עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סליים ורוד

28/12/2018 14:56
sunshine
אז קניתי סליים.
איך זה קשור למשהו ?
קשור קשור.

טוב בוא נתחיל מתחילת היום.
בוא אני רק אגיד עכשיו שהיום היה יום ה"ילדה בתוך גוף של נערה".

מסתבר שהבחור שעובד איתי שחשבתי שהוא בן סביבות ה-27 מינוס.
מסתבר שהוא בן גילי.
מסתבר שאני יותר גדולה ממנו ב4 חודשים.

אנחנו עובדים ביחד כבר כמה זמן ורק היום גילינו מה הגילאים שלנו.
הוא לקח משהו שהיה עליו תמונה של הביטלס והצביע...הוא בא לשאול משהו בקשר לזה ואז עצר שאל "בת כמה את?".
"21" עניתי,"אה",הוא ענה...הכל בסדר אוקיי...ואז הוא שאל "את מכירה אותם?"...ואני עניתי לו "כן זה הביטלס".
זאת הייתה שאלה קצת מטומטמת כי מה נראה לי שאני לא אכיר את הביטלס?
הייתי צריכה להגיד לו שזו הייתה שאלה מטומטמת ושגדלתי על הביטלס ושהוא מצא את מי לשאול.

סלחו לי אתם לא יודעים את זה אבל עכשיו איבדתי ריכוז והייתי עם הסליים הורוד שמחכה לי סנטימנטים ספורים מיד שמאל.

קשה לי להתאפק.
ובכן...הלאה.
קיצר אחרי זה נזכרתי לשאול אותו בן כמה הוא תוך כדי עבודה.
"21".
"אה אז אנחנו בני אותו גיל".
אחרי זה הוא אמר שהוא חשב שאני בת 19 ואני אמרתי שהוא נראה בן 27 והוא אמר "אני אקח את זה כמחמאה".
סיפרתי לו על זה שבגיל 18 ניראתי בת 14 ובגיל 21 אני ניראת כמו בת 19.
הוא צחק ואמר שבגיל 22 אני אראה בת 22.
שאני מדביקה את הקצב.
אנחנו צוחקים הרבה אני והוא...הוא כל כך שקוף ברגשות שלו שזה מדהים.
אני מניחה שרוב הבנים שקופים.
כשהוא עייף...רואים שהוא עייף.
שהוא אוכל עליי סרט על משהו שעשיתי והוא נדפק מזה...אני רואה שהוא אוכל סרט וככה אני יודעת שעליי לעשות את המקסימום שאני יכולה כדי לא לדפוק ואותו בעבודה.
תכלס...הוא אף פעם לא השאיר לי משהו לעשות.
הוא אף פעם לא דפק אותי אפילו בקטנה...השאיר לי משהו שהוא יכל לעשות בעצמו...לא.
הוא עושה.
הוא מושלם.
טוב אולי לא מושלם...אבל במה שהוא עושה...הוא מושלם.


חכו שנייה אני חוזרת לסליים.


טוב חזרתי.

קיצר אחרי זה שאלתי אותו באיזה חודש ומתברר שהוא קטן ממני.
צחקנו שפתאום זה מהפך.
כי אין מה לעשות...גיל זה פקטור.
גיל זה סמכות.
אבל אני מניחה שכבר עבדנו ביחד מספיק כדי שאני ארגיש (למרות שאני גדולה ממנו) שזה לא משנה.
עכשיו אני מרגישה טיפה על אותו קו כמוהו.
אנחנו בני אותו גיל ואותה שנה וכנראה סיימנו בית ספר באותו יום ... שוב חזרתי לסליים.

הפוסט הזה לא יגמר ככה לעולם!!
דיי סאנשיין תתעשתי על עצמך!!!
את רוצה לכתוב תכתבי את רוצה לאכול תאכלי את רוצה לשחק עם הסליים שחקי עם הסליים אבל תחליטי מה קודם.

טוב.
אז כתיבה.
קצת סליים.
ואז ללכת לאכול סוף סוף.

טוב נעבור לדבר השני שגרם לי להרגיש ילדה.
קניתי חוברת צביעה חמודה עם ציטוטים עליה וכשחזרתי מהעבודה נתקלתי במכר מהישוב שבו אני גרה.
דיברנו ועלינו ביחד על אותו האוטובוס.
ישבנו ביחד והוצאתי ספר מהשקית וניסיתי לקרוא.
דיברתי על העבודה שלי ודיברנו על עוד דברים שקשורים לשנינו והוא סיפר לי שהלך לו לאיבוד הארנק אתמול.
הוא נראה מבואס.
ואני הייתי כולי זורחת עם חיוך על הפנים.
כבר שבועיים שמסתובב לי בראש המשפט "על כל אחד שעולה יש אחד שיורד".
אני יודעת שזה נשמע קצת מופרך...אבל האם בכל פעם שאני מרגישה טוב ושדברים הולכים נהדר ושיש לי מזל...האם מישהו אחר חווה את ההפך הגמור?.

קיצר הראתי לו את החוברת צביעה ואת הציטוטים וצחקתי על עצמי שאני ילדותית ושזה מה שבנות אוהבות - שטויות.

ואז חזרתי הביתה...רבתי עם אמא שלי...סיימתי לריב עם אמא שלי והיא הראתה לי דברים שקנתה לי...היא קנתה לי נעליים ואמרתי לעצמי שאני אלך לחנות הצעצועים לקנות צבעים כדי שאני אוכל לצבוע את החוברת שקניתי.

אז הגעתי לחנות...הייתי שם הרבה זמן...בסביבות הרבע שעה.
קניתי הרבה דברים חמודים.
וסליים ורוד.
ותוך כדי שאני הולכת ברחוב והשמיים אפורים וקריר ... אני מחזיקה בידי סליים ורוד ומחייכת.
ואז הבנתי את זה...אני תמיד אשאר ילדה.

אולי זה כי אני מרגישה שכשהייתי ילדה לא מספיק עשיתי דברים שילדים עושים.
לא היו לי בובות (עכשיו קניתי).
לא שחקתי עם דברים שהיו בטרנד.
ובעיקר לא קניתי שטויות.
אבל לקנות שטויות זה טוב!!
לקנות שטויות זה כל הכיף.
מתי בפעם האחרונה קניתם משהו לא כי אתם צריכים...לא כי הוא שימושי מאוד...סתם כי זה יכול להיות כיף או נחמד ?

טוב שוב חזרתי לסליים לבערך 3 שנויות...זה סימן עבורי לסיים את הפוסט.
אבל אני לא חושבת שהבהרתי את הנקודה.

אני אוהבת בנים.
אני כל כך אוהבת בנים.
לדבר עם בנים ולצחוק איתם עושה לי טוב.
אני ילדה.
אני אוהבת שטויות.
וזה שאני בת 21 לא אומר שאני לא אוהבת דברים שילדות אוהבות.
אפשר גם להיות בוגרת וגם לאהוב דברים ילדותיים.

טוב סגרתי את הסיילם...אחרי 10 דקות שעכשיו ישבתי וחיפשתי תמונה יפה של "פיס" ותוך כדי שיחקתי בסליים.
מכירים את זה שיש לכם הרבה דברים שאתם רוצים לעשות היום והזמן קצר ובכל זאת אתם לא ממהרים?.

אני רוצה למהר.
להספיק לעשות את כל מה שאני רוצה.
כי הזמן קצר.
אבל אני מעופפת מידי היום.

בכל אופן...אני אמשיך לחפש סימן יפה של "פיס"...שזה אומר בעצם ביי.
לא יודעת למה.
ככה בא לי לסיים את הפוסט של היום.






IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.