עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

מתחת לשמש נושמת לרווחה

27/01/2019 00:01
sunshine
עוד מעט כבר מחר.
עוד מעט יום ראשון.
אני עובדת בבוקר.
אין לי כוח.
בעצם יש לי כוח.
קטן עליי.
לקום.
להתארגן בלבוש חם מספיק לקור של הבוקר.
צעיף,מעיל,לכפתר את 2 הפתורים הראשונים להכניס את הידיים לכיסים ולצאת.
ללכת 5 דקות לתחנה ולחכות לאוטובוס.
לעלות על האוטובוס.
לשמוע קצת מוזיקה ולחשוב קצת על החיים שלי...מידי פעם יש איזו זריחה יפה ששווה להסתכל עליה ולהסתנוור ממנה קצת.
לרדת.
לחכות בתחנה לאוטובוס השני.
לפעמים לוקח לו 2 דקות, לפעמים 10 ואז אני אוכלת סרט של מה יקרה אם אני אאחר.
לעלות עליו.
לצעוד דקה מהתחנה ועד המדרגות...לא לשכוח להסתכל על השמיים לפני שאני עולה על המדרגות.
השומר מסתכל עליי מרחוק.
אני מנסה לזהות אם זה השומר שאותו אני רואה בדרך כלל או שזה אחד מהשומרים האחרים.
מקווה שזה השומר החתיך הנחמד.
ואם לא החתיך הנחמד אז החתיך הנחמד מידי.
ואם לא החתיך הנחמד מידי אז את השומר המבוגר הרגיל.
אומרת להם בוקר טוב.
לפעמים הם מבחינים בי ואומרים בחזרה ולפעמים הם בוהים קדימה ובכלל לא שמים לב אליי.
נכנסת לבניין.
מסתכלת שמאלה לקיר של המראה ורואה את עצמי עוברת.
מסתכלת על החנות מול החנות שבה אני עובדת לראות מי נמצאת שם.
פותחת את החנות.
מניחה את הדברים.
אם חם מורידה את הצעיף.
מעבירה כרטיס.
יוצאת להביא סחורה.
חוזרת.
פותחת את הקופה.
מדליקה את האור.
פותחת את החנות.
הלקוח הראשון נכנס.
וזהו.
מסיימת את כל הדברים הרגילים שאני צריכה להכין כל בוקר.
נכנסת לאתר לראות אם יש משהו חדש.
מחכה שהמנהלת שלי תבוא.
היא באה מאוחר.
אני כבר עייפה אבל עסוקה בכל הדברים שיש לעשות.
אני יוצאת להפסקה...אוכלת למרות שלא ממש בא לי על האוכל.
חוזרת.
ממשיכה לעשות דברים שקשורים לעבודה.
מדברת קצת עם המנהלת שלי על דברים שקופצים לי לראש שלדעתי היא צריכה לדעת.
מגיעה השעה שבה היא אומרת לי ללכת...אני לא ממהרת ללכת כי יש לי עוד דברים לעשות אבל יודעת שאני חייבת לצאת.
אז אני יוצאת במהירות.
הולכת לשירותים לפי שאני הולכת לאוטובוס.
נזכרת ששכחתי משהו בעבודה.
חוזרת.
לוקחת את מה ששכחתי.
נפרדת במבוכה מהמנהלת שלי שוב.
בודקת מתי האוטובוס אמור להגיע.
אופציה א' - 3 דקות - רצה.
אופציה ב' - 15 דקות - מתבאסת.
אופציה ג' - 28 דקות - רוצה לדפוק לעצמי את הראש בקיר.

עולה על האוטובוס.
בדרך כלל מהדלת האחורית.
יושבת במושבים האחוריים.
המושב הכי נוח הוא אחד לפני האחרון משמאל.
אם הוא תפוס אני הולכת לשורה האחרונה יושבת במושב הימני הכי קרוב לחלון.

שומעת מוזיקה.
מאבדת תחושת זמן.
רוצה שהנסיעה תימשך לנצח.
העיניים נופלות.
רוצה לנסוע לנצח.
והנסיעה ארוכה כל כך.
בסופו של דבר מבינה שעוד 2 תחנות אני צריכה לרדת.
מתאפסת על עצמי.
מכינה את הרב קו ובודקת מתי אמור להגיע האוטובוס השני.
יורדת.
רצה לתחנה השנייה.
תופסת את האוטובוס.
יורדת.
הולכת הביתה.
לפעמים עוברת במכולת או בחנות נוחות.
נכנסת הביתה.
נכנסת לחדר.
מורידה הכל.
מתרסקת על הספה בסלון כי על המיטה שלי יש יותר מידי דברים כבדים.


וככה זה כל יום.
כל יום אני רוצה שנסיעה תימשך לנצח.
כל יום אני ממהרת לתפוס את האוטובוס.
כל יום אני יוצאת מהעבודה - שוכחת משהו - חוזרת ושוב יוצאת.

למה שמחר יהיה אחרת ?
למה שמחר יהיה משהו קצת יותר מעניין ?
למה שמחר יקרה משהו שישנה לי את כל החיים ?
אלו החיים שלי עכשיו.
עם זה אני חיה.
ושום יום הוא לא שונה מקודמו.
זה לא רע.
זה בסדר.
זה מאוזן.

אלו ימים של קור...של שקט...של עבודה.
היום היה יום של חום...של רעש הציפורים...של לשבת לקרוא ספר מעניין בשמש.

פינקתי את עצמי היום.
יצאתי החוצה שכבתי על המיטת שיזוף בחצר שמתי שרפרף והנחתי עליו את הספרים שאני אולי ארצה לקרוא.
פתחתי את הספר הראשון שבו יש עמוד לכל יום בשנה.
פותחת את הדף של התאריך של היום 26 בינואר.
והשורה הראשונה היא - "אינך יכול ליצור את החדש בעוד אתה שקוע בישן".

עצרתי.
שכבתי ונתתי לשמש לחמם את פניי.
אולי זאת הסיבה.
אולי זה למה שום דבר לא זז בחיי.
אני עדיין שקועה בעבר.
עדיין חושבת עליו.
עדיין רוצה לחזור אליו.
אז אני מצפה שהחיים ישחררו אותי ממנו יתנו לי דברים אחרים להתעסק בהם...אבל בעצם...אני צריכה להפסיק להתעסק בו.
אני בתקופה כזאת בה אני מאפשרת לדברים חדשים להיכנס לחיי.
אני החלטתי.
אני רוצה להרפות מהעבר.
מהחברים הישנים שלי.
הם כבר לא רלוונטיים אליי.
ממנו.
הוא כבר לא חלק.
וגם אם הוא יכנס שוב לחיי...הוא פשוט יצא שוב.
הוא לא כאן כדי להישאר.
אני מניחה שהוא בא כדי ללמד אותי שיעור וללכת.
והוא לימד אותי המון.
כבר למדתי מספיק.
סיימתי ללמוד.
סיימתי להתגעגע.
הלאה.
אני חייבת לאפשר לדברים חדשים להיכנס.

להתחדש.
אני מחדשת את הנשמה שלי כל יום.
למרות שכל יום הוא אותו דבר.
משהו בי צריך את זה.
זאת תרפיה בעבודה.
קצת איזון...זה מה שקיבלתי עכשיו.
אני חייבת להינות ממנו.
כי תקופות מאוזנות וטובות לא באות לי בקלות.


אז אני קמה מוקדם וישנה 5 שעות בקושי.
בסדר.
לא נורא.
במילא ב9 בבוקר אני אהיה בסדר.
רק צריכה לשרוד את השלוש שעות הראשונות של הבוקר.

אני רוצה יותר.
טוב לי בעבודה.
אבל אני רוצה יותר
אני רוצה יותר ימים כמו היום.
שבהם אני יכולה להירגע בשמש ולקרוא להנאתי.
לפנטז.
היה לי רעיון מעולה לסיפור.
יותר נכון לסרט.
אבל מכיוון שסרט זה בלתי אפשרי אני פשוט אהפוך את זה לסיפור.
אילו רק היה לי זמן גם לכתוב אותו.

לילה טוב אהובים.
הלוואי שתרגישו את החום של שמש בלבכם כמו שאני מרגישה אותה עכשיו.
הכל רגוע.
הכל טוב.
שום דבר לא מרגיש חסר.
אבל זה ברור שמשהו חסר.
לא יכול להיות שככה זה ישאר כל הזמן.
מתישהו דברים ישתנו.
אני פשוט מנסה להבין איפה אני נמצאת כרגע.
האם אני למעלה ?
האם זה הטופ שלי ?
המקום שבו אני מרגישה רגועה.
האם עכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להינות מהפסגה ?

נראה בעוד חודש אם זה אכן המצב.
אם אכן הגעתי לאיזון בלי אפילו להבין איך עשיתי את זה.

איפה הנשמה שלי נמצאת כרגע ?
היא מחוברת לטבע.
מסביבה הכל ירוק.
והשמש זורחת ומחממת אותה.
הציפורים מציצות.
העלים זזים קצת ברוח.
ויש אוויר.
סוף סוף יש אוויר.







edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.