עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

טיוטה -קנאה

14/02/2019 09:02
Venus
"את מקנאה?",הוא שאל אותה בחיוך.
"פחח",היא אמרה בזלזול,"אני ניראת לך כמו אחת שמקנאה?!".
החיוך שלו התרחב.
הוא התקרב אליה מספיק כדי לגרום לה להרגיש לא בנוח ולהישען לאחור.
"את יכולה להיות איתי",הוא הטיח בה,"אבל את לא רוצה",הוא אמר בנוקשות.

היא שתקה והביטה בעיניו המומה.
"אין לך מה לקנא בה",הוא אמר בכנות,"זה משגע אותי שאת...מתעלמת מזה".
"מתעלמת ממה?",היא שאלה מבולבלת.
"תפסיקי. תפסיקי להעמיד פנים שאת לא יודעת",הוא התחנן.
היא שתקה ולא הבינה מה הולך.

"סלח לי יש לי מה לעשות",היא אמרה והתעלמה ממבטו כשעברה על פניו.
הוא תפס אותה ומשך אותה לאחור כך שתעמוד שוב מולו.
הוא עמד קרוב כל כך שהיא לא יכלה להביט לו בעיניים.
הוא עמד בינה לבין קיר המשרד.
כבר היה מאוחר ולא היה אף אחד חוץ מהם בכל המשרדים.
"תסתכלי עליי",הוא דרש.
היא הרימה את ראשה ובמאמץ רב הביטה בו.
"נמאס לי. או שאת איתי או שזה נגמר",הוא החליט.
"אני לא מבינה מה אתה רוצה",היא אמרה בייאוש.
"אותך!",הוא התעצבן ודפק על הקיר כשהיא לכודה בין שתי ידיו.
"אותך",הוא לחש והתקרב אליה יותר משהרשתה לו.

היא קפאה.
הלב שלה רצה אותו אבל בו זמנית גם לברוח הכי רחוק ממנו.
הוא היה כל כך קרוב וזה הקשה עליה לנשום.
הוא ראה שהיא נלחצת והתרחק לאחור.
ידיו כבר לא חסמו את דרכה.
היא יכלה לברוח...אבל לא לפניי שהיא תבהיר לו איך היא מרגישה.

"אני לא יכולה להיות איתך",היא אמרה בקרירות,"אל תשאל למה. אני מרגישה כמוך אבל אני לא יכולה לעשות שום דבר לגביי זה. אתה לא חייב להבין את זה...אבל בבקשה תכבד".


הסיפור הזה היה אמור להיות טיוטה...אבל שוב לחצתי למטה על שמור טיוטה וזה שמר אבל לא כטיוטה.
אז אני פשוט אשאיר את הסיפור הלא ברור והלא גמור הזה שבטח לא הייתי מעלה בחיים פה.
יש לי כל כך הרבה טיוטות לאחרונה...דברים שאני כותבת ולא קולעים בול למה שרציתי לגעת בו.

הפעם ניסיתי לגעת בנושא הקנאה.
איך זה שהקנאה משגעת אותנו ושרגע אחד לא אכפת לך ממנו ורגע שני את מתחרטת שלא עשית שום דבר כדי להפוך אותו לשלך.
ניסיתי...לא מי יודע מה עבד.
אבל אם זה כבר עלה אז שישאר שם.

הוספתי לסיפור החסר הזה סוג של סוף...אבל הוא רחוק מלהיות שלם.
edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: