עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

מטומטמת ברגעים החשובים

15/01/2019 14:33
sunshine
לא,אני לא בסדר.
מה קרה ?
שום דבר לא קרה.
שום דבר חדש בכל אופן.
אני פשוט לא בסדר.
ככה אני מרגישה.
אני באמת צריכה להסביר ?

השאלה הזאת מהדהדת לי בראש "אני צריכה להסביר לעצמי למה אני לא בסדר ? ".
והתשובה היא כן.
כן סאנשיין.
תסבירי למה את לא בסדר.
תסבירי למה את מרגישה לא בסדר.

שלוש שנים.
שלוש שנים חיכית עד שקיבלתי את הסגירת מעגל שרציתי איתו.
עברו כמה חודשיים מאז שסגרתי איתו מעגל.
לא היה אכפת לי ממנו.
בקושי חשבתי עליו.
אבל ביומיים האחרונים...פתאום צפו זיכרונות ממנו.

דברים קטנים שגרמו שרמזו שהוא אולי מרגיש כלפיי משהו...ושאולי אנחנו מתאימים ונועדנו להיות ביחד.
רציתי שנהיה ביחד כל החיים.
לא בתור זוג.
סתם בתור חברים.
אני מנסה לדמיין איך זה היה עובד בנינו אם הוא לא היה בוחר לנתק איתי קשר מסיבה לא ברורה.

אני חושבת שאולי לא הייתי מקנאה בחברה שלו...אבל כן הייתי מושכת ממנו יותר מידי תשומת לב.
אני זוכרת שחברה שלי צעקה עליי כשניסיתי לשאול אותו משהו ולמשוך את תשומת הלב שלו בזמן שחברה שלו קראה לו וניסתה לדבר איתו וכיביכול הפרעתי מאוד וזה היה לא ראוי.
חברה שלי לא הבינה שלא שמתי לב שחברה שלו מנסה לדבר איתו ותוך כדי גם אני.
אפילו שזה לא היה בכוונה...היא גרמה לי להרגיש רע.
כי זו לא הייתה כוונתי.
להפך.
אני בעד הזוגיות שלהם ובעד חברה שלו באופן כללי.
הדבר האחרון שאני רוצה זה להפריע להם.
בגלל זה הרגשתי כל כך רע שחברה שלי העירה לי בקול "את לא רואה שהיא מדברת איתו?!"...היא אמרה את זה כאילו אני עושה את זה בכוונה.
היא אמרה את זה כאילו אני ניסיתי עכשיו להיכנס בניהם וזה היה לא ראוי.
וזה כל כך רחוק מזה.

באותו רגע לא יכולתי להתמודד עם החברה שלי כי הבנתי מאיפה היא באה אבל לא הבנתי איך אני יכולה לשכנע אותה שזו לא הייתה כוונתי.


אבל זה לא משנה...כי חברה שלי בטח כבר שכחה מה.

בכל אופן.
יש דברים קטנים.
ממנו...שצפו לי.
רגעים בהם ישבנו במעגל והוא הוכיח לי שלמרות שהוא בריב איתי הוא מקשיב לי ועדיין רואה אותי.
מסתבר שאני מעניינת אותו.
רגע בו המרצה אמר משהו ושנינו מתוך כל ה20 אנשים שהיו שם המשכנו את המשפט שלו.
זה היה מוזר.
כי שנינו ענינו בקול...וכאילו לעצמנו.
שנינו הקשבנו לו ושנינו חשבנו ותוך כדי גם הוצאנו את זה החוצה.
כאילו היינו על אותו גל בדיוק.
וישבנו אחד מול השנייה והסתכלנו לשנייה אחד על השני למרות שאנחנו בכאסח ונמנעים מלהביט זה בזו...קצת בשוק מזה שענינו אותה תשובה בדיוק ביחד ורק אנחנו שנינו...כל השאר היו בשקט באותו הרגע וכנראה צפו בנו...אני בספק אם מישהו מבניהם זוכר את הרגע הזה.
אני בספק ענק אם הוא זוכר את הרגע הזה.


אז אני לא בסדר.
כי הרגעים האלה עבורי היו קסומים ועבורו שום דבר.
הרגעים האלה בעבורי היו סימן שיש בנינו קשר מיוחד ובעבורו סימן שהוא קרוב אליי יותר ממה שהוא רוצה.

למה הוא התרחק ?
הוא כבר אמר לחברה שלי זאת שהוא היה דלוק עליה למרות שהוא היה בזוגיות וגם היא ש- "זה לא משהו בה זה משהו בי".
ככה הוא כתב לה.
ואז הבנתי שזה לא משהו שאני יכולה לתקן...כי זה לא משהו שאני אשמה בו.

וככה אחרי 3 שנים שאכלתי את עצמי.
זכיתי להבין סוף סוף למה זה נגמר.
בצורה מאוד מוזרה באותו יום שהבנתי...פגשתי אותו.
העולם הכריח אותי לראות אותו ואותו לראות אותי.
ועכשיו העולם עזב את שנינו במנוחה.
נפרדו דרכנו.
אני כבר לא זקוקה לסגירת מעגל והוא מעולם לא היה זקוק לי.

אין סיבה שניפגש.
אבל אני לא בסדר עם זה.
אני לא בסדר עם זה שהרגעים הקסומים האלה...נשארו רק אצלי ואין לי איך לשמר אותם.
הרגע שבו הוא הפתיע אותי באמצע הרחוב כשהוא ידע שאני מסתובבת שם...והוא חייך אליי...הוא היה כל כך מאושר לראות אותי.
ואני פשוט המשכתי ללכת...עצרתי לשנייה לשאול אותו מה הוא עושה פה כי דיברתי איתו והוא לא אמר לי שהוא גם בחוץ...ופשוט המשכתי ללכת כמו סתומה.
לא זיהיתי את הרגע.
לא זיהיתי את ההזדמנות.
מעניין מה היה קורה אם הייתי עוצרת וממשיכה לדבר איתו.
אני מניחה שפשוט הייתי בשוק.
אני מניחה שפשוט כל כך שמחתי לראות אותו שברחתי.

אני מטומטמת.
בגלל זה אני לא בסדר.
הטמטום שלי שחוזר על עצמו ברגעים הכי חשובים ללב...זה מתסכל אותי.
וזה למה אני לא בסדר.
כי יש בי חרטה על העבר.
כי למרות שהמשכתי הלאה...לא באמת המשכתי לשום מקום אחר.
משהו נגמר ושום דבר חדש לא התחיל.
או שזה התחיל ולא שמתי לב.

חייבת לזוז לעבודה.
ביי.







edyaIM AL
IM AL
17/01/2019 11:23
חושב שלכולנו יש רגעים של אם ואז ביחס לאהבות של פעם וגם נוכחיות...
sunshine
20/01/2019 14:16
אני מניחה שכן...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.