עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

מחובקת בידיים זרות

02/08/2018 12:15
Venus
אני מטומטמת.
אני יודעת את זה.
אבל אתמול הגעתי לשיא חדש.

מה חשבתי לעצמי?!
כאילו ברצינות סאנשיין מה חשבת לעצמך?!
אתמול בלילה במיטה עצמתי את העיניים ופשוט ראיתי את עצמי נוזפת בי.
כמו במראה.
היא אמרה "את מטומטמת!!. מה חשבת שיקרה?!. את כזאת תמימה!!. את חשבת שאת חכמה אבל מסתבר שהוא יותר חכם ממך".
היא נזפה בי.
אמרה לי "זה לא בסדר!".
אבל לא הצלחתי.
לא הצלחתי להרגיש את זה.
את "הלא בסדר" שהיא התעקשה עליו.


מה עשיתי?...טיפשה.
אני לא יודעת מה לעשות עכשיו.
בכל פעם שהוא נגע בי זה טמטם לי את השכל.

למדתי שיש עוד משהו שבוחר בשבילנו.
לא רק מוח ולב.
יש גם גוף.
וקשה לי להתנגד לגוף שלי.

אני דוחפת אותו והוא מושך אותי בחזרה אליו ולוחש לי להירגע...לא להילחץ.
וזה לא מרגיע אותי.
אבל אני נותנת לו לחבק אותי.
הוא מנשק אותי במצח.
ואני אומרת לו "אל תנשק אותי!".
"לא נישקתי אותך".
"נישקת אותי במצח".
הוא עונה תשובה...כאילו שזה בסדר...נו ו..?.
אז נישקתי אותך במצח...נו ו..?.

הוא עובר את הגבולות שלי יותר ויותר.
מושך אותי אליו בעדינות ובכוח בו זמנית.
אני מנסה לברוח ואני לא מצליחה.
הגוף שלי רוצה להישאר...אני רוצה לברוח.
ואני נקרעת בין שניהם.
והוא לא נותן לי ללכת.
הוא שולט עליי.
הוא מחליט.
ואני אומרת לו..."זה לא מתאים".
והוא שואל אותי למה..."כי זה לא משהו שידידים עושים. אני לא אמורה לשבת עלייך ככה".

המוח שלי מריץ למה זה לא בסדר ולא תקין.
הגוף שלי מרגיש נעים.
"אני נרדמת",אני אומרת לו,"אני עייפה".
הוא מרגיע אותי ולא עוזב אותי מושך אותי אליו יותר חזק.
אני מנסה לקום.
הוא לא נותן לי.
אני עוצמת את עיניי לכמה שניות.
אני בין הרגליים שלו וראשי על חזהו.
אחרי שניות ארוכות שבהן שתקתי והתחלתי להירדם אמרתי,"אני לא רוצה להירדם עלייך בבקשה תעזוב אותי".
הוא עזב אותי.

קשה לי להסביר את זה.
אבל מפה זה רק הלך והידרדר.
למקומות שלא חשבתי.
הוא נגע במקומות שלא היה אמור לגעת.
מקומות שהשתיקו אותי.


אני לא יודעת למה הוא רצה לגעת בי ככה.
זה פשוט לא היה הגיוני לי.
למה הוא עושה את זה?!.
פשוט למה?!.

זה היה לי קשה.
והוא ידע.
"למה כי עברתי את הגבול שלך?".
הוא שאל.
"כן".
עניתי לו בלי אוויר.
"אתה יכול לעזוב אותי?".
"אבל את לא רוצה. תגידי את האמת. נוח לך.".
אני כנה...אמרתי לו שאני כנה.
"אם את רוצה שאני אעזוב אותך אני אעזוב אותך אבל תהיי כנה".
"אני לא יכולה להגיד לך את האמת. אתה צריך לעזוב אותי".
"כן?",הוא שאל.
"כן",אמרתי בהחלטיות.

באתי לברוח לו.
לקחת את הדברים ולברוח.
אבל הוא לא נתן לי ללכת...הפעם במילים.
"מה זהו?. את בורחת?".

נתתי לו חיבוק פרידה.
"חיבוק של גברים" אמרתי ונתתי לו את החיבוק הזה שגברים נותנים אחד לשני.
אבל הוא הצמיד אותי אליו.
הרחתי את הריח שלו.
את הריח של הסיגריות.
לרגע איבדתי את הראש לגמרי.
אם לא היה לו זקן אולי אפילו הייתי מנשקת אותו...ממש מטומטמת אני יודעת.
הוא אמר שהוא מבטיח שיותר מזה לא יקרה.
אמרתי לו "זה כבר יותר מידי".
ניסיתי להשחרר מהחיבוק...אבל הוא שוב משך אותי אליו.

אני לא יכולה להסביר את זה.
כל פעם שהתרחקתי והוא משך אותי בחזרה אליו וכבר אבד לי הכוח להתרחק.
"אתה לא פיירי",לחשתי לצווארו,"זה לא פייר".

הקירבה טמטמה אותי.
לא חשבתי בהיגיון.
ואני עדיין לא בטוחה איך אני מרגישה לגביי זה.
אני רק יודעת שאני מפחדת ממנו.
מהצורה שבה הוא יודע לשלוט בי.
הוא יותר מבוגר ממני.
הוא יותר רגיש ממני.
הוא כמה ליגות מעליי.
הוא גדול עליי.

אמרתי לו שזה לא בסדר.
"בסדר עוד שנה אנחנו מתחתנים".
"לא אני לא רוצה להתחתן".
"אז עוד שנתיים",הוא ענה.

שאלתי אותו מה הוא רוצה ממני.
"נוח לי",הוא אמר.
"אתה צריך אותי כדי שיהיה לך נוח?",שאלתי.
לא זוכרת מה הוא ענה לי.
למעשה יש הרבה פרטים שאני לא זוכרת.
המגע לגמרי טימטם לי ת'שכל.


למה דווקא אני ?!
למה דווקא אותי ?!

שאלתי אותו אחרי זה שכבר התרחקנו,"בלבלתי אותך?",שאלתי אותו.
לא הבנתי למה זה קרה..."הרי הייתי ברורה מההתחלה לא?".
שוב...אני לא זוכרת מה הוא ענה.
כנראה שזו לא הייתה תשובה מספיק טובה...או לא תשובה בכלל.
הוא שאל אותי "את מאוכזבת?".
התעצבנתי.
"אני לא יודעת מה אני מרגישה כרגע אני פשוט מראה לך איך אני מרגישה!!".
הוא הנהנן ונדמה  לי שראיתי חיוך קטן מבזיק.
הרגשתי שהוא הבין.

הייתי שקופה איתו.
ומה קיבלתי בחזרה?.
סערה בתוך הראש.
אני לא רוצה שזה יקרה שוב.
אני רוצה לישון טוב בלילה!!.
לא להתהפך שוב ושוב מבולבלת.

אין לי מושג מה הוא רוצה ממני.
אני אמורה לקרוא לזה "טעות".
אבל אני מרגישה שלמדתי מזה כל כך הרבה...שאני פשוט לא יכולה לקרוא לזה טעות.
הרי הלכתי לפי הלב שלי.
הייתי ברורה.
הוא פשוט היה יותר חזק ממני.
יותר החלטי ממני.

הוא לחץ עליי בעדינות.
כל פעם עבר את הגבול...לאט לאט.
אני לא יכולה לפרט מחמת הבושה...סורי חברים.

האינטימיות שהגענו אליה...זה לא היה אמור להגיע לשם.
אני חשבתי שאני חכמה.
אבל מסתבר שכשהלב שותק ולא אומר לך מה לעשות...אז נשארת רק עם המוח.
והמוח שלי לגמרי נשרף כשהוא נגע בי.
לא יכולתי לחשוב.
שיתפתי אותו בהכל...בכל מה שעבר עליי.
לא סתמתי את הפה לגביי מה שעבר לי בפנים.
אבל למרות זאת...למרות שהוא ידע שיש בי חלק שרוצה שהוא יעזוב אותי...הוא בחר להקשיב לאינטואיציה שלו.
ומשהו אמר לו שאני רוצה שהוא יגע בי ככה...וזה לא היה נכון...זה שזה היה נעים לי לא אומר שזה מה שרציתי.

בגלל זה שאלתי אם בילבלתי אותו...בכנות...מבולבלת לגמרי...נסערת...לא מבינה למה זה קרה..."בלבלתי אותך!?",שאלתי מיואשת.
תסביר לי!
תסביר לי למה!

אין לך תשובה אה.
אתה יותר מידי בשבילי...אני אומרת לך בירור שאני לא מעוניינת...אומרת לך שזו פעם האחרונה שניפגש "את לא יכולה להגיד דברים כאלה".
הוא אמר...
הוא לא אהב את זה.
הוא לא לקח את זה ברצינות.
הוא הבין אותי כל כך.
הוא הבין אותי כל  כך טוב וזאת הבעיה.
כי הוא ידע...שאם הוא ינסה מספיק...אני אתקפל מעמדתי.

וזה מפחיד אותי.
מפחיד אותי שהוא יכול לשלוט עליי ככה.
מפחיד אותי שאני סומכת עליו שישלוט עלי!!
אני ממש מזועזעת מזה.

"יותר מזה לא יקרה",הוא אמר,"אל תדאגי".

שתבינו.
אין פה שום רגש.
יש פה רק ריגוש.
וזה מה שדפוק.
הריגוש והמגע זה מה שגורם לבנות לצאת עם בנים שלא טובים להן.

אני בכלל לא רוצה אותו!!
אז למה...למה לא הצלחתי להתנגד מספיק?!
אני דפוקה לגמרי.

"כל מה שטהור הפכת למלוכלך...בנינו את יודעת שאת לא מלאך".

המשפט משום מה מתאר כרגע את איך שאני מרגישה כלפיי עצמי.
יש בתוכי סאנשיין והיא מביטה בי...יפה יותר ממני...בטוחה בעצמה יותר ממני...בוגרת יותר...והיא אומרת לי את זה.
"את לא מלאך אה?. את מדרדרת מיום ליום. את כבר לא יכולה להבדיל בין נכון ללא נכון".



edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: