.

הנה אני מזהירה אתכם.
עבודה יכולה להיות לפעמים כמו רכבת הרים רגשית.
אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מעדיפה גלגל ענק.


אז אני יורדת מהרכבת הזאת.
אני יורדת ועוברת למתקן הבא.
אולי לקרוסלה.

כי עד שהתחלתי לעבוד החיים שלי היו גלגל ענק שפשוט נתקע למטה...כאילו חיכה שאני ארד.
עכשיו החיים שלי הם רכבת הרים.
אני לא יודעת מה החיים שלי יהיו אחרי שאני אתפטר...אבל כרגע יש לי בחילה...אני רוצה להקיא.

להקיא את כל הדברים הרעים שאני סופגת לתוכי כי פשוט אין לי ברירה.
להקיא את כל הלחצים.
להקיא את כל הציפיות שלא תואמות את מי שאני.

אז אני יורדת.
יורדת מהרכבת הרים הזאת.
יורדת כדי להקיא סוף סוף בשקט.

עכשיו כשאני חושבת על זה חלמתי על קיא בלילה.
חלמתי שמישהו מקיא ואני טופחת לו על הגב.
לא זוכרת מי זה...אפילו לא אם זה בן או בת.

בכל אופן בחלום הקיא שלו גרם לי גם להקיא.
אבל החזקתי אותו והכרחתי אותו להקיא את הכל.
אז ברגע שאני ארד מהרכבת הרים אני כנראה ארוץ לשיחים להקיא.












edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.