עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

שדון קטן

12/02/2019 10:31
Venus
אני מרגישה כאילו יש איזה שדון קטן שמסתובב סביבי ופשוט מחרב את הדברים.
אני מרגישה שאני משתגעת כבר.
המנהלת שלי חושבת שהיא אומרת לי דברים שהיא לא אמרה והיא חושבת שעשיתי דברים שלא עשיתי.
הזיכרון שלי לא דפוק...אני יודעת מתי אני עושה משהו ומתי לא...אבל אני לא ממש יכולה להגיד לה "את לא אמרת לי",כשהיא בטוחה שהיא אמרה לי.
ואני לא ממש יכולה לומר לה "זאת לא הייתה אני",כי אז היא תגיד לי,"את היחידה פה. אז מי זה היה הבחור השני ?".
היא פשוט מסיקה שאני עושה את כל הטעויות.
והיא בטוחה שהיא אמרה לי דברים...שהיא פשוט לא אמרה.
אני לא יכולה יותר ככה.

אתמול עשינו שיחת הבהרה.
היא אמרה לי דברים שמפריעים לה...חלק קיבלתי כי זה נכון וחלק הבנתי שאני בחיים לא אצליח לשנות...כי זה לא אני עשיתי...אני פשוט צריכה להיות זהירה.
צריכה להפסיק לתת לה אפשרות להאשים אותי בדברים.
זה לא שהיא "מאשימה" אותי...היא פשוט חושבת שעשיתי טעות שלא אני עשיתי.
וזה מרגיש נורא.

יש פה 2 אופציות...או שהזיכרון שלי דפוק...או שלה.
כי אם היא מספרת לי מקרה שקרה איתי ואני אומרת לה "זאת לא הייתה אני",והיא בטוחה שזאת הייתה אני...ואני בטוחה שזאת לא הייתה אני...מישהי פה צריכה מנוחה דחוף.

אני יודעת מתי אני עושה משהו ומתי לא.
וכשהיא מספרת לי על מוצר מסויים ש"אני" מצאתי שהוא פגום ו"אני" הראתי לה אותו ו"אני" החלפתי אותו ללקוחות...ואני בטוחה שזאת לא אני.
כי הייתי זוכרת אם המוצר הספציפי הזה היה מוחזר אליי פגום...ואני הייתי זוכרת אם הייתי מספרת לה ומראה לה...והייתי זוכרת אם הייתי מחליפה אותו במוצר תקין...שום דבר מזה לא קרה.
זאת לא הייתה אני.
ואמרתי לה.
אבל היא פשוט ויתרה.
היא במקרה סיפרה משהו ובין אם זה קרה או לא קרה...זה לא באמת חשוב.
אז היא עברה הלאה.
אבל אמרתי לה...נשבעתי לה שזאת לא הייתה אני...והיא לא האמינה לי.
היא פשוט ויתרה.
כי זה לא חשוב לה...מבחינתה זאת הייתה אני.
ככה היא זוכרת את הדברים.
וזה לא שאני יכולה להוכיח שמשהו שלא קרה...לא קרה.


למה ?
למה היקום שם אותי במקום הזה ?
למה אני צריכה להתמודד עם בן אדם שבטוח שאני עושה דברים ושהוא אומר לי דברים שהוא לא אמר !?!.


היא שמה פתק במגירה.
היא חיפשה אותו ולא מצאה.
היא שאלה אותי איפה הוא...אני בכלל לא ידעתי שהיא שמה במגירה הזאת פתק.
היא נראתה נסערת ועייפה..."אני עושה משהו כדי שאני לא אצטרך לעשות אותו עכשיו ועכשיו אני צריכה לעשות את זה שוב".

לא הבנתי למה היא כל כך נסערת.
אז שאלתי.
"את אמרת לי שהוא שם ולא זכרתי או משהו כזה ?".
היא אמרה שכן.
אני הבנתי...היא חושבת שהיא אמרה לי משהו שהיא לא אמרה.
או שהיא כן אמרה...ולא שמה לב שאני באמצע משהו אחר ולא איתה...גם אפשרי.
מה כבר יכולתי לעשות חוץ מלהתנצל ולשאול אם "את כועסת עליי?".
היא שתקה ונתנה לי להבין שכן.
לקוח בא לשנייה וטיפלתי בו.
ואז לבסוף היא אמרה..."לא אני לא כועסת".
היא טובה יותר מזה.
היא בן אדם שמתעלה מעל הדברים האלה...לכעוס זה מתחתיה.

וככה קרה שישבנו והיא אמרה לי כל מיני דברים שמפריעים לה שאני לא עושה.
שמחתי שזה קרה...כי הרגשתי שהיא מצפה ממני לדברים מסויימים...והיא לא אומרת לי מה הם!!


בכל אופן.
אנחנו במצב טוב יחסית.
ואני אומרת יחסית כי אני יודעת שקרו כבר כמה מקרים בהם היא חשבה שהיא אמרה לי משהו...והיא לא.
היא באמת לא אמרה לי.

אני גם חושבת על זה הגיוני...את הפתק היא כתבה אחרי שכבר הלכתי הביתה...כי זה השעה שבה היא יכלה לספור את מה שרצתה לספור.
איך בדיוק היא אמרה לי עליו?
הרי אנחנו לא מדברות בפלאפון.
רק בהודעות.
ולמחרת בבוקר שבאתי למגירה לקחת משהו...היא גם לא שלחה לי שום הודעה שהזהירה אותי שיש שם פתק חשוב.

משמע...הפעם אני צודקת.
הפעם אני בטוחה ב100% שהיא לא אמרה לי.

אבל זה לא משנה.
אני לא יכולה להתווכח איתה על זה.
היא בכלל לא מפקפקת במה שהיא אומרת.
היא בכלל לא תוהה לעצמה אם אולי היא לא אמרה לי.


וזה למה אנחנו במצב טוב "יחסית".
עד הפעם הבאה שהיא "תגיד" לי משהו ואני "אשכח".

אם זה יקרה עוד פעם.
אני אגיד יפה שלום.
אני לא מסוגלת לעבוד במקום עבודה שבו לא סומכים על המילה שלי וחושבים שאני שכחנית.
נכון...אני כל יום שוכחת משהו בעבודה...חפץ...או לעשות משהו שרציתי לעשות...אבל אני נזכרת ששכחתי.
אני נזכרת !

אני לא שוכחת שכחתי.
אני יודעת מתי אני שוכחת דברים.
ואני לא אתן לאף אחד לתת לי הרגשה שאני לא אמינה מספיק.
שאי אפשר לסמוך על הדברים שאני אומרת.


אני לא אתעמת איתה...כי זה סתם לא יעשה לה טוב.
כי לא מגיע לה.
אני פשוט אתפטר.

שמעת שדון קטן מסריח ?!
תפסיק להוזיז דברים ולהפיל כי בסוף אני אלך ואתה יודע שאם אני אלך יהיה לך משעמם בחיים!
אז תיזהר!
אני מזהירה אותך!



עכשיו מה שנשאר לי זה פשוט להיות עירנית.
להיות מודעת לכל פעולה קטנה שאני עושה.
לכל פעולה קטנה שהמנהלת שלי עושה כדי שאני אדע יותר על מה שהולך בחנות.

זו מלחמה.
וזו המלחמה הכי חשובה לי.
מלחמה על אמת.
כי אם יש דבר אחד שאני לא מוכנה לקבל...זה שאנשים יחשבו עליי דברים שהם לא נכונים.





edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: