עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

שיחה עם עצמי - ( פיצול אישיות אמיתי)

16/01/2019 11:10
sunshine
ניסיתי להבין למה פתאום נזכרתי בו בשלושה ימים האחרונים
אני מניחה שהתת מודע שלי זכר משהו שאני לא זכרתי.
זה היה לפני שנה...בדיוק בתאריך שבו זה קרה שנה התחלתי להיזכר בו.
הוא צעק עליי בטירוף.
הוא כל כך כעס כמו שבחיים שלו לא ראיתי אותו כועס.

ואני הבאתי אותו למצב הזה.
אני עשיתי את זה.
למחרת חברה שלו דיברה איתי ושאלה אותי מה עשיתי לו...ביקשה ממני לעזוב אותו...היא אמרה שהיא אף פעם לא ראתה אותו כל כך כועס.

אני מניחה שככה זה בינינו.
משהו בי מדליק משהו בו.
אני מחרפנת אותו.
אפילו שאני בכלל לא מתכוונת לזה.
ואז לא ידעתי איך לעצור את זה.
מתי להבין שאני דוחקת אותו לפינה מבחינה ריגשית.

מאז כבר הספקנו להיפגש...
רגע...עברו שנתיים מאז.
לא שנה.
וואו.

שנה חצי אחרי הספקנו להיפגש שוב.
זה היה חודש כזה שבגלל החגים יצא ראיתי איתו ואפילו דיברתי אותו כמה וכמה פעמיים.
אני זוכרת שהלכנו ברחוב יחד עם עוד אנשים באחד החגים והוא דרך לי על הרגל.
הוא הלך מאחוריי.
התלוננתי על כך...הוא אמר "בעיה שלך שאת הולכת לי בין הרגליים".
"אבל אני לא רואה אותך אתה צריך להיזהר לא אני".
ואז התחלנו לריב על זה.
אמרנו את הדעות שלנו שוב ושוב ובסוף הוא אמר "דיי",בטון סמכותי.
אני עצרתי.
כי כבר אז הבנתי ולמדתי...שאולי אנחנו רבים על שטויות ואני לוקחת את זה בקלות...אבל הוא באמת מתעצבן.
אני תוהה לעצמי מה האנשים שרואים את הדינמיקה שלנו מהצד חושבים עלינו.
הרי אפילו אני לא מבינה מה הקטע שלנו.


אם ניפגש שוב זה יהיה אותו דבר.
אפילו שעברו שנים.
כי אני לא השתנתי כל כך.
והוא אולי קצת השתנה...אבל לא החלק שבו שמשתגע ממני כל פעם מחדש.


אני לא יודעת אם זה בסדר לרצות לנסות שוב.
אבל הוא לא ייתן לי.
הוא לא יכניס אותי לחייו שוב.
אני מניחה שהחיים שלו הרבה יותר קלים בלעדיי...אפשר לחשוב איזו בחורה קשה אני...
אבל זאת עובדה.
אני צריכה לקבל את זה.
הסיפור שלנו נגמר.
אולי יהיה עוד פרק...עוד סצנה אחת...אבל הסוף כבר ברור.
בסוף כל אחד הולך לדרכו ושוכח מהשני.



למה אני עדיין תקועה עליו ?!
יותר נכון למה העולם לא עוזר לי לעבור הלאה.
כאילו אני מנסה להמשיך...אבל זה כאילו שהעולם שלי לא נותן לי.
אולי אנשים פשוט לא מתים עליי...אולי אף אחד לא רוצה להיות קרוב אליי.
אי אפשר להאשים אותם.
אני בחורה עם הרבה בעיות.
אבל אף אחד לא מחבב אותי.
איך זה יכול להיות ?!
כאילו אני לא מדברת על הבחורים האלה שרוצים אותי בלי בכלל להכיר אותי.
אני מדברת על אנשים שאני מדברת איתם והם אחלה ואני רוצה שנהיה קרובים יותר...אבל זה פשוט לא קורה.

הנה מחשבה מטומטמת..."אולי אם הייתי רזה זה היה עוזר לי בחיים".
ונכון...זו אכן מחשבה מטומטמת.
אבל תחשבו על זה...אנשים יסתכלו עליי אחרת...כבר לא יהיה אכפת להם כמה אני אוכלת.

אני יודעת שהבחור ההוא שלא סובל אותי חושב שאני אוכלת יותר מידי..."את רוצה להרזות ואת אוכלת חטיפים",הוא אמר לי בזמן שלקחתי עוד מהכיפלי שעל השולחן...בתשובה דחסתי עוד מהכיפלי לפה,"אני אוכל מה שאני רוצה ואני ארזה".

טוב.
מה אני אגיד.
יש לי עוד 8 חודשים בערך להוכיח שצדקתי.
יש לי 8 חודשים עד התקופה הזאת שאני יכולה בכלל לראות אותו.
אני מקווה שהוא יהיה שם...איפה שאני צריכה אותו בעוד כמה חודשים.

אם אני אוריד קילו בחודש זה יהיה שינוי אדיר וזה יהיה מספיק כדי שאני לא אצא מטומטמת על הסצנה הזאת שאני דוחפת ממתקים לפה ואומרת שאני ארזה.
אני זוכרת שהוא הסתכל עליי ונד בראשו...הוא שפט אותי.
וזה אומר שאכפת לו ממני.
וזה הדברים האלה...הקטנים...שמקשים עליי לשכוח אותו.
רגעים בהם הוא התנהג באכפתיות, רגעים בהם הוא זכר משהו שאמרתי לו...כי מצד אחד הוא מתנהג כאילו אני לא שם...מצד שני הוא מודע לנוכחות שלי.
אני לא בלתי ניראת עבורו.

אני חושבת שזה מה שחסר לי.
כי אני מרגישה בלתי ניראת אפילו לחברות שלי...שהן פשוט לא רואות אותי...אבל הוא ראה אותי.
ואני ראיתי אותו.

אני מבינה למה זה נגמר.
אבל אני לא מבינה למה זה לא יכול להתחיל מחדש.

טוב סאנשיין תתגברי.
דיי.
מה נתקעת עליו ?
אפשר לחשוב מי הוא.
אפשר לחשוב מה יש בו.

את חושבת שאת צריכה אותו אבל את לא.
חוץ מזה שמה שאמור לקרות קורה.
ואין לך שום שליטה על זה.
אז תשחררי.
תפסיקי להיאחז בזיכרונות האלה.

אבל אני לא נאחזת !
זה פשוט שם.
מה אני כבר יכולה לעשות ?
את אומרת לי לעבור הלאה לשחרר...לשכוח.
אבל אפילו שאני לא זוכרת הרבה.
אני כן זוכרת איך הוא גרם לי להרגיש.
הוא הבן אדם היחיד שאני מרגישה שמסוגל בכלל לראות אותי ולהבין אותי !
ודווקא הוא לא רוצה שום קשר אליי...את מבינה כמה זה מתסכל ?!
מי את חושבת שאת שתגידי לי פשוט לעזוב ?
מה את חושבת שאני לא רוצה לשכוח ולשחרר ולהתגבר עליו ?!
אני אפילו לא מבינה מה יש להתגבר הרי זה לא שאני מאוהבת בו או משהו.
את חושבת שזה פשוט ?
אני מנסה כדי שאני ארגיש יותר טוב.
אני יודעת שברגע שכבר לא יהיה לי אכפת ממנו אני ארגיש שניצחתי.
אבל כבר הפסדתי.
כי הוא כבר שכח אותי.
הוא עקף אותי.
זה כאיל ושאנחנו אקסים או משהו כזה.
זה פשוט לא מובן לי !!


אם הוא לא מחבב אותי בתור בן אדם אז שיגיד לי !
אם אני מעצבנת אותו אז שיגיד לי !
הוא למעשה נתן לי את התשובה הכי חרושה אבר..."זה לא את זה אני".
ונכון שקיבלתי את התשובה הזאת.
אבל מה אם זה לא נכון.
מה אם הוא משקר לי.
מה אם זו כן אני.


שוב המחשבה המטומטמת הזאת שאם אני ארזה הכל יהיה אחרת.
מה הקטע שלי לריב עם עצמי ?!

מצד אחד אני חושבת שלהרזות יעזור לי בחיים מצד שני...מה זה לא אכפת לי.

אני שונאת שאנשים חושבים שאני מזניחה את עצמי.
כאילו...פשוט לכו לעזאזל.
אבל האמת היא שלהרזות באמת יקל על חיי.
סוף סוף אני אוכל לאכול מה שאני רוצה בלי שההורים שלי יגידו שזה משמין אותי.
כי אני לא טיפוס שמשמין ממה שהוא אוכל.
אני אוכלת בדיוק את מה שאני צריכה.
אבל מה לעשות שהיו לי משברים בחיים שעברתי אותם באכילת יתר.
בלהכאיב לעצמי.
בלהטביע את עצמי בקולה.
מקולה אי אפשר להקיא.


אוף.
אני מרגישה שאני טובעת ברגשות של עצמי.
למה תמיד אני חוזרת אליו ?
כאילו שהוא היחיד שיכול להציל אותי.
מה הוא כבר עשה שגרם לי לחשוב שהוא יכול להציל אותי !?

מה את רוצה ?
את כבר שנים יושבת וכותבת עליו...מה את רוצה ממנו ?!

שפשוט יהיה איתי.
שישמור אותי קרוב אליו.

את מבינה שזה לא יקרה נכון ?

אני מבינה.
אני פשוט לא מאמינה שככה זה נגמר.
איך הוא יכול להיות רחוק ממני ?!
אני פשוט לא מבינה!


אני מבינה.
בעבורך הוא היה מיוחד ואת מבינה לפי המעשים שלו שבעבורו...את משהו בר חלוף.
משהו שאפשר לשכוח.
ואת לא מוכנה לקבל את זה.

כי הוא מתנהג אחרת שהוא לידי.


אבל כשאת לא לידו הוא בכלל לא חושב עלייך.
הוא בכלל לא מתעניין בך.
הוא שונא לשמוע עלייך.
זוכרת כשישבת עם חברה שלך והיא דיברה איתו ואז היא אמרה לו שאת גם נמצאת והוא שאל איזו סאנשיין...כי הוא מכיר כמה...הוא אפילו לא חשב שזאת את.
את האחרונה שהוא חשב עליה.
ואז שהוא שמע שזאת את הוא אמר "החרא הזאת"...את חושבת שהוא אמר את זה כי הוא ידע שאת שומעת אותו.
אבל תכלס.
יכול להיות שהוא באמת התכוון לזה.
יכול להיות שהוא נחמד אלייך אבל תכלס...הוא פשוט לא מחבב אותך.
בכלל.


נכון.


את צריכה עוד חמש דקות להתארגן לעבודה.


אני יודעת.


אז למה את יושבת כבר דקה שלמה ובוהה במסך ?



אני מנסה לפתור את זה.
שתינו מנסות לפתור את זה ואנחנו לא מצליחות.
כי הבנתי...הוא לא מחבב אותי.
לא אכפת לו ממני.
הבנתי.
אבל זה לא עוזר לי...אני עדיין מרגישה אותו דבר.
אני עדיין מרגישה שאני מיוחדת בעבורו.
אפילו אם זה בצורה שלילית...אני לפחות לא בלתי ניראת.

אני לא מבינה למה את לא מצליחה לשחרר.


אני גם לא מבינה.


טוב אז אני מניחה שלא הייתי הרבה לעזר.
מצטערת שאת עדיין מרגישה ככה ושאני לא יכולה לעזור.


למה את כל כך חכמה ואני כל כך מטומטמת ?


כי לי אין לב.
תאמיני לי בלי לב גם את היית חכמה כמוני.


את בטוחה שאין לך לב ?
תראי כמה את אכפתית כלפיי.

את אני.
ברור שאכפת לי מעצמי.
אבל אכפת לי רק מעצמי.
לא מאף אחד אחר.
את לא זוכרת שפעם את היית אני ?
את לא זוכרת כמה רע הרגשת עם עצמך ?
שכעסת על עצמך שלא אכפת לך מאף אחד ?
שיש לך לב קרח ?
שאת אגואיסטית ?


אני זוכרת.
ואז הוא הגיע.


פתאום התעוררת.
היה לך אכפת.
התרגשת מזה שסוף סוף מצאת מישהו שאכפת לך ממנו.
ונתת לו את כל מה שיכולת לתת.
לא השארת שום דבר לאחרים.
עכשיו הוא הלך.
את יכולה לתת את האהבה והאכפתיות שלך לאנשים אחרים.
הלב שלך כבר לא קפוא.
את יכולה להרגיש.
תרגישי.
תיתני.
אפילו אם לא תצליחי להרגיש אכפתיות כל כך חזקה כמו שהרגשת אליו...לפחות תנסי.
אל תוותרי.



אני צריכה לחשוב על זה.


את צריכה להתארגן לעבודה.


חרא.


אני יודעת.



אני שומעת אותך צוחקת בתוך הראש שלי !
חוצפנית.


אני מרגישה אותך מחייכת.
אל תשחקי לי אותה כועסת.
וכן אני צוחקת !
את לוקחת את הדברים בצורה קצת יותר מידי כבדה.
שחררי.
מחר שתינו יודעות שאת תקומי בבוקר ותעשי את הכל שוב.
ואז יגיע שישי.
ואז שבת.
ועד ראשון את תתגברי על השפעת הזאת.
עכשיו יאלה לעבודה!

טוב טוב...הלכתי.








Dor Schneideredya
edya
17/01/2019 08:17
מניחה שכשתבוא אהבה אחרת זה יעלם.. קחי את עצמך קצת יותר באיזי..
בהצלחה :)
sunshine
20/01/2019 14:14
תודה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.