עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

אוקיי אז...גנבו לי את הפלאפון.

22/06/2018 09:48
Venus
זה חרא.
זה באמת חרא.
אבל כבר איבדתי/הטבעתי פלאפון בעבר.
אז עכשיו אפשר להוסיף גנבה לרשימה.
הקטע הוא...שגנבו גם לחברה שלי.
ולחברה שלי בניגוד אליי לא קרה אף פעם משהו כזה בעבר.
אף פעם לא גנבו לה.
אף פעם לא נפל לה הפלאפון לים ושחה עם הדגים.
אף פעם לא הפילה אותו ברחוב ואיבדה אותו.
אז היה לה ממש קשה לקבל את זה.
קצת טראומה כזה.
קשה לקבל את זה.
פתאום הפלאפון איננו...ואתה מחפש ומחפש...והראש שלך לא רוצה לדמיין אפילו מצב בו הפלאפון נגנב.

גנבו לשתינו כשהיינו בים.
פתחו לנו את התיקים לקחו לנו את הפלאפונים.
זה היה בלילה.
וראינו שעומדים ליד התיקים שלנו ובאנו לצאת מהים אבל אז הם הלכו כבר.
אז חזרנו לים.
רק כשיצאנו.
חיפשתי את הפלאפון ולא מצאתי.
זכרתי בוודאות איפה שמתי אותו.
בדקתי בכל התיק.
ידעתי שהוא איננו.
אבל ביקשתי מחברה שלי בעדינות להתקשר אליו...לא רמזתי לה שאני כמעט בטוחה שגנבו לי את הפאלפון.

משם זה היה להרגיע אותה כשהיא גילתה שהיא לא מוצאת את הפאלפון שלה.

"זה לא אשמתך"
"נכון בדיעבד לא היינו צריכים להביא אותם איתנו לים"
"זה אשמת מי שגנב"
"זה קורה לאנשים"
"חוכמה להגיד מה היינו צריכות לעשות אחרי שכבר אבד"
"אף אחד לא מתכנן את החיים שלו עד כדי כך קדימה..אף אחד לא חושב שיגנבו לו"

קיצר היא הייתה בהכחשה.
על סף דמעות אבל היא לא בכתה.
הייתי רגועה ולא נלחצתי...וזה שגנבו לשתינו זה קצת מנחם.

היא התקשרה למשפחה דרך הטלפון של האוטו ואז לחבר קרוב שינחם אותה.

תבינו.
לא כל משפחה תדע לנחם אותך.
הרבה יאשימו אותך שזאת אשמתך.
וגם המשפחה של עינב וגם שלי כאלה.

המשפחה שלי קיבלה את זה יותר טוב משחשבתי.
אחים שלי צחקו עליי...אחי הגדול אמר "מגיע לך כי את מטומטמת"...שאולי נשמע מרושע אבל בדרך שהוא אומר את זה...יש בזה משהו מנחם.
משהו חברי ואחי כזה.

ואני לא אמרתי להם ישירות כי הגעתי מאוחר הביתה אז השארתי להם פתק על הדלפק שבו היה כתוב:

"קרה לי משהו ממש מבאס.
גנבו לי את הפלאפון.
נ.ב תנו לי לישון"

זה היה יום שבו הייתי ערה יותר מידי והייתי חייבת לישון טוב.
אז בגלל זה כתבתי את זה על פתק כדי שאני אדע שאני לא אצטרך לחשוב איך לספר להם בבוקר.

הם קיבלו את זה די טוב.
די ברוגע.
אולי כי זאת לא פעם ראשונה.
אולי כי הפלאפון שלי היה ישן ובמילא דיברתי על לקנות חדש.

אבל מה שלא הורג אותך מחשל אותך.
ואני מניחה שכל הניסיונות העבר שלי גמרו לי להתמודד עם הסיטואציה יותר טוב מאשר חברה שלי...שבחיים לא קרה לה דבר כזה.

המשפחה שלי במילא חושבת שאני לא אחראית.
אז הם מקבלים את זה ולא כועסים עליי.

אני מניחה שלכל דבר יש יתרון וחיסרון.
להיות אחד שמפשל הרבה...יש לזה יתרון...מבינים אותך יותר...לא שואלים אותך "איך קרה דבר כזה?" בטון לא נעים.

ואני וחברה שלי עברנו את זה ביחד.
הלכנו לאיבוד כי לא היה לנו וויז והגענו לעיר רחוקה.
אבל זה היה בטוב.
זה לא היה בלחץ.
אולי הלב שלה היה לחוץ.
והיא הייתה צריכה מכה קטנה כדי להתחיל לבכות.
מכה קטנה שתערער אותה.
אבל אני מניחה שדאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי.
ואחרי שכבר השתפר המצב רוח שלה...שיתפתי אותה בזה ש"וואי אין לי כוח למה שהמשפחה שלי תגיד".
"ואיזה באסה אהבתי את הפלאפון הזה".

כשאתה במצב ששניכם מבואסים.
אתה צריך לחשוב מי יותר צריך את העידוד.
והיא הייתה צריכה יותר ממני.
אני קיבלתי את זה עוד לפני שהיא ניסתה להתקשר אליי וגילתה שגם לה אין פלאפון.


אז אני בסדר.
אני לא אבכה.
ברגעים אלו קונים לי פלאפון חדש שאולי אני אוהב ואולי לא.
אבל זה בסדר.
כולם טועים.
ואולי זאת הייתה קצת אשמתנו.
אבל זה קורה לאנשים.
וזה לא אומר שכולם אשמים שגנבו להם.
מי שגנב אשם  נקודה.

ואני באמת לא כועסת.
אני פשוט לא מבינה למה שמישהו יעשה דבר כזה.
ינסה להרוס לבן אדם אחר את היום.
הם באמת לא מבינים איך זה מרגיש אה?

אתה נהנה...כיף חיים...ואז מישהו עושה משהו שהורס לך את הכל.
שגורם לך להתחרט על שבכלל יצאת מהבית.

זאת לא פעם ראשונה שמשהו כזה קורה לי בים.
אני זוכרת שהיום שבו כמעט טבעתי יחד עם אחי...הוא היה דווקא היום שבו היה לי הכי כיף בים.
והוא לא נגמר טוב...אולי היה לי נס...הייתי בטוחה שאני עומדת למות.
ולמרות שהייתי בת 11...לא הייתה לי כל כך בעיה עם זה.
קיבלתי את זה דיי מהר.
אבל אני חיה עכשיו.
ו"לא נורא חבר ישנן צרות גדולות יותר".

תודה על מה שיש.
הכל לטובה.

IM ALedya
IM AL
22/06/2018 19:58
לא חוששת שיקראו כל מני דברים שהם רק שלך?
לא חוששת יראו תמונות שהן רק שלך?
לא חוששת שיכנסו לחשבונות כלשהם?
Venus
23/06/2018 20:54
לא מי יודע מה חושבת על זה...עד שהזכרת את זה בכלל לא דאגתי.
לא דואגת...לדאוג למשהו שאין לך ממש שליטה עליו זה מיותר.
edya
27/06/2018 16:50
איזה חרא זה!! מקווה שהפלאפון החדש מרפא את הבאסה!
Venus
27/06/2018 17:16
בחיי שרק טוב יצא מזה שגנבו לי את הפלאפון...הפלאפון החדש לא הכי טוב לי אבל הוא סבבה לגמרי.
אז אם יש קצת באסה זה על הפלאפון החדש ולא על הגנבה עצמה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: