עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

השמנה! - כבר מלא זמן שרציתי לדבר על זה.

20/06/2018 05:40
Venus
אוקי משהו שאתם לא יודעים עליי...אני לא מי יודע מה רזה.
אני בכלל לא רזה.
וזה ממש חשוב לי שכל מי שיש לה בעיה עם המשקל שלה,שמעירים לה על המשקל שלה,שעושה דיאטות מטורפות תקרא את הסיפור שלי.
ובכללי מי שיש לה קצת בעיה בתזונה והיא לאו דווקא צריכה להרזות או משהו כזה.

אני מקווה שתצליחו להזדהות עם הסיפור שלי!!
ובואו נתחיל!!


אוקי...אז הכל התחיל בגיל 12.
הייתי רזה.
הייתי ממש רזה.
טוב מה אתם רוצים?.
ילדה!.
אבל הייתי מכורה לבורקסים.
הייתי אוכלת מלא...3 בורקסים אפילו 4.
שזה לא כזה הרבה כרגע...אבל לילדה בת 12...המון!!!.
לא השמנתי מזה.
למעשה ההשמנה התחילה להיראות רק בערך בגיל 15.
אבל אני קופצת קדימה.

כמה שזה ישמע הזוי...הכל התחיל ממחשבה אחת של ילדה בת 12 מטומטמת.
"אם אני אשמין...אז מה?,כאילו מה כל כך נורא בלהיות שמנה?. כאילו מה לא בסדר עם זה?".

וזו הייתה מחשבה מטומטמת כל כך מסיבה אחת...לא הבנתי שלהשמין זה קל ולהרזות זה פי 100 יותר קשה.
כאילו אני באמת חשבתי...שכאני אשמין...ומקסימום אני ארזה בחזרה.

למרות שאת האמת...זו מחשבה די נבונה לילדה בת 12...קצת מטומטמת...אבל אני חושבת שזה העיד כמה זה לא מזיז לי אם חברה שלי שמנה או רזה.
וגם הייתה לי חברה שהיא הייתה שמנה...לא בצורה מוגזמת...פשוט לא רזה כמו שכולן היו רזות בגילאים האלה.

עוד משהו שחשוב לדעת אם את בת 13-15...כולן נורא רזות מסביב...ובאמת אין הרבה בנות שהן טיפה עגלגלות...אבל זה שאת לא רזה כמו כולן ויש לך תחת...לא אומר שאת לא מהממת.
להפך...את פשוט התפתחת יותר מהר מהן.

טוב בואו נחזור לסיפור שלי.
אז המחשבה הזאת היא זאתי שבעצם התחילה את הכל.

חשבתי שאני שמנה...ולא הייתי שמנה...הייתי רזה!.
הייתי באמת מאוד רזה...אבל משום מה הרגשתי שאני קצת שמנה.
לא יודעת איך להסביר לכן.
אבל רק שבאמת השמנתי...הבנתי כמה רזה הייתי.
אולי זה כי זה גיל שאת גובהת בו והמשקל שלך עולה באופן טבעי כי את גודלת!...ואת כל הזמן מסתכלת על הבטן שלך...ועל הקיפולים של העור...ואיכשהו את מדמיינת שאת שמנה את לא.

חשוב לציין.
הייתי אוכלת מלא!!!
מגיל 12 בערך הייתי יכולה לאכול 4 צלחות פסטה בלי בעיה.
היום אני מבינה שפשוט הייתי רעבה.
שלא הייתי אוכלת ארוחת בוקר כי לא אהבתי כריכים לא טריים.
שהייתי בתקופה של גדילה.

עוד משהו שחשוב שתדעו אם אתן בנות 13 - 14.
שאתן מקבלות מחזור...הגדילה שלכן סוג של עוצרת.
אז זה מאוד חשוב שתאכלו דברים בריאים כמה שיותר מוקדם!!
כדי שתגבהו כמו שצריך!
אני לא גבהתי כמו שצריך כי באמת לא אכלתי שום דבר מזין.
באמת שאכלתי כל כך הרבה חרא על הגובה שלי כי אבא שלי כל הזמן נכנס לי לצלחת כי לא אהבתי לאכול בשר.
וזה חירפן אותי!!
וכן התחלתי לאכול קצת יותר בריא...הגדילה שלי כבר נעצרה...קיבלתי מחזור ואני יותר נמוכה מאמא שלי.
אני גם תכלס לא מבינה למה לאבא של היה אכפת אם אני אהיה נמוכה.
אולי זה לא היה הקטע?.
אולי הקטע היה הבריאות?.
טוב אני לא יודעת.

נחזור לסיפור.
בערך בכיתה ט' התחלתי ללבוש יותר צמוד.
כי הייתי לובשת חצאיות שהיו גורמות לתחת שלי להיראות ענק.
אז בכיתה ט' עשיתי מהפך.
התחלתי לשים מוס להרגיע את השיער המתולתל שלי.
התחלתי ללכת פזור...אוקי זה ישמע הזוי אבל באמת שהשיער שלי היה נראה זוועת עולם!!.
כמו פאה של ליצן.
אתן לא מבינות כמה פעמים שאלו אותי אם השיער שלי זה פאה.
ואפילו פעם אחת מורה שאלה אותי באמצע שיעור "למה את הולכת פזור?".
כאילו בקטע שלא יפה לי פזור.
וכל הבנות בכיתה שלי לא סבלו אותה אז הן תמכו בי ואמרו לי "אם את רוצה ללכת פזור תלכי פזור!! פזור זה הכי כיף!!".
אבל באמת שהשיער שלי נראה נוראי...וידעתי את זה.
אז למה הלכתי רק פזור?
כי ידעתי שהסיבה שהשיער שלי נראה כמו שהוא נראה זה כי מגיל 10 אני אוספת אותו בקוקו.
השיער שלי שכח מי הוא...והייתה לו תקופה של בלבלה.
וידעתי שאם אני אלך פזור הוא ישתנה ויתייפה ושזה רק עניין של זמן...וששאלו אותי למה אני הולכת עם פזור לא אמרתי להם שזה כי אני יודעת שזה מה שיחזיר אותו למה שהוא היה פעם.
ובאמת תוך כמה חודשיים השיער שלי נהיה יותר נורמלי...ואחרי שנה הוא נהיה יפה...ואחרי שנתיים כמה התחילו קצת לקנא בי.

תהיו אתן!
אל תנסו להיראות כמו מישהי אחרת.
תעריכו את עצמכן.
אתן כל כך הרבה יותר ממה שאתן רואות...אתן פשוט צריכות לתת לזה לצאת החוצה.
ממש כמו השיער שלי שהחבאתי אותו מהעולם כי העולם אמר לי שיפה לי אסוף ולא פזור.

אוקי אז בכיתה ט' התחלתי ללבוש צמוד והתחילו לקרוא לי "כוסית".
בחיי שזו לא מילה יפה כל כך אבל זה הרגיש כל כך טוב.
זו המחמאה הכנה הראשונה שקיבלתי...נראה לי בכל חייי...וזה בא מבת דרך אגב וזה היה הכי בכנות ובלי לחשוב על זה.
ואז התחלתי להעריך את עצמי.
ולא הייתי שמנה.
פשוט לא הייתי רזה כמו כולן.
ושוב...זה הכי יפה בעולם!!.

אבל האהבה שלי לפסטות ולמתוקים ולקולה בסופו של דבר ניצחה...כי האהבה תמיד מנצחת. ( חחחחח אותי זה מצחיק לא אכפת לי שזה פתטי)
ולאט לאט העלתי במשקל.
בכיתה י' כבר אותה אחת שאמרה לי שאני "כוסית" בכנות ובלי לחשוב...אמרה לי "מה קרה אני זוכרת היית מקל ממש אנורקסית".
כן השמנתי קצת.
הייתי יכולה להיעלב מזה.
אבל שתבינו שאני באמת חשבתי שאני שמנה אז...אז משום מה באותו רגע הבנתי שאז (בכיתה ט') לא הייתי שמנה בכלל!!
הייתי בסדר.
אבל בכיתה י' זה כבר היה ברור...אני לא רזה....ואני לא שמנה.
אבל זה לא עצר שם.

אני קופצת בזמן לכיתה י"ב.
בכיתה י"ב הBMI שלי היה בערך 24...על הגבול.
לא רזה ולא שמנה...שמנמונת.
והייתי בסדר עם זה!!!
כי המחשבה הזאת שלהיות שמן זה לא כזה ביג דיל עדיין הייתה לי בראש.
אבל...אחרים לא חשבו כמוני.
בעיני אחרים הייתי צריכה להרזות.
בעיני אחרים אני לא הייתי רזה מספיק.
וקרובה לשמנה.
הייתי על הגבול בין שמנמונת (שזה בסדר) לשמנה.
וזאת הייתה בעיה.
המשפחה שלי לא קיבלה את זה.
ותאמינו לי...זה צורב.
זה באמת צורב.
את שואלת חברות אומרת על עצמך שאת שמנה והן אומרות לך "את לא שמנה מה יש לך?!".
ואני יודעת לזהות כנות והן היו כנות.
אבל שהגעתי הביתה פשוט לא הפסיקו להסתכל עליי ואמא שלי לא הפסיקה להעיר לי הערות מרושעות.
אני ואמא שלי בעיתיות...ואני לא באמת שמה על מה שהיא חושבת כי אני אנחנו באמת שונות...אבל הדברים שהיא אמרה...באמת כל אחת אחרת הייתה מפתחת אנורקסיה.
זה חירפן אותי.
כמה אפשר להתערב לבן אדם בחיים?
להיכנס לו לצלחת?
אז אני אוהבת קולה!!
אז מה!?
זה שאני שמנה אומר שאסור לי לשתות קולה?!
מה זאת השטות הזאת!!?!
אבא שלי היה בעיקר על הקטע בריאותי...של כושר ושלא להתנוון ושלשמור על הבריאות והבנתי את זה...אבל בחייאת אבא...צא לי מהצלחת.
אמא שלי הייתה יותר בקטע של "איזה מידה את?",את צריכה להיות מידה ככה וככה...כאילו שיש מידה שהיא בסדר ומידה שהיא לא.

שוב...תבינו שכל זה קורה למישהי שלא מבינה מה הביג דיל בלהיות שמנה.
שלא מבינה מה ההבדל בין מי שרזה למי ששמן.
אבל אז קיבלתי את הכאפה.
זה שאני חושבת ככה לא אומר שכולם חושבים ככה.
ואתה באמת לא יכול להבין כמה חרא בת שהיא טיפה עולה במשקל עוברת.
זה באמת חרא.

אני קיבלתי את עצמי!!
אבל ההורים שלי לא קיבלו אותי...

בואו נמשיך בסיפור.
אמא שלי חשבה שאני ארזה ברגע שאני אתחיל את השירות.
שאני לא אוכל הרבה כמו שאני אוכלת בבית...ומכיוון שאני עד היום לא יודעת לבשל...היא חישבה את זה שאני ארזה.
אבל באותה שנה עליתי במשקל 6 קילו.
ומהשמנמונת שהייתי הפכתי לשמנה.
"חבית" איך שאח שלי אומר.
אבל זה בהומור...הומור שיכול לפגוע...אבל עדיין...זה הומור שנאמר בחיוך וגורם לי לצחוק.

ככל שהשמנתי יותר ויותר...ככה הייתי יותר שלמה עם הגוף שלי.
כמה שזה נשמע לא הגיוני.
שהייתי רזה חשבתי שאני שמנה וכשנהייתי שמנמונת חשבתי שזה לא כזה ביג דיל ועכשיו אני שמנה ופאקינג לא אכפת לי.

תבינו.
אתן יכולות לא לאכול כלום.
או לאכול ממש קצת.
ולהיות שמנות.
ושאנשים יחשבו שזה כי אתן אוכלות יותר מידי.
וזה ממש לא נכון.
זה הכל תזונה!!
יש בנות שהן רזות והן בתת תזונה ויש בנות שהן שמנות והן בתת תזונה כי הן אוכלות שטויות!!.

אני כרגע התחלתי דיאטה.
למה?
כי אני מרגישה שזה נכון לי.
שאני רוצה לחזור לעצמי.
שלמדתי מספיק ואכלתי מספיק חרא מעצם היותי קצת שמנה.
לא כולם חושבים שאני שמנה.
אבל זה מספיק מה שהמשפחה שלי חושבת ואיך שהמשפחה שלי מתייחסת אליי.

זה פוגע שאת לוקחת כוס קולה כי זה טעים לך והולך לך מצוין עם האוכל ואבא שלך פתאום צורח עליי "תפסיקי!!".
כאילו הרגת מישהו.
כאילו חתכת את עצמך.

אבל שוב...לא אכפת לי מה חושבים!!
אף פעם לא היה אכפת לי!!
אכפת לי מה שאני חושבת.
ואני חושבת שאני רוצה להרזות.
ולהיות מסוגלת לקנות בגדים צמודים שיראו אליי טוב גם בעמידה וגם בישיבה.
שבא לי לשתות קולה בלי שאבא שלי יעיר לי שזה לא בריא.
מה אבא?
לך מותר קולה כי אתה בכושר ולי לא כי אני שמנה?
איך זה קשור בדיוק?
הרי קולה זה לא בריא נקודה.

טוב חשוב לי לציין שאני לא כועסת.
שאני מבינה.
שלמדתי הרבה.
שאני כבר לא הילדה תמימה בת ה12 שחשבה שהעולם יקבל אותה לא משנה מה.

את רוצה להרזות?
אוקי.
תחשבי למה.
תחשבי על הסיבות.
תחשבי על בריאות.
על אושר.
על להוריד ממך מעמסה כבד של משקל מיותר.

הBMI שלי כרגע הוא 27.
כלומר מעל מה שאמור להיות.
כלומר אני שמנה.
וזה נהיה רק מה-6 קילו האלה של השירות כי אכלתי שטויות.
וכבר הורדתי 3 קילו כי התחלתי דיאטה בפעם הראשונה בחיי.
ממש ישבתי והכנתי לעצמי תוכניות שמבוססת על כל מה שלמדתי וקראתי וחוויתי על הגוף שלי.

אז אני לא שותה קולה.
לפחות לא עד שה-BMI שלי יחזור להיות תקין.
כי הקולה אולי לא משמינה אותי...אבל בלעדיה זה הרבה יותר קל לי לרזות.
בכללי אני שותה רק מים...וכשכואב הגרון תה.
אני אוכלת מספר מסויים של קלוריות שבדקתי מראש אם הוא נכון לגוף שלי.

יש מחשבון כזה בזולו בו הוא רושם לך לאיזה משקל את צריכה להגיע וכמה קלוריות עלייך לאכול על מנת לרדת קילו בחודש.
והחלטתי שדיאטה שמטרה שלה לרדת קילו בחודש היא הרבה יותר קלה ואפשרית מכל דיאטה אחרת.

כי המון זמן רציתי להרזות ולא הצלחתי כי ציפיתי לתוצאה מידית.
אבל ה6 קילו שהשמנתי...הם באו לאט לאט...תוך שנה.
אז עכשיו אני רוצה גם לרדת לאט לאט...ואז גם התוצאה תישמר לי.

אוקי אני חושבת שממש חפרתי.

אני שמה קישור למחשבון הזה שבעצתו בחרתי כמה קלוריות עליי לאכול.
זה באמת תלוי במשקל.
ככול שאת שוקלת יותר הגוף שלך צורך יותר אנרגיה...ככה שזה לא נכון להשוות את הכמות שאת אוכלת לכמות שמישהי אחרת אוכלת.
אם נגיד את שוקלת 60...אז את צריכה לאכול בערך 1200 קלוריות אם את רוצה להרזות וזה כשאת לא עושה בכלל פעילות ספורטיבית.
אם את עושה ספורט את צריכה לאכול יותר כדי שיהיה לך אנרגיה...בערך 1700.
אז אם את שוקלת 70 או 80 את בטח תצטרכי לאכול יותר מ1200 קלוריות.
קיצר זה ממש למי שכבר עושה דיאטה ולא יודעת כמה עליה לאכול.

אני משאירה קישור למחשבון (קחו בחשבון שמשקל היעד שהם נותנים לכן הוא לא חובה...שאולי אפילו מוגזם להגיע למשקל הזה):



חשוב לי לציין שכל מה שכתבתי פה זה משהו שרציתי לכתוב משך חודשים אבל עצרתי את עצמי ועכשיו כנראה הגיע הזמן הנכון.
אם אתן במשקל תקין...מתחת ל25...ואתן מרגישות טוב עם עצמכן...אל תעשו דיאטה!!
זה פשוט מיותר!
אז מה אם את לא רזה כמו כולן?.
מי אמר שכולן צריכות להיראות אותו דבר.
זה לא משנה אם את רזה מאוד או שמנה מאוד.
זה או זה זה בסדר.

בכללי יש הרבה בנות שהן רזות ואומרים להן שהן צריכות להשמין ושהן נראות אנורקסיות.
תבינו.
זה פוגע באותה מידה!!
אל תעירו לאנשים על הגוף שלהם!
הם מרגישים טוב עם עצמכם אז למה אתם מתערבים עם העין המטומטמת הזאת שלכם וגורמים להם להרגיש חרא?!.
זה לא יפה!!
זה שמישהו לא נראה כמו שלדעתך הוא צריך להיראות לא אומר שהוא לא מאושר מאיך שהוא נראה.
וזה לא אומר שהוא צריך שתעיר לו...כי זה הרי לטובתו לא?
כולם יחשבו שהוא הרבה יותר יפה אם הוא יראה כמו שאתה חושב שיפה לא?

אבל בחייאת רבי...מי קבע מה יפה?
היופי זה בעיני המתבונן.
יותר מזה...היופי הוא כל דבר שאנחנו מתבוננים בו באהבה.
אם אתם לא חושבים שאתם יפים...אתם כנראה לא אוהבים את עצמכם.
את זה שום דיאטה או ניתוח לא יוכל לתקן.
כי אם אנשים יגידו שאתם יפים אתם תאמינו ואם הם יגידו שאתם מכוערים אתם גם תאמינו...תפסיקו!!
זה ממש מטומטם.
תפתחו דעה לגביי עצמכם.
תאהבו את עצמכם ואחרים.
תקבלו כל אחד כמו שהוא.
אפילו אם הוא נראה קצת מפחיד ופריקי לגמרי.

זהו.
זה כל מה שהיה חשוב לי לכתוב.
זה כל מה שלמדתי בדרך הקשה על בשרי.
אני מרגישה טוב עם עצמי.
חושבת שיהיה לי יותר טוב להרזות כי אני ממש רוצה לקנות יותר בגדים ובכללי להרגיש קלה יותר במשקל כי כל המשקל העודף מכביד עליי.
אבל לרגע לא הסתכלתי על השומן ככיעור.
או על השיער.
או על התחת.
או על החזה הלא לגמרי שווה שיש לי.
זאת אני!
אני פחות מושלמת מרוב העולם.
אני מרגישה שכולן יותר יפות ממני!
שהעור של כולן יותר חלק משלי.
שהחזה שלהן יותר מוצק ושווה משלי.
שהשיער שלהן יותר חלק ונעים.
שכולן...באמת כולן...יותר יפות ממני.

זה נשמע ממש מטומטם נכון?
אבל זה באמת מה שאני חושבת.
אבל זה לא אומר שאני לא חושבת שאני יפה.
אני רואה בי את מה שיפה.
ומפסיקה להתמקד במה שאני לא אוהבת.
כי אם מתמקדים ומתקרבים יותר מידי רואים את כל הפגמים.
וכשמתרחקים רואים את היופי.
והעולם מסתכל עליי מרחוק.
אז העולם חושב שאני יפה יותר ממה שאני באמת.
ואני מרגישה שאם הוא יתקרב הוא יבחין שאני לא יפה בכלל.
אבל האמת היא...שהמראה...המצלמה...הן לא באמת תופסות אותנו כמו שהעולם תופס אותנו.
אז אני מסתכלת על עצמי דרך העיניים של אחרים.
מסתכלת על עצמי במראה ומחייכת.
כשאני מחייכת - יפיופה.
כשאני לא מחייכת - כיעור שאין דברים שאלה.

זה באמת מה שאני חושבת על עצמי!!!
אבל זה רק ימים כאלה.
ואני לא שוקעת בזה.
אני לא מתעסקת בזה יותר מידי.


נ.ב
באמת הגזמתי עם האריכות של הפוסט אה?
למה לכולם יש פוסטים קצרים ורק לי ארוכים בהגזמה?
חחחחחח

edya
edya
20/06/2018 09:52
חחחחחח BMI 27 אם אני לא טועה זה עודף משקל ולא השמנה..
אבל אני הכי מבינה אותך.
אני גם קרה לי כמעט את אותו הסיפור..
אני גם עכשיו רוצה להתחיל דיאטה ואני אפגש בקרוב עם דיאטנית.. לא משו בלחץ.. 10 קילו וזהו..
זה כח רצון מאד חזק! בהצלחה!!
וכן, לומדים הרבה דברי בחיים :)
Venus
20/06/2018 10:09
כן...בהחלט לומדים!!
Pitch black
20/06/2018 13:14
הסיפור שלי די שונה משלך אבל עדיין ריגשת. אני ממש מקווה בשבילך שתצליחי ותרגישי שלמה עם הגוף שלך
Venus
20/06/2018 17:24
תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: