עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
RainAni KarmaKimutimJust a JoePitch blackMs.death
haunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעת
love myselfנופקXGeminiSpace girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר- הבחירה של הלב פרק 7

02/07/2018 00:55
sunshine
"איתמר אני מצטערת",אמרתי ולא יכולתי לעצור את הדמעות.
"אני לא יכולה לשמור על הסוד שלך יותר".
אביאל הביט בי מבולבל.
"על מה את מדברת?. למה את בוכה?",שאל מבולבל ומודאג.
אני חייבת לספר לאביאל את האמת.
זה לא יכול להימשך ככה יותר.
הסתכלתי על אביאל ועמדתי לפתוח את הפה ולספר.
איתמר משך אותי אליו בהפתעה,"שלא תעזי",הוא לחש במהירות לתוך אוזני.
הסתכלתי על אביאל שנראה מזועזע.

"אל תיגע בה!",אביאל התעצבן ומשך אותי בחזרה אליו.
אביאל עמד ביני לבין איתמר.
"אני לא יכול לשתוק על זה",אמר אביאל בכעס.
"אני מבין שאתה לא מקבל את זה שאנחנו יוצאים. אני מבין שכולנו היינו פעם חברים. אבל זה נגמר. ואתה לא יכול להאשים בזה אף אחד מלבד את עצמך!. תתרחק ממנה",הוא ביקש והזהיר בו זמנית.
איתמר גיחך.
"אתה פשוט פחדן",אמר איתמר בזלזול.
"הוא לא סומך עלייך",הוא פנה אליי והביט בי.
הרגשתי שהלב שלי מתכווץ,"לפחות אני סמכתי עלייך".
המילים שלו חתכו את לבי ועוד דמעות של יאוש ירדו מעיניי.
"הלוואי והיית רואה את זה",איתמר הוסיף.

לא הבנתי למה אני בוכה.
פשוט הרגשתי רע והדברים שאיתמר אמר עוררו בי סערה.
דחפתי את אביאל הצידה כדי שאני אוכל להיכנס באיתמר אבל אביאל עצר אותי.
כרגע עמדתי ליד אביאל והבטתי בו.
האם אביאל לא סומך עליי?...לא יכול להיות.
אביאל סומך עליי.
אם הוא לא היה סומך עליי לא הייתי איתו.
"פשוט תלך",אמר אביאל והחזיק בידי חזק.
איתמר הביט באביאל באטימות ואז הביט בי.
כבר לא היה לו אכפת מה אביאל אומר.
הוא הביט אליי וחייך בעצב.
"אני מצטער",הוא אמר בכנות.
אבל הוא לא...הוא התכוון לכל מה שאמר.
הוא פשוט מצטער שאני בוכה בגללו.
האם אני מטומטמת לחשוב שזה אפשרי לתקן אותנו?.

איתמר הלך.
הבטתי בגבו הולך ומתרחק.
נזכרתי במה שהוא ביקש ממני לפני שאביאל הגיע.
לוותר על אביאל כדי שלהם יהיה סיכוי להיות שוב חברים.
האם זה מה שאני צריכה לעשות?.
האם זה הפתרון?.
אביאל שיחרר את ידי...הבטתי בו.
הוא הסתכל על איתמר מתרחק.
נראה שגם הוא מצטער על המצב הזה.
אני יודעת שעמוק בפנים...הוא דואג לאיתמר יותר ממני.
הוא פשוט לא יודע הכל...אם הוא היה יודע הכל...הכל היה כל כך הרבה יותר פשוט.
לקחתי את ידו וחייכתי אליו.
והוא חייך אליי בחזרה,"לפחות יש לי אותך",הוא אמר לפני שמעך אותי בזרועותיו.
המילים שלו היו אמורות לחמם לי את הלב.
אבל הלב שלי התכווץ כאשר במקום לחשוב על אביאל חשבתי על איתמר..."תעזבי אותו" שמעתי את הבקשה ההזויה של איתמר בתוך ראשי.
"תוותרי עליו ואני אוותר עלייך",המשיך הזיכרון לרוץ בראשי.
זה הרגיש מוזר...הייתי בזרועותיו של אביאל...אבל הרגשתי שאיתמר הוא זה שמחבק אותי...שאיתמר שוב מבקש ממני לוותר על אביאל.
הרגשתי נורא שלא יכולתי לעשות משהו כדי לעזור לו.
הרגשתי אשמה...כי לי היה את אביאל...אבל לאיתמר לא היה אף אחד.
וזה רק גרם לי להדק את אחיזתי באביאל...לחבק אותו יותר חזק.
אף אחד לא מבטיח לי שאביאל ואני נהיה ביחד לנצח.
היום אנחנו פה...ומי יודע מה יקרה מחר?.
אבל אין מצב שאני אהיה זאת שארפה ממנו ראשונה.
לא יקרה.

נכנסתי לחדרי מבולבלת.
ניסיתי לתפקד.
ניסיתי להפסיק לחשוב על זה.
התהלכתי בתוך חדרי.
פשוט לא יכולתי להפסיק להרגיש אשמה.
הסערה גברה בי והדמעות פשוט התפרצו החוצה.
אני בן אדם נוראי!! - התיישבתי על המיטה.
עשיתי הכל עקום!!.
לא הייתי צריכה לנשק את איתמר בחזרה באותו הערב בבריכה.
לא הייתי צריכה להתחיל איתו מערכת יחסים כשידעתי שאביאל מוצא חן בעיניי.
הרי שבוע אחרי שאני ואיתמר התנשקנו והתקרבנו...שבוע אחרי שכבר היה ברור לאיתמר ולי שאנחנו ביחד...אביאל נפרד מאוליביה.
זה מדהים איך זה הכל עניין של תזמון.
הכל היה יכול להימנע אם אני ואיתמר לא היינו מתנשקים באותו הזמן.
אבל אולי זה מה שהיה צריך לקרות.
איתמר היה הנשיקה הראשונה שלי.
האם אני באמת מתחרטת על זה?.


הרגשתי שעיניי נעצמות.
וברגע שהנחתי את ראשי על הכרית נרדמתי.




-שבוע לפני שאביאל נפרד מחברה שלו אוליביה-


אני ואיתמר עמדנו על שפת הבריכה.
רבנו על הפלאפון שלי.
"איתמר!",אמרתי וברגע שהוא הצליח לחטוף אותו מידי נפלנו לבריכה.
הרמתי את ראשי מעל המים.
הרגשתי את חולצתי נצמדת אליי.
"מה אכפת לך אם אני מדברת עם מישהו אחר!?",צעקתי על איתמר.
איתמר ניער את הפלאפון הרטוב.
מזל שהפלאפון שלי חסין למים.
"אני בסך הכל דואג לך!",הוא הסביר.
"ככה אתה דואג לי?!. תגיד לי השתגעת לגמרי?!",הייתי נסערת.
איתמר התנהג בחוסר היגיון.
מה אכפת לו שאני מדברת בוואצפ עם עדיאל?!



"תביא לי את הפלאפון שלי בבקשה",דרשתי והתקרבתי אליו.
הוא הרים את הפלאפון גבוה באוויר והתרחק לאחור.
"הוא לא בחור טוב!. אני מכיר אותו!. אני לא רוצה שהוא ינצל אותך".
הייתי בשוק.
"אני רק מדברת איתו!!. הראש שלך רץ יותר מידי קדימה!".
התקדמתי אליו.
ניסיתי לקפוץ ולתפוס את הפלאפון,אבל הוא המשיך להתרחק לאחור.
"איתמר!!",אמרתי בייאוש אבל משום מה חייכתי....בטח כי הוא חייך אליי.
נראה שהוא משועשע.
המשכתי לנסות ולתפוס והוא המשיך להתרחק לאחור עד שכבר לא היה לו מקום.
קפצתי עליו בניסיון לתפוס את הפלאפון אבל הוא פשוט זז הצידה.
הנחתי את ידיי על שפת הבריכה.
אוף אין לי כוח לזה.
הסתובבתי לתפוס אותו...והופתעתי לגלות שהוא עמד מאחורי.
הוא לא התרחק ממני.
הוא חייך וקיפל את ידו ככה שהפלאפון שלי היה מאחורי ראשו.
הייתי עייפה ממנו.
מיואשת.
חיוכו התגרה בי.
השפלתי את מבטי וחייכתי לעצמי - המצב הזה מגוחך.
כשהרמתי את מבטי והבטתי בו שוב...הוא נראה שונה.
הוא נראה המום ומנותק.
ניצלתי את זה כדי לנסות לתפוס את הפלאפון שהיה מאחורי ראשו.
קפצתי עליו ובמקום להתרחק הוא תפס אותי.
לא הבנתי מה הוא עושה.
הפלאפון בידו מאחוריי גבי וניסיתי לקחת אותו...אבל הוא החליט להניח את הפלאפון על שפת הבריכה.
הסתכלתי עליו מבולבלת...הוא הוריד אותי והסתכל עליי מוזר.
הסטתי את מבטי כדי לקחת את הפלאפון שלי שהיה מאחורי.
לפני שהבנתי מה קורה הוא תפס בסנטרי כדי שאני אביט בו.
הרגשתי את החום עולה בי.
שפתיו הרטובות פגשו בשפתיי והרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ וממש ממש לא הבנתי מה קורה.
רק שלא רציתי לעצור את זה...כי אהבתי את זה כל כך.
רק שרציתי שהוא ימשיך לנשק אותי.
עצמתי את עיניי.
זה הרגיש לא אמיתי.
אבל זה היה אמיתי מאוד.




-הווה-

התעוררתי מהשינה.
הסתכלתי בשעון.
ישנתי פחות משעה.
ואפילו לא התקלחתי עדיין.
לא היה כזה מאוחר...למעשה לא היה בכלל מאוחר.
אבל הרגשתי גמורה.

לאט לאט כל מה שקרה היום עלה בי שוב.
איזה מעצבן הוא.
איתמר ממש מעצבן.
אני חייבת לדבר איתו.


לא ממש חשבתי על זה כמו שצריך...פשוט עשיתי את זה.
עמדתי מול הדלת של הגיימרום ודפקתי.
בשעה הזאת הוא בטוח כאן-חשבתי לעצמי.
אבל לרגע קיוויתי שאולי הוא לא כי הבטן שלי התהפכה.
אם אביאל היה יודע שאני פה...וואי וואי אני אפילו לא רוצה לדמיין.
הלב שלי קפץ כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל...אביאל התקשר אליי.
אבל לא ממש יכולתי לענות...הוא בטח ישאל איפה אני.
איתמר פתח את הדלת והביט בי קצת המום...אבל מהר מאוד עיכל את זה שאני פה.
השתקתי את הפלאפון והכנסתי אותו לכיס.
היום אני מדברת עם איתמר כמו שצריך - החלטתי.

"היי",אמרתי בחיוך.
"היי",הוא אמר בלי להביט בי.
"אני יכולה להיכנס?",שאלתי בנימוס.
ראיתי על איתמר שהוא קצת מבולבל ומופתע - אבל הוא זרם איתי.
"תכנסי",הוא אמר ופינה לי את הדרך.

הוא סגר את הדלת מאחוריי והבטתי סביב.
הרגשתי שונה.
להיות פה...זה הרגיש טבעי.
הרגשתי רגועה...כאילו לקחתי משהו.
אני מניחה שאני פשוט מסטולה מעייפות.
לא יודעת איך להסביר את זה.
כאילו מישהו כיבה בי את המתג של הרגשות.
כרגע אני על טייס אוטומטי.
"לא חשבתי שאני אבוא לפה שוב",אמרתי לעצמי ונשכתי את השפתיים.
זה צבט...המחשבה הזאת שאני בכלל לא הייתי אמורה לחזור לפה.
"אני ידעתי",הוא אמר בקור רוח.
הבטתי בו,"מה ידעת?",שאלתי בחיוך מבולבל.
"שאת תחזרי לפה".



פרק 1    פרק 2    פרק 3   פרק 4     פרק 5    פרק 6    פרק 8



נ.ב 
אני יודעת שיחסית לשאר הפרקים זה קצר יותר.
אבל זה כי מעדיפה שזה יהיה קצר יותר מאשר ארוך יותר.
והייתי צריכה לחלק את כל מה שכתבתי והחלטתי לעצור בנקודה הזאת.
מקווה שאהבתם!.
אני לא ממש יודעת איך זה יתקדם מפה.
כאילו אני יודעת...אני יודעת את המטרה...פשוט הדרך קצת מבולבלת כרגע.





edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.