עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

בדרך הקשה

11/11/2018 17:18
Venus
היום היה לי חרא בעבודה.
היה לי גם הרבה טוב.
אבל...מדהים איך שעה אחת של ייסורים וגיהינום ולחץ יכולים פשוט לגרום לך להגיד על כל היום שהוא היה חרא.
היום למדתי משהו בדרך הקשה.
למעשה כמה דברים.
אז מצד אחד הרגשתי חרא וחסרת אונים והתאפקתי כל כך לא לבכות בגלל הלחץ שהלקוחה הפשוט נוראית הזאת הפעילה עליי.
מה לעשות שאני לא יודעת הכל !!!
מה לעשות שאני לא יכולה לעזור לך ופאקינג לא אכפת לי אם תתלונני עליי.
זה באמת לא מזיז לי !!
אבל בסוף היא שברה אותי.
גרמה לי לבכות.
היא ישבה עליי ואכלה לי את הראש והלחיצה אותי וגרמה לי להרגיש פשוט רע שהתאפקתי לא לבכות פעמיים.
בפעם השלישית מישהי אחרת היא אמרה "את כבר שעה אוכלת לה את הראש תרדי ממנה!".
ו-"זיינת לה את הראש".
ידעתי שקללות יכולות להקל על נפש האדם אבל לא ידעתי שקללות שאחרים מקללים לטובתך גם יכולים לעזור.
כל כך הסכמתי איתה.
היא אמרה את מה שלא יכולתי לומר.
וזה מה שגרם לי לבכות.
כי כל כך הרגשתי רע ועכשיו מישהו אמר שזה מוצדק שאני ארגיש רע.
היא הגנה עליי וברגע שהיא ראתה שאני בוכה היא אמרה לאישה "למה היא צריכה להגיע למצב הזה?!".
האישה כמובן הגיבה לא טוב בכלל.
אמרה לבחורה הצעירה להתעסק בעניינים שלה.
הבחורה לא שמה על האישה ושאלה אותי אם אני רוצה מים בזמן שאני מנסה להשתלט על ההתקף לחץ שנכנסתי אליו ואני אמרתי לה "לא יש לי".
ואז היא השאירה אותי.
כל הלקוחות שעמדו בתור וחיכו שאני אתפנה פשוט הלכו ואני נשארתי עם הלקוחה הנוראית ואולי אדם טוב הזאת.
הסיבה שהיא לקוחה נוראית זה כי היא חושבת שמגיעה לה יותר מכל שאר הלקוחות בחנות.
דורשת את תשומת הלב המלאה שלך למרות שכמו שאמרתי לה "אני לא יכולה לעזור לך אז תני לי לטפל בשאר הלקוחות".
אני יודעת שזה ישמע מוזר...אבל האישה הזאת הייתה נוראית כל כך שכל שאר הלקוחות היו ניראים לי כל כך חמודים וטובים ומבחינים.
הם כולם חייכו אליי כשהאישה המשיכה לקדוח לי ולהתלונן בקול על המצב שאני בעצמי לא הייתי מאושרת יותר ממנה ממנו.
הם היו כל כך אדיבים ונחמדים כי ראו שממש קשה לי.

אני מניחה שבכל חשכה יש אור ובסוף הדמעות תמיד אפשר לחייך.

עכשיו אני אסביר לכם למה בכיתי.
לחץ.
לא יודעת אם הספקתם לקרוא את הפוסט שכתבתי ממש אבל היום לפנות בוקר אבל אני לא מתמודדת טוב עם לחץ.
והאישה הזאת הפעילה עליי לחץ.
עכשיו ככה זה עובד - שלב ראשון - אתה הולך לאיבוד.
אתה לא יודע מה לעשות.
אין לך במה להיאחז משהו שיציל אותך מלטבוע ביאוש של עצמך.
שלב שני - הפעלת הלחץ הראשון והתגברות עליו.
שלב שלישי - הפעלת עוד לחץ והיאוש מתחיל להתגבר כי אתה מרגיש חסר כוחות ופשוט בחוסר שליטה.
שלב רביעי - הדחיפה הסופית...הלחץ שניסית להתגבר עליו לא באמת נעלם הוא פשוט הלך והתגבר עד שכבר לא יכולת לשמור את זה בחוץ.
שלב חמישי- התפרקות.

וזה השלב הכי מביך שיש.
תוך כד שאני מנגבת את הדמעות והאישה נשארת לידי ומחכה שמישהו לעזאזל כבר יענה לי ויציל אותי האישה שותקת.
היא לא רעה.
הבכי שלי אומנם לא מזיז לה כמו שזה אמור להוזיז לבני אדם אנושיים יותר ממנה אבל הוא כן גרם לה להפסיק להפעיל עליי לחץ.
ואז הסברתי את עצמי.
"תראי אני מנסה לעשות את ההכי טוב שאני יכולה אבל מה אני אעשה שאני לא יודעת את זה".
כמובן שהיא ענתה לי שאני צריכה לדעת ושעשיתי טעות.
הסכמתי איתה...היא גם הועילה בטובה להעביר ביקורת על זה שהתעסקתי בלקוחות אחרים ולא בה.
"אמרתי לך הרי במילא אני לא יכולה לעזור לך עד שלא יענו לי אז למה שאני לא אעזור ללקוחות אחרים".
היא אמרה שהיא צריכה עוד לנסוע למקום אחר ובכנות אותי זה לא ממש עניין.
אחרי עוד שתיקה כשאני עדיין קצת בוכייה וקול שלי רועד.
"תראי,יש אנשים שלא מתמודדים טוב עם לחץ ואני אחת מהם אז סליחה שאני בוכה"
"זה טוב לבכות זה משחרר".
"יכול להיות אבל עליי זה לא עובד".
ביקשתי ממנה סליחה כי ידעתי שעמוק בפנים היא בטח מרגישה לא נעים.
בסופו של דבר הבעיה נפתרה והיא הלכה ולא הרגשתי שהיא כועסת עליי על משהו ונפרדנו יחסית ביחסים טובים.
כמובן שהתנצלתי שוב על העיכוב לא כי חשבתי שאני צריכה אלא כי הרגשתי שאני צריכה.
ואז היא הלכה.
וחנות הייתה שקטה לכמה דקות בודדות.
ועדיין הייתי בשלב של ניסיון לא לבכות.
זה הקטע אם בכי אצלי...קל יותר למנוע ממנו מלצאת מלכתחילה מלגרום לו להיפסק.
עוד מכרתי כמה פריטים בעיניים דומעות וחיוך.
זה היה חיוך אמיתי.
חיוך של אני מרגישה כל כך חרא עכשיו אבל אני יודעת שהכל יהיה בסדר.
כי אז כבר ענו לי בפלאפון וידעתי שאני יכולה להיאחז במישהו שיפתור את הבעיה בעבור.
ואז המלאך מהתמיכה הטכנית פשוט פתר לי את הבעיה ובגלל שלפני שנייה בכיתי...האישה חיכתה בסבלנות בזמן שהוא פותר את הבעיה דרך המחשב שלו.
היה לו קול כל כך מרגיש.
והבנתי מה הוא אומר.
הוא כל כך ההפך ממני.
אם היה אפשר להתאהב בקול ובוייב של בנאדם הייתי אומרת שהתאהבתי.
אני מניחה שזה סוג של הפכים נמשכים.
אני רוצה מישהו שאיו לו את הדפקות שלי.
למזלי רוב הגברים לא רגישים כמו שאני רגישה.
אנשים יודעים לדבר ולהסביר...שישר מבינים מה אני אומרת למרות שזה נורא מבולבל...זה כל כך עשה לי טוב אני אפילו לא יכולה להסביר באמת עד כמה.


אז כן.
נכון שכל זה היה רק שעה אחת.
אבל עדיין אם תשאלו אותי איך היה היום בעבודה...היה חרא.
היה גם לימודי.
היום למדתי משהו בדרך הקשה.
אני שונאת ללמוד דברים בדרך הקשה.


edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: