עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

מה הלאה?

27/12/2018 11:05
sunshine
עוד חצי שעה בערך אני צריכה להתחיל להתארגן לעבודה.
אתמול עבדתי כפולה.
לקראת סוף היום דיברתי עם הבחורה מהחנות השכנה...היא קלטה שאני קצת מסטולה ושהיא לא הבינה מה קורה היום שאני כל הזמן פותחת וסוגרת את החנות.
אמרתי לה שפשוט הייתי כל היום בחנות וכשלקחתי הפסקה הייתי צריכה לסגור.
היא הופתעה.

אני בן אדם של מאוחר.
לי קשה רק בתחילת היום ולא בסופו.
אולי כי אני כבר יודעת שזה עומד להיגמר.

בכל אופן החדר שלי בבלאגן.
עקפתי את אחי הגדול בתור למקלחת והוא בתור נקמה הפך לי את החדר.
עכשיו ביזבזתי חצי שעה בפחות או יותר לסדר אותו ככה שאני אוכל לכתוב בשקט.
וזה מעצבן כי סידרתי את החדר בשבת ועכשיו שוב פעם הייתי צריכה לסדר וזה יותר מבולגן ממה שזה היה מלכתחילה.
הוא פשוט החליט שהוא לוקח לי חפצים ושם אותם במקומות לא קשורים...שאחרי זה אני אשבור את הראש בלחשוב איפה לשים אותם.

מסתבר שאח שלי יודע לבלגן מצויין כשהוא רוצה.
הוא לא הרס לי כלום...את כל הספרים הוא הניח במקום ההפוך לאיפה שהם היו והרבה מהם...על הרצפה...הלקים גם...כל הדפים...הייתה לי קופסא עם דברים אישיים מהילדות והוא פתח אותה ושפך הכל על הרצפה.
הכל בחוכמה כדי שהבעיה היחידה שלי תהיה לסדר ולא להתעצבן על כך שהוא הרס לי ספרים.
כי הוא לא הרס.

מסתבר שיש לי ממש הרבה ספרים.
כשהוא בילגן וראיתי פשוט ספרים בכל מקום...הבנתי את זה.
חשבתי לעשות רשימה של כל הספרים שלי.
ספרים שקראתי ספרים שהתחלתי לקרוא וספרים שמחכים שאני אקרא אותם וספרים שאני בחיים לא אקרא עד הסוף.

אילו רק היה לי זמן לעשות דבר כזה.
אם יהיה לי אני אפרסם את זה באחת הרשימות בצדדים.

טוב העולם רועד.
ברקים רעמים גשם.
איך יוצאים ככה בכיף לעבודה?

טוב מחר יום שישי ואני עובדת פחות שעות ועם מישהו שאני יכולה לסמוך עליו.
מישהו שכשאני איתו אני עובדת הכי טוב שיש.
פתאום אני מפוקסת.

טוב לא בא לי להפסיק לכתוב.
אני בכלל לא יודעת איך זה התחיל כל הקטע הזה של הכתיבה.

אני חושבת שהסיבה אני אוהבת לעבוד עם הבחור הזה היא כי אימא שלו סופרת.
לא שאני מכירה אותה אבל קניתי ספר שלה לאחרונה והתחלתי לקרוא ופשוט ממש התחברתי.
גם מצאתי בספר קטע שהזכיר לי אותו.
וזה היה די בהתחלה.
ככה שהוא מרתק אותי בתור יצירה ספרותית.
כי אני בתור אחת שכותבת יודעת שאני שמה חלקים מעצמי בתוך הסיפורים שלי.

וכנראה שגם אימא שלו שמה חלקים מעצמה...חלקים שהיא העבירה גם לו בתור היותו בנה.
מה הסיכויים שאני אתחבר לספר שכתבה אמא של מישהו שעובד איתי?
וואו.
הספר שהיא כתבה כל כך מדבר אליי.
הכתיבה שלו קצת שונה מכל ספר שקראתי אבל היא מדברת על דברים שאותי אישית מאוד מעניינים ומפחידים בעתיד.
היא כתבה שהדמות מרגישה שהיא "אסון מהלך"...יכולתי להזדהות עם זה.
הדמות בסיפור מרגישה כמו מישהי שיכולתי אני להפוך אליה בעוד כמה שנים.
מישהי שלא הייתי רוצה להיות.
ולקרוא את הסיפור הזה מרגיש כאילו אני יכולה לראות את העתיד שלי ולהימנע ממנו.
זה מוזר אה?

בכל אופן...אז אולי בגלל זה אני אוהבת לעבוד איתו.
אולי בגלל שהוא פשוט בן אדם כיפי לעבודה.
אולי בגלל שהוא בן תקין.

אני מוצאת את זה מוזר שאני כל כך אוהבת בנים ומסתקרנת מבנים אבל זה לא בקטע של להתאהב.
כאילו אני פשוט אוהבת להיות איתם.
לא עם כולם.
כי יש בנים שבאמת לא כיף איתם...אבל יש משהו שיש בבנים שגורם לי אישית...להרגיש טוב.

ובכלל...כשמישהו מתייחס אליי בעדינות וכאילו אני איזו נסיכה עדינה...וואו...זו תחושה כזאת טובה.
דואג לי.
מסתכל עליי כל הזמן לראות שאני בסדר.
מתעניין בתחושה שלי.
אני מדברת על מישהו אחר עכשיו.
מישהו שהוא קצת ילד מידי בשבילי...אבל יש לו לב טהור.

טוב אוף.
אני עוד מעט צריכה להתארגן לעבודה...ועדיף שאני אקדים ואתחיל להתארגן כבר עכשיו.

אין לי מושג איך לקרוא לפוסט הזה כי אני לא בטוחה בכלל על מה כתבתי...חלק מהדברים כבר כתבתי עליהם וחלק פשוט כתבתי עליהם למרות שלא הבנתי למה בכלל שווה להזכיר אותם.

בואו נקרא לפוסט הזה..."מחר יום שישי".
לא יודעת למה.
אולי כי זה פוסט שפשוט מתרגש כבר לסיים עם היום הזה ולקפוץ למחר.
רוצה לרוץ הלאה.
להתקדם בסיפור.
אז אולי לא נקרא לפוסט הזה מחר יום שישי?


אוף לא בא לי להספיק לכתוב.

אולי אני אכתוב פוסט בתוך פוסט?

הנה עכשיו מתחיל חלק ב'.

אני מניחה שאני פשוט לא מאמינה.
אני לא מאמינה שדברים מתישהו ישתנו.
שדברים מתישהו יהיו אחרת.
למרות שזה מטורף שלפני שלושה חודשיים הייתי בהכי חוסר ודאות שיש.
לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות.
היה לי רעיון לנסות להתקבל למקום שבו אני עובדת עכשיו...אבל הייתה לי את השאלה "ואם לא שם אז איפה?".
כאילו מה אני אעשה עם עצמי אם אני לא אוכל לעבוד שם?.

טוב...לא הייתי צריכה לענות על השאלה הזאת.

בעבודה עברו הרבה עד שהם מצאו אותי.
אני לא בטוחה איך להרגיש לגביי זה.
לגביי זה שלפני היו הרבה אנשים שפשוט לא התאימו בכלל...עד שאני הגעתי...והתאמתי מספיק.

העבודה שלי כרגע זה כל החיים שלי.
הדרך שלי לממש את עצמי.
תודה לאל שדאג לי.
כי הוא בוודאי יודע שבכלל לא הייתה לי אמונה שמה שבתוך הראש שלי יצליח להתממש.

אני גם באתי בגישה שאם רע לי אני עוזבת.
באתי בגישה של לעשות את העבודה הכי טוב שאפשר ואם אני אגלה שאני לא טובה אני פשוט אעזוב.
אבל מסתבר שאני לא רעה...אז כנראה שאני אמשיך לעבוד שם עד שמשהו יגרום לי לרצות לעזוב.


אבל מתי אני אסיים את זה?
זה מוזר.
זה כמו מערכת יחסים עם מישהו שאת יודעת שאתם בחיים לא תתחתנו ושמתישהו תיפרדו...אבל מתי זה מתישהו?.
בעוד חודש...בעוד שנה?...אין לי מושג.
אני מניחה שאני אעזוב כשאני אדע מה הלאה...או כשזה יהפוך למשהו שעושה לי רע...הלוואי ולא.

טוב אני כבר ממש חייבת לטוס להתארגן.
סיום חפירה.

נ.ב

קראתם עכשיו את הפוסט ה-400 בבלוג שלי !
מקווה שזה היה פוסט ראוי מספיק למספר הזה.


IM ALEscobar1
noam tal
27/12/2018 14:14
סיפור מצויין ומענייין וגם הכתיבה איכותית בסגנון. כואב שעברת את כול זה הלואי שהיה רק סיפור בדיוני מעניין.
sunshine
27/12/2018 20:37
תודה !
מוזר שכשכתבתי את זה לא התייחסתי לזה כאל סיפור אלא כפשוט משהו שקרה תוך כדי החיים.
משהו קטן וחסר משמעות.
IM AL
27/12/2018 16:44
כן 400 לא 400 כף היה לקרוא את הפוסט שלך.
אוהב את זרם התודעה שלך "ולנסות" לעקוב אחריו :).

תודה שאת פה!
sunshine
27/12/2018 20:36
תודה לך על זה שאתה עוקב אחריי כל מה שאני כותבת !
Escobar1
28/12/2018 04:03
אין על הוואן T2
sunshine
28/12/2018 13:53
?
Escobar1
28/12/2018 18:05
הטרנספורטר וָוַאן היפה מ-דגם T-2 שבתמונת רקע של הבלוג שלך...היה לי רכב כזה שטיילתי בו ונשארה ממנו רק נוסטלגיה מימים רחוקים (:
sunshine
29/12/2018 17:50
חחחחחח הבנתי
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.