עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
broken wingsjust morנעמונתטיגר הבובהEscobar1Rain
Ani KarmaKimutimJust a JoeMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתנופקXGemini
Space GirledyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר - בחור יפה

21/09/2018 04:07
sunshine
"מה קרה?",הוא שאל אותי והביט בי בדממה.
הוא קולט אותי.
ואני לא יכולה לשקר לו.
אני יכולה לנסות אבל זה יהיה שקוף שאני משקרת.
"כלום",אמרתי בקול נטול רגש.

"את ניראת עצובה",הוא הבהיר ועיניו הבוחנות ננעצו בעיניי,"זה מעצבן",אמר בטון מוזר.
כאילו שהוא אוסר עליי להיות עצובה.
השפלתי את מבטי לצד.
לא יכולתי לדבר.
לא ידעתי מה לומר.
אני בעצמי לא הבנתי מה אני מרגישה.
"סליחה",אמרתי בקול שקט-כמעט לעצמי,"סליחה שאני מעצבנת כל כך".
הוא שתק.
הרמתי את מבטי אליו.
הפעם זה היה הוא שהתחמק ממבטי והסתכל על העצים וחשף פרופיל מושלם ולסת מסותת.
ישבנו בחוץ בלילה והיה קריר.
הוא לבש קפוצ'ון שחור וביחד עם שיערו השחור המושלם הוא נראה כמו דוגמן.
ישבתי מולו במתקן ספורט בעל 4 מושבים.

הסתכלתי עליו והרגשתי דקירה בלב.
אני יודעת שזה בגללו.
הוא כל כך יפה שזה כואב.
מי היה מאמין שמישהו כמוהו יסתובב עם מישהי כמוני.
הוא ליגה אחרת.

"את מתכוונת להמשיך לשתוק ולייסר אותי עם המבטים שלך?",הוא שאל לחוץ והביט בי.
עינו בערו והוא חיכה לתשובה.
"אני...",התחלתי להגיד אבל אז הבנתי שאני לא רוצה לחשוב על זה שלא לדבר על לשתף אותו בזה,"לא משנה".

"את רעה",הוא ציין.
"אני יודעת".
"את חרא חברה",הוא הוסיף בזעם.
ניסיתי לפתוח את הפה ולומר משהו אבל לא ידעתי מה לומר.

אחרי שלא עניתי לו הוא קם על רגליו והתחיל להסתובב בהיפראקטיביות כשידיו בכיס הקפוצ'ון.
ראשו ברצפה והוא נועץ את נעליו בדשא הסינתטי.
הוא חושב.
רגליי קמו מעצמן נמשכות אחר עיניי שלא יכלו שלא להביט בו.
נעמדתי לידו כשהוא עדיין מסתכל על הרצפה ומתעלם ממני.
"את מתכוונת לדבר איתי?",הוא אמר והרים את מבטו המודאג אליי.

הוא כל כך טוב ואני כל כך רעה.
הוא כל כך טהור ואני כל כך מלוכלכת.
זה כל כך - כואב.
להסתכל עליו זה כואב.

"התאהבתי",אמרתי לו בהיסח דעת,"במישהו",הוספתי בדיליי קל.
הוא התיישר ונעמד מולי.
"אבל הוא-",ניסיתי למצוא את מילים,"הוא בכלל לא...הוא בחיים לא ירגיש כמוני",השפלתי את מבטי למגפיי.
"בגלל זה את עצובה?",הוא שאל המום.
הרמתי את ראשי וחיוך של הקלה עלה על פניו.
"אני לא עצובה",אמרתי בקרירות,"אני בדיכאון".
"למה?",הוא שאל ברכות.
יכולתי להרגיש את השאלה שלו מלטפת אותי.
הוא התייחס אליי כמו ילדה ולא שנאתי את זה באותו הרגע.

דמעות עמדו בעיניי,"כי הוא בחיים לא יאהב אותי בחזרה",אמרתי וקולי נשבר.
דמעה זלגה מעיני.
הוא התקדם לעברי בזהירות ועטף אותי בזרועותיו בעדינות.
היה כל כך קר עד עכשיו.
הוא תמיד היה חם...היה לו לב חם וגוף חם.
רציתי להתפרק בזרועותיו אבל לא יכולתי.
כי הוא זה שאני אוהבת.
כי הוא זה שבחיים לא יאהב אותי בחזרה.
כי הוא זה שטוב מידי בשבילי.

הרחקתי אותו ממני והוא אחז בידיי.
לא נותן לי להתרחק לגמרי בוחן אותי בזמן שאני מנסה לחשוב מה עליי לעשות.

אני צריכה לומר לו?.
הרי זה ברור שהוא בחיים לא יסתכל עליי ככה.
אכפת לו ממני אבל אם הוא יגלה שאני אוהבת אותו הוא יברח וישאיר אותי לבד.
הלב שלי נקרע בין להגיד לו לבין לשמור עליו לעוד קצת זמן.

לראות אותו זה פשוט כואב.
הלב שלי נשבר כל פעם מחדש.

"מה אני אמורה לעשות?!",שאלתי אותו ביאוש,"זה ממש כואב",אמרתי ומשכתי בסוודר שלבשתי במקום הכי קרוב ללבי.
הוא הסתכל עליי במבט מלא דאגה,"זה כל כך כואב שאני רוצה למות",אמרתי ודמעות ירדו מעיניי.
זה היה נכון.
אבל כל כך פחדתי להגיד את זה.
פחדתי שהוא ישפוט אותי.
אבל הוא רק מצמץ במהירות והביט למעלה מנסה להחזיק גם הוא את הדמעות,"אני מבין",הוא אמר והביט עמוק אל תוך עיניי.
הוא אחז בשתי כתפיי,"תאמיני לי שאני מבין",אמר בכאב.
הוא חיבק אותי חזק - מחץ אותי.
"אני לא יודע מי זה",הוא התחיל לומר לאוזניי,"אבל תשכחי ממנו",הוא ציווה עליי.
גיחכתי ביאוש...הלוואי וזה היה כזה קל.
"את חייבת לשמור על הלב שלך",הוא הזהיר אותי,"המקום היחיד ללב שלך הוא בתוך החזה שלך ולא בידיו של איזה בחור".
דמעות זלגו מעיניי כשהבנתי עד כמה מצבי נורא.
זה כבר מאוחר מידי.
איך אני יכולה לשמור על הלב שלי בתוך החזה כשבכל פעם שאני מרגישה אותו פועם הוא יוצא אלייך?.
זה מאוחר מידי בשבילי.
פשוט תמשיך להחזיק אותי.
כבר התרגלתי לזה שכל יום איתך הלב שלי נשרט.
הוא נשרט ומתאחה מספיק מהר כדי להישרט שוב למחרת.

הלוואי.
תאהב אותי.
בבקשה תאהב אותי.
או שמישהו...אם יש בורא לעולם הזה,בבקשה תיקח את הכאב.
כי אני לא יכולה להתרחק.





IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.