עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXNogaSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
ארכיון

סיפור קצר - קצת שונא אותך

24/09/2018 20:58
Venus
"לא אכפת לי שאתה מנצל אותי",אמרתי לו כשמבטי מושפל אל כפות ידיי.
"שאתה נחמד אליי רק כי אתה צריך ממני משהו",הרמתי את מבטי והבטתי בו,"אני יודעת שזה לא בסדר אבל ככה אני מרגישה".
"אז את מטומטמת",הוא נזף בי.
"אולי",אמרתי לעצמי בשקט,"אבל אם אני מודעת לזה ובסדר עם זה האם זה באמת ניצול?".
הוא לא ידע מה לענות לי.
"אני לא חושב שאני מנצל אותך אם ככה את רואה את זה סבבה",הוא אמר בקרירות.
"פשוט אכפת לי ממך קצת יותר מידי",התוודתי.
הוא נחנק קצת,"אז תפסיקי".
"אני אפסיק ברגע שאתה תפסיק להעמיד פנים שאתה בסדר איתי למרות שעמוק בפנים אתה לא באמת סובל אותי".
"אני לא-",הוא נעצר באמצע,"אני בסדר איתך",הוא התוודה,"למרות שאני קצת שונא אותך".
גלגלתי את עיניי.
"אני פשוט...לא יודע. אני באמת לא יודע מה קורה לי איתך. את מעצבנת כל כך לפעמים. את מטומטמת אמיתית. יש לך יציאות מפגרות. ולמרות שאני יורד עלייך בכלל לא אכפת לך. למרות שאני מתנהג  אלייך באמת מגעיל את ממשיכה לחייך ולצחוק וזה מטריף אותי".
"מה אתה רוצה שאני אעשה?",שאלתי אותו בתסכול,"לא אכפת לי שאתה שונא אותי וההתנהגות הילדותית המפגרת שלך לא מזיזה לי כל כך".
"את מפגרת",הוא אמר שוב,"ואני לא אמרתי שאני שונא אותך אל תחמיאי לעצמך".
"אתה אמרת שאתה קצת שונא אותי אל תשגע אותי!",התעצבנתי קצת.
"קצת שנאה לא הרגה אף אחד!",הוא אמר בשיא הרצינות והתחלתי לצחוק בתסכול.
"אתה לא נורמלי!",צעקתי עליו.
"ואת מפגרת מטומטמת ואת יודעת את זה!",הוא החזיר אליי בחזרה.
"ואתה מחפש אותי בכל פינה! אתה כל הזמן מתווכח איתי ומי בכלל שאל אותך!?!".
"כי את טועה ומטעה נשמה!!, כשאת אומרת דברים מפגרים ולא נכונים מישהו צריך לעשות משהו שלא תדביקי בטמטום שלך אחרים!".
"אבל אני צודקת!",ניסיתי לשלוט על כעסי ונשכתי את שפתיי,"אם היה לי איך להוכיח לך שאני צודקת עכשיו הייתי מוכיחה לך".
"ברור שאת לא יכולה להוכיח שאת צודקת, כי את טועה!",הוא עקץ וצחק.
"אני לא יכולה להוכיח שאני צודקת כי אין עליי פלאפון ואתה לא מרשה לי לגעת לך בפלאפון כי אתה חתיכת-",עצרתי את עצמי לפני שאני אגיד משהו שאני לא אוכל לקחת בחזרה.

"אתם שוב פעם רבים?",שאלה הילה מטון משועמם.
"סתמי ת'פה אל תתערבי",הוא אמר לה מעבר לכתפו.
ככה הוא מדבר לחברה שלו.
אבל גם לה לא אכפת מזה.
הוא הסתכל עליי ואמר בטון מאופק אך מזהיר,"דיי. זהו נגמר",הוא השתיק אותי בשנייה.
"בואי",הוא אמר לחברה שלו והושיט את ידו לאחור והיא תפסה בו והם עברו מולי.
אני בלית ברירה הייתי צריכה ללכת אחריהם כי הבן האדם הנורא הזה שמשום מה תמיד מצליח לריב איתי על כלום הוא הטרמפ שלי הביתה.
הם לא מתים עליי שתי אלה.
היא נחמדה אליי ואפילו מתנהגת כאילו היא מחבבת אותי אבל משהו אומר לי לקחת את זה בערבון מוגבל.
אם אני אתן לה סיבה אפילו קטנה לשנוא אותי היא תשנא אותי.
הוא זה כבר משהו אחר.
אני מכירה אותו שנים.
ועבר בנינו חתול שחור.
אבל זה חתול שחור חד צדדי כזה.
אני עדיין בסדר איתו ומנסה מאוד להישאר בסדר איתו והוא מתעב אותי אבל משתדל לא לתת לזה להשפיע על כולם.
אנחנו במקרה נמצאים באותה סביבת אנשים בימים אלו.
אבל עוד מעט זה יגמר ואני לא אראה אותו יותר.
ואני בחיים לא אדע למה הוא "קצת" שונא אותי.






כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: