עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

לא מוזמנת

15/08/2018 18:48
Venus
אני מתגעגעת אליו.
אני לא שולטת בזה.
הוא חסר לי.
הוא תמיד יהיה חסר לי !
זה מטריף אותי.
למה?.
למה הוא כזה חשוב לי?.
הרי כבר החלטתי שלא אכפת לי ממנו.
אולי כבר באמת לא אכפת לי ממנו.
אולי אני כבר לא מתגעגעת אליו.
אולי אני מתגעגעת לרגעים שהייתי איתו.
לרגעים הטובים.
לעבר.
והעבר כבר עבר.

לא.
אני מתגעגעת אליו.
אני אוהבת אותו.
פאק איט לא אכפת לי.

אני אוהבת אותו.
לא יודעת למה.
פשוט אוהבת אותו.
והוא טוב לי!!
הוא טוב לחיים שלי.
הוא טוב להתפתחות האישית שלי.
הוא טוב לנפש שלי.

אבל אני כנראה לא טובה לו.
הוא לא רוצה לראות אותי.
הוא מכבד אותי.
הוא כבר פחות מתייחס אליי כאל מצורעת.
אבל אין ספק.
הוא לא רוצה אותי בחייו.
הוא מדבר איתי מתוך נימוס.
לא כי הוא רוצה.

אני לא יכולה להכריח אותו להיות לידי.
אני לא יכולה להכריח אותי לאהוב אותי.
אני לא רוצה להכריח אותו.
אבל למה דווקא אני שאוהבת אותו מהמקום הכי אמיתי בלי לרצות ממני דבר חוץ מהנוכחות שלי...למה דווקא אני לא יכולה להיות לידו.
למה דווקא אותי הוא שרף?.
מה כבר עשיתי?.

הוא אמר שזה לא משהו בי אלא שזה משהו בו.
אבל דיי...אני לא מאמינה שיש לי דמעות בעיניים.
למה אני בוכה?.
מטומטמת.
דברים הרבה יותר רציניים מזה כתבת ולא בכית.
ועכשיו את בוכה?.
על מישהו שלא שווה את זה?.
מה יש לך?.
מה דפוק בך כל כך שכל מי שמתקרב אלייך הכי קרוב שאפשר בסופו של דבר מתרחק?.

תאהב אותי.
פליז תאהב אותי.
לא יותר מידי.
מספיק כדי שתרצה אותי בחיים שלך.
מספיק כדי להיות שמח בחברתי.


כולם אוהבים אותו.
כולם חברים שלו.
כולם מוזמנים לביתו לעשות שטויות.
אני לא.

אני מכירה אותו.
הוא מכיר אותי.
אולי עברו שנים ודברים קצת השתנו.
אבל הוא הרחיק מישהי שהכירה אותו טוב.
ויש סביבו אנשים שבקושי מכירים אותו והם איתו ואני לא.
וזה מעצבן אותי.
זה שורט לי את הנשמה.
אולי זאת קנאה?.

למה לכולם זה כל כך קל לדבר איתו.
ללכת אליו לבקר אותו.
לצחוק איתו.
רק אני לא יכולה.
לי אסור.
למה?.

למה אני צריכה לראות את זה מהצד?.
שחברות שלי איתי עד שעה מאוחרת ואז הן מורידות אותי בבית והולכות אליו בספונטניות.
ואני לבד בבית בזמן שהם עושים שטויות.
אני לבד כי הוא לא יכול לסבול את חברתי ואם זה או אני או הוא.
החברות האלה יבחרו בו.
כולם יבחרו בו.


זה פאקינג כואב.
אני לא רוצה להרגיש ככה.
אני רוצה להיות איתו...לצחוק איתו ועם החברים שלו עד השעות הקטנות של הלילה.
אבל הוא לא מת עליי.
אני לא מוזמנת.
אני לא רצויה.

זה פשוט כואב.

הוא כבר מה שאי פעם חיפשתי בבן אדם.
בחבר אמיתי.
למה אני לא יכולה והם כן?!!.
למה?!.

לפחות שמישהו אחר יבוא וימלא את החסר.
לפחות שמישהו יותר טוב ממנו יבוא ויצחיק אותי וישגע אותי ויגרום לי להגיד לו "אני אוהבת אותך".
אבל לא!!.
אני תקועה עם התחושות האלה כבר 3 שנים.
של שנים של עינויים.

על זה שאני לא רצויה.
על זה שכולם יכולים ללכת אליו ולהיכנס לביתו ואני לא.
על זה שאני לא יכולה לדבר איתו ישירות.
על זה שהוא פאקינג מחק אותי.
בלי סיבה טובה.

הוא אמר שזה לא בגללי.
שזה משהו בו.
ואולי בחודשיים האחרונים זה סיפק אותי.
אבל אני רוצה לדעת.
מה מונע ממנו מלחבב אותי?.
איך אני גורמת לו לאהוב אותי?.


שמישהו יחלץ אותי כבר!!
שמישהו יוציא אותי מהבור הזה!!
אני לכודה פה כל כך הרבה זמן.
כשאני בוכה...כשרע לי...אין לי עם מי לדבר.

יש לי חברות.
אבל תכלס.
אני בודדה.
אני צריכה חבר או חברה כי טובים.
כאלה שזמינים אליי כל הזמן.

אבל אף אחד לא מת עליי עד כדי כך.
כל מי שאני אוהבת בכלל לא מקשיב לי.


אני מנסה להתמקד בעצמי.
אבל אני לא יכולה להתכחש למה שאני רוצה.
אני מקנאה.
זה שורף לי.
זה פוגע בי שחברות שלי "נוטשות" אותי והולכות אליו.
הן לא יכולות לקחת אותי איתן.
אז הן בעדינות מתנהגות כאילו הן הולכות לישון אבל אני יודעת במקום לחזור לאחור אחרי שהן מורידות אותי...הן נוסעות קדימה פונות ימינה כדי לבקר אותו.
אנחנו גרים באותה שכונה.
זה פשוט דפוק.
כל זה דפוק.

למה אני צריכה להרגיש ככה?!.



edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: