עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

שכחתי אותו ?

21/11/2018 10:03
sunshine
אני כבר לא חושבת עליו יותר.
כאילו עכשיו אני נזכרת בו...ופאקינג לא עולה לי כלום.
וזה לקח לי בסך הכל...שלוש וחצי שנים וסגירת מעגל קטנה.
וזהו זה נגמר.
אני כבר לא רוצה להיות לידו.
אני כבר לא מרגישה שהוא האדם שאני רוצה ללכת ולספר לו דברים.
אולי זה כי ראיתי אותו לפני חודשיים והבנתי שהוא...לא כזה מעניין כמו שחשבתי.
שלא תבינו.
הוא הרבה יותר מעניין משאר האנשים שאני מכירה.
אבל כשהוא רחוק...הוא באמת רחוק מהלב כרגע.
בימים המעטים האלה שראיתי אותו הבנתי שאין לי הרבה במשותף איתו...שאיזושהי תקשורת שהייתה לנו בעבר...פשוט כבר לא עובדת.
והלב שלי כבר לא מבקש אותו.
גם לא בזמנים הכי עצובים.
הוא כבר לא הפתרון שלי.
אני חושבת שסגירת המעגל זה מה שעזר לי לעבור הלאה.
העובדה שהצלחנו להיות באותו חדר ולהסתדר ואומנם לא לדבר על העבר ולנסות להשלים...פשוט התעלמנו מזה.
הסיפור שלנו הסתיים.
כל הזמן הזה הרגשתי שהסיפור שלנו ישאר פתוח לנצח ושאני בחיים לא אדע למה הוא הסתיים.
עכשיו אני יודעת.
ואני שלמה עם זה.
וממש לא אכפת לי ממנו.
פשוט כי שכחתי.
שום דבר מעבר.
הלב שוכח דברים.
אתם אולי לא תבינו אבל אני אנסה להסביר לכם.

אתם רואים אותו או אותה...ואתם מרגישים משהו...ואז אתם לא רואים אותו והרגשות האלה נשארים שם ומתעצמים...והגעגועים משגעים אתכם...ואז אתם רואים אותו שוב אחרי הרבה זמן...ואתם מרגישים את אותו הדבר שהרגשתם בהתחלה אותה רמה נורמלית יחסית...ולאט לאט...ככל שאתם רואים אותו יותר אחרי התקופה הארוכה שלא ראיתם אותו...הרגשות האלה פשוט מתחילים להימחק...הלב שכח מה הוא הרגיש כי האדם השני לא גרם לו להרגיש ככה יותר.
משהו השתנה.
אולי זה האדם האחר...אולי זה אנחנו.
אולי אחרי כל הזמן שעבר אנחנו רואים יותר ברור את המציאות.


בקיצור...הזמן פותר הכל.
תעשו מה שאתם צריכים לעשות כדי לעבור הלאה.
בין אם זה לנסות לסגור מעגל.
ובים אם זה פשוט להפסיק להתעסק בדבר שמחזיק אתכם בעבר.

כל אחד ומה שטוב עבורו.

אני פשוט לא מאמינה ששכחתי אותו...חחחחח.
זו הרגשה כל כך טובה.
כי כבר לא אכפת לך...אז הבעיה שהייתה לך נעלמה.
כל הדאגות והחששות באים כי לפעמים אכפת לנו יותר מידי.

היה לי אכפת ממנו יותר מידי.
אני מניחה שתמיד ידעתי את זה.
פשוט לא חשבתי שזה יזיק לי כל כך.
הרי לא התאהבתי בו.
בסך הכל היה לי אכפת...אבל כנראה שזה יותר מידי עבורו.


נ.ב

אני אוהבת לכתוב דברים שלא קשורים לעבודה.
אני חייבת חיים חוץ מהעבודה שלי כי אני מרגישה שהיא מוציאה ממני כוחות ושאין לי משה ושיכניס בי כוחות.







edya
23/11/2018 00:25
הלוואי ויגיע הזמן בו אני אוכל לומר שהזמן פותר הכל
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.