עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
Ladyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust morנעמונת
טיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutimJust a Joe
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

מכתב יום הולדת

02/07/2018 08:14
sunshine
אני לא לוקחת את החיים כמובן מאליו.
זה ישמע הזוי...אבל אני באמת לא בטוחה אם אני אהיה כאן בעוד שנה.
הרי מי אמר שאני בכלל אחיה בעוד שנה?.

למה אני כותבת על זה עכשיו?.
טוב...כי יש לי מנהג מיוחד.
היום הולדת שלי תמיד היה יום ריקני ואף פעם לא חגגתי אותו כמו שצריך בטח שלא בתאריך האמיתי.
אף פעם לא קיבלתי מספיק או בכלל אהבה מיוחדת ליום הולדת.
ועד גיל 15 כל יום הולדת שהיה לי בכיתי בכי תמרורים.
תמיד היו לי ציפיות...ותמיד התאכזבתי כל כך.
בגיל 14 בערך החלטתי לכתוב מכתבים לעצמי.
כשמלאו לי 15 קראתי את המכתב שכתבה לי אני בת ה-14 כמה חודשים קודם לזה והתעודדתי.
יותר לא בכיתי את הבכי הנורא הזה ששמור לאכזבת יום הולדת.
כי המכתבים האלה היו מן...מן אזהרה של "אל תצפי ליותר מידי השנה"...וגם אם אף אחד לא יזכור בכלל שזה היום הולדת שלך...תמיד יהיה לך משהו מיוחד לעשות ביום ההולדת.
נכון...לא הבאת משאלה מנרות יום הולדת מגיל 6.
נכון...אף פעם לא קיבלת הרבה מתנות.
השיא שלך זה בטח 3 מתנות ליום הולדת.
אבל זה בסדר.
אנחנו כבר לא מצפות.
אנחנו לא כמו כולן.
לנו לא יהיה חדר מלא בלונים או מסיבת יום הולדת עם כל החברות שלנו.
לנו אין חבר שישקיע בנו.
לנו אין משפחה שחושבת שהיום שבו בן אדם נולד הוא מספיק מיוחד כדי לעשות דברים שאנחנו אף פעם לא עושים...לחגוג.
אבל זה בסדר.
כי לפחות יש לנו מכתב.
מכתב שמזכיר לנו מי היינו לפני כמעט שנה ומזכיר לנו מה היו המטרות שלנו.

אף אחד לא יודע שאני עושה את זה...כותבת לעצמי מכתב.
אף אחד לא יודע עד כמה הנושא הזה של יום ההולדת באמת רגיש אצלי.
דמיינו שיש לכם יום הולדת...וכלום לא קורה.
שום דבר.
זה יום רגיל.
רק שכמה ימים אחרי אתם רואים מישהו אחר שיש לו יום הולדת וכמה המשפחה שלו משקיעה בו והחברים שלו חוגגים איתו בטירוף והחברה שלו הכינה לו מתנה מושקעת וכתבה לו מכתב מרגש כי "לאדם הכי חשוב לי יש היום יום הולדת".
אני לא יודעת מה איתכם...אבל לי זה קצת צובט.
אין הרבה רגעים שבהם אני מרגישה קנאה.
אבל אני תמיד אקנא בבחורות האלה...שמתייחסים אליהן כמו נסיכות ביום ההולדת שלהן.
הן אפילו לא מבינות כמה הן מיוחדת.
כמה מישהי כמוני הייתה מתה לזר פרחים על הראש.
ובלונים בחדר.
ומלא מתנות על המיטה.
ולצאת עם החברים לחגוג.
ויותר מהכל...להביא משאלה מעוגת יום הולדת.

המכתב הזה - זה הדבר המיוחד היחיד שמעיד על כך שהיה לי יום הולדת.
ואני לא יודעת אם כבר כתבתי עליו פעם פה בבלוג.
אבל זה מנהג שהופך את היום הזה לנסבל.
זה מנהג שמשכיח את עצם היותי...האישה הכי בודדה בעולם.
אבל עדיף להיות בודדה מאשר לחגוג עם חברות שלא באמת מכירות אותך.
גם משהו כזה היה לי.
קיבלתי מתנות.
חגגתי במסעדה.
אבל כשחזרתי הביתה...בכיתי שוב.
כי זה עדיין לא הרגיש זה.

אני מניחה שבזיכרון שלי יש יום הולדת אחד...מלפני גיל 6...שכל המשפחה המורחבת מהצד של אבא שלי סביב השולחן של סבא.
והם מרימים אותי על כיסא וסופרים.
ואני זוכרת בלונים ברקע ועוגה.
זה היה יום הולדת הכי שלם שהיה לי.
היום הולדת הכי טוב שהיה לי.
כי מאז אותו יום הולדת...זה פשוט לא קרה שוב.
לא הייתי מוקפת באנשים שקרובים עליי...שאני אוהבת...ולא הביאו לי בלונים ולא הרימו אותי על כיסא.
זה לא החפצים.
זה האנשים והחיוכים והצבעים שאני מתגעגעת אליהם.
אבל אני לא יכולה להכריח את האנשים שאהבו אותי פעם...לאהוב אותי היום.

וגם כשמישהו היה מכין לי עוגה במיוחד בשבילי.
או חברות היו קונות לי מתנה.
אז אף פעם לא היה זה.
זה לא היה חגיגה של יום הולדת.
אני זוכרת שסיימתי את השירות הצוות עשה לי הפתעה והחברות שלי מהשירות הכינו לי עוגה וקנו לי מתנות והם ישבו איתי וחיבקו אותי כי עמדתי לעזוב.
זה היה הדבר הכי יפה שאי פעם עשו למעני.
אני הייתי כל כך בהלם.
אני זוכרת שחשבתי "אז ככה זה מרגיש לחגוג יום הולדת...וזה אפילו לא היום הולדת שלי".

הלוואי ויכולתי להרגיש ככה כל שנה.
להיות אסירת תודה על "הפתעה".

אני לגמרי סטיתי מהנושא אה?.
קיצר...המכתב.
במכתב אני כותבת דברים שהייתי רוצה שיקרו בעוד שנה.
מספרת על התקופה שבה אני כותבת את המכתב ומה בדיוק קורה.
ומודה על מה שיש לי ומתפללת לא לאבד כלום.
אבל השנה נוספו 2 שורות קצת אפלות למכתב שלי...

"אני מקווה שאני עדיין חיה.
אני כל כך רוצה לחיות".

הדבר שהכי רציתי לשנה הבאה...זה פשוט לחיות.
זה פשוט לזכות ולהגיע ליום הולדת 22 ולפתוח את המכתב.
אני יודעת שזה לא בסדר.
אני יודעת שאני סוג של מנבאת לעצמי רעות.
אבל אני באמת לא בטוחה אם אני בכלל אהיה בחיים שנה הבאה.
האם אתם בטוחים?.
איך אתם יכולים להיות בטוחים?.
הרי זה לגמרי בדיוני.
אני מניחה שזה הכי "דמיון הופך למציאות" שיש.
אני פשוט רוצה לחיות.
ואני לא לוקחת את זה כמובן מאילו.
האם זה כל כך נורא?.
האם אני מנבאת לעצמי מוות רק כי אני יודעת ששום דבר לא מובטח לי גם לא החיים עצמם?.


כמעט באתי לכתוב "המכתב האחרון" בתור כותרת.
אני מניחה שאני באמת נוראית בקטע הזה.
לומר "אם אני אתחתן".
"אם יהיו לי ילדים".
"אם אני בכלל אגיע לגיל הזה".
זה לא היה פעם.
זה משהו שפשוט קרה והתחיל השנה.

זה התחיל מחלום שחלמתי על כך שאני לא אעבור את גיל 23.
אני יודעת שזה שטויות.
אבל זה גרם לי להבין ששום דבר לא מובטח לי.
גם לא החיים עצמם.

אני מניחה שהסיבה שאני לא מרגישה שהחיים מובטחים לי...היא כי אני לא באמת יודעת איפה אני רוצה להיות בגיל 22...וגם לא בגיל 23...וגם לא ב50....ובטח שלא ב80.
אני פשוט יודעת דבר אחד.
אני רוצה לחיות.
אני רוצה לחיות חיים ארוכים.

edyaהדס
edya
02/07/2018 09:31
מאחלת לך שתחיי חיים ארוכים ומלאי משמעות !!
sunshine
02/07/2018 16:20
תודה!
02/07/2018 10:32
מבינה אותך, גם את שלי תמיד שכחו,
תמיד אני השקעתי, הבאתי, תכננתי,
ואני תמיד צפיתי, לא להרבה, בערך את אותה השקעה
וקיבלתי בסוף חולצה מהחברים שלי ואיחור של שעתיים ליום הולדת שארגנתי לעצמי.

אני מספרת לך את זה כדי שתביני שאת שווה הרבה יותר מבלונים או זר,
או ממתנה מסכנה שכולם שמו 10 שקל עליה,
זה לא אומר שאת לא חשובה, ההפך ויום אחד תביני את זה.

מאחלת לך שתדעי מה טוב לך, שיהיו אנשים שיראו לך כמה את חשובה כדי שתרגישי את זה ותדעי את זה ורק חיים טובים ,ארוכים, עם משמעות .(סליחה על החפירה)
sunshine
02/07/2018 16:21
תודה!
אני מניחה שפשוט אין לי שליטה על זה...אני פשוט שונאת את זה שאני אף פעם לא מרוצה.
שאני תמיד קצת מקנאה בבנות אחרות.
אני לא הטיפוס הקנאי...אבל זה ממש צורם לראות מישהי אחרת שמקבלת כל כך הרבה ואת מקבלת כלום ביום שאת הכי אמורה לקבל בו.
אני פשוט רוצה שהאנשים מסביבי יקלטו שזה יום שלי אישית מיוחד...ושזה לא סתם עוד יום.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.